כמה שחקנים אתם מכירים, שהשתתפו בארבע אולימפיאדות, שלוש אליפויות עולם ושבע אליפויות אירופה (שבע!) ובכל אחד מהטורנירים האלה זכו במדליה? קחו שם אחד: סרגיי בלוב. הנושא לא נבדק לעומק, אבל ספק גדול אם קיים עוד שחקן כזה. כל היודע או מעוניין לצלול אל תוך הארכיון ולהציג מקביל לבלוב, מוזמן לעשות זאת. באמת.

אכן כי כן, בתקופה שבין 1968 ל-1980 האיש הצליח לדחוס 14 טורנירים בינלאומיים מהרמה הגבוהה ביותר ולא לפספס אפילו מדלייה אחת. שבע מהן מזהב, שלוש מכסף, ארבע מארד. יאאא אולוהייים! איך זה יכול להיות?

ובתוך כל זה, כמובן, אותו משחק היסטורי ומפורסם בו ניצחה ברית המועצות את ארצות הברית בגמר אולימפיאדת מינכן ב-1972. האיש קלע 20 נקודות, האיש קלע. ושמו יצא למרחוק. כלומר, עוד יותר רחוק מאשר היה קודם לכן.

על זה הוא הוסיף 12 עונות בצסק"א מוסקבה ובהן 11 אליפויות ברית המועצות ושתי זכיות בגביע אירופה לאלופות. אתקשה להתחייב בעניין, אבל ב-99 אחוז אפשר לומר שבכל אחד מהמשחקים ולכל אורך הטורנירים האלה, עיטר את פניו של בלוב שפם מכובד ביותר. חשוב לדעת, יו נואו, שהרי מדובר בנקודה רגישה, אולי אפילו נקודת חולשה שנתקשה לעמוד מולה, בתולדות סיפרה בסלע.

שחקן כזה אי-אפשר לשלוח הביתה אחרי פרישתו, זה הרי ברור. ולכן, כמעט באופן טבעי, בלוב הפך מהסקורר הגדול שהוא למאמן. ב-1995, כאשר השפם עדיין עימו ושיבה ממלאת את ראשו, הוא אימן את נבחרת ברית המועצות. לפני, אחרי וגם תוך כדי – הוא היה יו"ר התאחדות הכדורסל הרוסית. וזה נאה. תחשבו ששי שני, ירמי אולמרט או אבנר קופל מאמנים את נבחרת ישראל, נניח. ואני אומר: אולי זה בכלל הזמן למנות את בוזי ינאי למאמן הנבחרת ונסגור עניין. ואם לא הוא, אולי מיקי ברקוביץ'. מה יש, חוק רוסי לקחנו מהם. למה שלא ניקח גם רעיונות נעימים למראה?

כה גדול היה בלוב כשחקן אפילו בעיניי האמריקאים (שלא התקשו הפעם לבטא את שמו, בניגוד לשמות אירופיים אחרים), עד שהפכו אותו ב-1992 לאירופי הראשון בהיכל התהילה של ה-NBA. שנה קודם לכן הוא נבחר על ידי פיב"א לשחקן האירופי הטוב בכל הזמנים ואחר כך, 2007 או משהו, הוא צורף גם להיכל התהילה שבנתה פיב"א. סוף-סוף, יש לומר.

נו, ולחשוב שהאיש הזה עולה כאן כתותחן ה-32 בלבד של כדורסלע-האתר על פי ספירה כרונולוגית. בושה, חרפה וכלימה היא לנו. איפה היינו כל הזמן הזה?

בשנים האחרונות הוא אימן בליגה הרוסית, יו נואו. אוראל גרייט, נניח, בחלק הראשון של העשור, כשהקבוצה עוד היתה לא ידועה יחסית וכדורסל ברמה גבוהה במיוחד לא הגיע לעיר פרם. נדמה לי, על אף שאינני, שאחר כך ואולי עד היום הוא שימש כנשיא המועדון או השד יודע.

ובקיצור, יש המכנים אותו ג'רי ווסט של רוסיה. וזה נאה. עכשיו, כמו שצריך וכמו שראוי, הוא גם תותחן בכדורסלע-האתר, וזה, לדעתי, נאה לא פחות.