על פי הפרסומים בתקשורת בימים האחרונים, יש סיכוי לא רע בכלל שבמשחקי מכבי ת"א ביורוליג בעונה הבאה יוכלו לצפות רק מנויי הכבלים. כך זה נראה כרגע. הערוצים הגדולים לא מוכנים לשלם הרבה, או לא מוכנים לשלם בכלל, וההצעה הגבוהה ביותר שהוגשה עד עכשיו היתה של הוט, שמתכוונת לשדר את המשחקים בערוץ הספורט.

אחרי ששמעתי וקראתי את הידיעה במספר כלי תקשורת, וכחובב כדורסל מושבע אולם בה בעת כלקוח נאמן ודי מרוצה של יס, שאלתי את עצמי אם נוצרה כאן בעיה, לפחות עבורי. באופן מעניין למדי, עצמי ענה לי בתוך שתי שניות שממש לא. ישדרו את המשחקים גם בלווין? יופי. לא ישדרו? אז לא ישדרו. ביג דיל.

אבל זהו, שאני חושב שזה כן ביג דיל. כלומר, זה ביג דיל שאני חושב שזה לא ביג דיל. איפה הימים שכל סדר היום, ואצל אנשים מסוימים גם סדרי בראשית, היו נגזרים קודם וכל ולפני הכל משידורי משחקיה של מכבי בטלוויזיה? איך הגעתי למצב, שממש, אבל ממש לא מזיז לי אם יהיה חורף חם, חורף פושר או חורף קפוא לחלוטין, כל עוד יורד מספיק גשם?

אני בכלל לא מדבר על שנות ה-70' וה-80', בהם הרחובות היו שוממים כמעט לחלוטין בזמן המשחקים, והרייטינג של הערוץ היחיד עמד על 212 אחוז ביום רע. זו באמת היתה תקופה אחרת, בה - גם מבחינתי כמישהו שמעולם לא אהד את מכבי - זה היה על גבול הבלתי נסלח לא לצפות במשחקים. כמו שעון התיישבנו לצפות - אם לא בזכות מיקי, מוטי, בוטרייט, וויליאמס, סילבר ופרי, אז בזכות מנגין, מרזוראטי, מורס, ברבנדר, קורבלאן, שצ'רביאק, ומאוחר יותר פטרוביץ', ריבה, דאקורי וכל השאר.

אני מדבר גם על השנים האחרונות, עד לפני שנתיים-שלוש. למרות כל אילוצי המשפחה והעבודה, והצורך בלעסוק ולטפל בהמון דברים הקשורים לטרדות היום-יום, עדיין תמיד מצאתי את הזמן להקדיש לשידורי הכדורסל. גם מכבי, גם ירושלים, גם קבוצות אחרות, גם NBA. אולי לא במלוא 40 הדקות, אולי לא בכל רבע מתחילתו ועד סופו, אבל בהחלט צפיתי, ואפילו בלא מעט עניין.

ועכשיו מה? לא לגמרי ברור. אם לחזור לרגע ספציפית לעניין מכבי ת"א ולתחושה האופפת אותי בימים האחרונים, אין ספק שקרה משהו בסיסי ועמוק ביחסים בינינו, יחסי משודרת-צופה. יכול מאוד להיות שזה בגלל איך שהם נראו בשנתיים האחרונות. לא רק על המגרש, אם כי גם זה היה מדכא ומזעזע בפני עצמו לאורך חלקים נרחבים של העונה. גם בגלל כל גן הילדים של ההנהלה, והסיפורים האלה עם מוני פנאן, ועם השחקנים המיובשים, ועם רכבת הזרים הבלתי נגמרת ועם ועם ועם.

אולי זה גם השפע המטורף שמציעה הטלוויזיה באופן כללי ובתחום הספורט בפרט. אתם יודעים - אין מכבי? יש מיליון דברים אחרים: ספורט מהעולם, סרטים, ערוצי אקשן, ערוצי דרמות, ערוצי קומדיות, דוקומנטרי, מה שאתם רק רוצים. אולי בכלל זה דברים אחרים שהשתלטו על סדרי העדיפויות הפרטיים שלי: המשפחה, העבודה שבימים רבים נמשכת עד שעות מאוחרות וכן הלאה.

אולי זה מין שלב כזה, שצריך לעבור אותו ולראות מה קורה הלאה. אם הרצון העז לצפות ישוב לו מתישהו. אולי צריך פסק זמן מהכל כדי לחזור ולהתגעגע לשידורי כדורסל מלאים ורצופים, ואולי זה פשוט הגיל שעושה את שלו. לכו תדעו. השורה התחתונה היא זהה: אם יתאפשר לי לצפות בשידורי היורוליג בשנה הבאה זה יהיה נחמד, ואם לא זה גם יהיה בסדר גמור. לפחות עד להודעה חדשה.

shaharhermelin@gmail.com