אודה ולא אבוש: כל ההו-הא סביב עמרי כספי והדראפט, עבר קצת לידי. זה לא שלא ראיתי, שמעתי וקראתי, כן? הרי אי אפשר היה שלא. לעניות דעתי הלא קובעת, גם אחרון האיכרים בצפון-מזרח איסלנד כבר יודע בעל פה איזה קבוצות מתעניינות בכספי, והאם יש יותר סיכוי שהוא ייבחר במקום ה-26 או ה-28. עד כדי כך התקשורת מוצפת ומציפה. אז ראיתי, שמעתי וקראתי, אבל לא ממש טרחתי להתעמק ולהשקיע בנושא.

ולא משום שלא יעניין או ישמח אותי לראות, אחרי אלפיים שנות גלות, שחקן ישראלי ב-NBA. בהחלט שכן. פשוט, כבר היינו בכל הסרטים, וגם אם לזה הנוכחי יהיה הפי אנד יחסית לקודמיו, זה עדיין לא מבטיח כלום מבחינת התוצאה הסופית. אולי הוא ייבחר אבל לא ממש יקבל צ'אנס ויהפוך לגרסה הגברית של מקרה שי דורון; אולי הוא ייבחר אבל יישלח לעוד שנת התחשלות באירופה; אולי הוא ייבחר רק בסיבוב השני, ואולי (והלוואי!) שהכל יהיה נפלא ונהדר, וכספי יהפוך לשחקן NBA לגיטימי. אבל למי יש כח לכל האולי האלה כבר עכשיו. נחכה קצת ונראה.

כי בינתיים קורים דברים אחרים, אפילו קצת יותר גדולים ומסקרנים מהדראפט בכלל ומעמרי כספי בפרט. למשל העובדה שאם לא יהיו תקלות והפתעות של הרגע האחרון, שאקיל או'ניל יעבור בימים הקרובים בטרייד מפיניקס לקליבלנד. פשוט כך. לברון ושאקיל יחד, כתף אל כתף ושכם אל שכם, נלחמים בשאר העולם במדיה של אותה קבוצה ממש. מה שבהחלט אומר "פשששששששששש" ואף "הווווווווווו", וגם "כמה מעניין הולך להיות בעונה הבאה במזרח ובכלל".

ברור לחלוטין למה זה קורה, ומבחינת שני הצדדים. הקאבס מנסים להראות ללברון, שבסוף העונה כזכור מסיים חוזה, כי הם מוכנים לעשות הכל על מנת לסייע לו לקחת אליפות, ובעיקר להישאר עוד כמה שנים בקליבלנד. עד כדי כך מוכנים לעשות הכל, שהם גם יספגו את ה-20 מיליון דולר לעונה של שאק, או כמה שזה לא יהיה.

או'ניל, מצדו, כנראה מבין שעם לברון יש לו צ'אנס גדול יותר להשיג טבעת חמישית ולהשאיר שוב את קובי בראיינט מאחור, מאשר עם אוסף הנפצעים הכרוני של הסאנס. מעבר לכך, למה לו, בגיל 37 פלוס, להמשיך ללכת מכות עם כל היאו מינגים והדאנקנים של המערב, אם אפשר לנוח רוב העונה מול החננות של המזרח? נכון, קליבלנד היא לא בדיוק לוס אנג'לס מבחינת אפשרויות הבילוי, וגם לא בדיוק פיניקס מבחינת מזג האוויר. סו וואט? בשביל לשחק עם קינג ג'יימס הוא ימחל לשנה-שנתיים גם על זה.

אה כן, קינג ג'יימס. על זה בדיוק רציתי לדבר. קראתי לפני כמה שבועות באיזשהו מקום על כך שכל מה שקורה בקליבלנד קבאלירס, על המגרש ומחוצה לו, קורה אך ורק בידיעתו ובאישורו של לברון. אם אכן זה כך, ואין סיבה להאמין שלא, יש לנו מבזק חדשות מיוחד עבור החבר ג'יימס: איט'ס אובר, בייבי. לא ברור לנו אם הבאת זאת בחשבון כשנתת את אישורך לטרייד (ואגב, במקום שאקיל הייתי מאוד נעלב. בן וואלאס, פבלוביץ' ובחירת סיבוב שני? זה מה ששווה היום הסנטר הגדול בהיסטוריה? בחו"כ!), אבל מה שהיה הוא ממש לא מה שיהיה.

נכון, אתה תמשיך להיות הכוכב הראשי על המגרש, האופציה הראשונה בהתקפה ומי שיוביל את הקבוצה ואת הליגה בנקודות, וככל הנראה בעוד שתיים-שלוש-ארבע עשרה קטגוריות, אבל מלך? אין מצב. מקסימום נסיך, וגם זה ביום טוב במיוחד. יש אנשים, שלא משנה איפה תשים אותם, ליד מי ובאיזה מצב, לעולם לא יחלפו יותר משתיים ורבע שניות לפני שהם ישתלטו על הסצינה ויהפכו למגנט המרכזי של תשומת הלב. קוראים לזה נוכחות, מגדירים זאת ככריזמה, מכנים את זה "השואו שלא נגמר", אבל רוב העולם מכיר את זה כשאקיל או'ניל.

אין לי ספק, מר ג'יימס היקר, שבשביל אליפות (ועוד עם קליבלנד!), תסכים לבלוע את הצפרדע הזו, גם אם גובהה 2.16 מ' ומשקלה 150 ק"ג. יעברו עליך כמה ימים קשים, אני מניח, אבל כדאי שתתרגל לכך שיש שריף חדש בעיר, ושלא ממש כדאי להרגיז באותו בכל דרך שהיא, אחרת - תוך כדי אימון או "סתם במקרה" - זה יכול להיגמר כך, כך או אולי כך. סתם שתדע.

shaharhermelin@gmail.com