ולפעמים, מה לעשות, החגיגה נגמרת. רצה רצינו, לחום לחמנו, אבל יצוא לא יצא. דווקא הצרפתים, שללא טוני פארקר נראים כעדר ללא רואה חשבון, שלחו אותנו הביתה. בראש מורם, אמנם, אבל הביתה. המסך יורד מבחינתנו. הגברת האנגולית השמנה סיימה לשיר.
דווקא היום, בשלב שאין ממנו חזרה, תפסו בחורינו יום - כן, למרות הקונוטציה המתבקשת אין דרך קלה יותר להגדיר זאת - שחור משחור. בעצם, היה זה הרבע הראשון, מזעזע שבמזעזעים, בו מעשית הסתיים הסיפור מבחינתנו. 17:6 לצרפתים. שש. ש-ש נקודות הצלחנו לקלוע, משל היינו אוסטרליה מול ארה"ב, או מכבי תל אביב באוסישקין פעם במיליון וחצי שנה. לך תבנה מדינה עם שש נקודות ברבע. מה קרה? מי יודע. אולי פחד במה ברגע הכי לא מתאים, אולי סתם מין יום שכזה, ואולי האוהדים ששלחנו לכשף את הטריקולור טעו במיקוד...
אחרי 10 דקות הטראומה עוד ניסינו לחזור. באמת שניסינו, אבל בכל פעם שאיכשהו התקרבנו באה פרה תורנית ובעטה בדלי. אחוזי קליעה על הפנים לחלוטין מהשדה (37 כללי, 38 לשתי נקודות) ומהעונשין (קבוצתי 61.5? מה זהההההה?), יחד עם נחיתות בלתי מתוכננת בריבאונד השאירה אותנו בטווח נגיעה, אבל רק בטווח.
למרות המאמצים הרבים, לא נמצא מי שיצליח לעצור את המפולת, ולסתום את החור שבסכר. לא אולימפיו סיפיריאנו השגיב, שנתקע על 5 מ-18 מהשדה, לא אלמיידה (4 מ-11), לא מינגאס (3 מ-11) ולא אף אחד. הולכים לארוז, ומשאירים לצרפתים את התענוג המפוקפק ללכת מכות עם הינאקיסים ברבע הגמר.
אבל לא בראש מורכן אנו שבים ללואנדה הבירה, אלא זקופים ונחושים. חיילים אלמונים הגענו ליפן, ונצא ממנה כששמותינו מופיעים בפנקסי הסקאוטים כולם. שילמנו אמנם את שכר הלימוד, אולם השכר שישלמו יריבינו בפעמים הבאות יהיה גבוה הרבה יותר. כל אחד מאיתנו יודע כיום, כי איננו נופלים משום נבחרת. יהלומים אנחנו, אמנם לא מלוטשים לחלוטין עדיין, אמנם לא מולטי-מיליונרים כמו קולגותינו מארה"ב, ארגנטינה או ספרד, אולם בעלי ניסיון בינלאומי משופר, אמונה בצדקת דרכנו ופרשנות אחרת לגמרי לתחזית הרווחת ברוב העולם המערבי ובמיוחד במזרח התיכון - לפיה העתיד הוא שחור!
יפן 2006 מאחורינו, ופנינו כבר אל המונדובאסקט הבא - טורקיה 2010. ריד אוור ליפס: מקומנו יהיה שוב שם, בין 24 הגדולות של העולם, ומעל צריחי המסגדים, בין הבזאר הגדול לבוספרוס, מרובע היוקרה נישאנטאשי ועד לפרקט האבדי-איפקצ'י תרעם קריאת הקרב ותרעיד את פופיקי יריבינו - אנגולה אוונטה!
