מבט על רצף וסדר הקריירה של בוב מקאדו מעורר קנאה, בחיי. איזה יופי: בחירה מספר 2 בדראפט ב-1972, שבע קבוצות NBA במשך 14 עונות שם. שיחק גם בניקס, גם בלייקרס וגם בסלטיקס. נו, כאילו עשה הכל.

ואחר כך, איך שזה נגמר, הופה לאירופה לעוד שבע עונות. ארבע מהן היו עם מילאנו בצמרת הכדורסל האיטלקי והאירופי, עוד שתיים בפורלי ואחת אחרונה בפורטיטודו בולוניה. פרש בגיל 42 וכבר יותר מעשור הוא משמש כעוזר מאמן במיאמי היט.

אהוד מאוד, האיש. קיבל הכי הרבה קולות אוהדים לקראת האולסטאר של 1975. קלע כמעט 19 אלף נקודות בקריירה. הרביץ שתי אליפויות NBA עם הלייקרס לקראת סיום הקריירה כשחקן שישי, נבחר לרוקי השנה וגם ל-MVP של הליגה מאוחר יותר עם בפאלו. היה שלוש פעמים רצופות מלך הסלים של ה-NBA בשנות השבעים, השיג שתי אליפויות אירופה ושתי אליפויות איטליה עם מילאנו.

והכי מרשים? המשיך לשחק עד גיל 42, כאמור. ואיך היה לו כוח, איך? אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת. וואלאק, תותחן. לכבוד הוא לנו לייחד לו מקום בחיל המרשים שנבנה כאן בכדורסלע-האתר. אליל היה.

שתי זוויות ישראליות למקאדו. המאוחרת יותר היא זו שבה מתאמן מאירק'ה טפ-הירו בקיץ אחד עם מיאמי היט (מאירק'ה? מחשבות על NBA? מסתבר) ולפתע, באחד-העיתונים-או-מה, מתפרסם צילום של הגיבור הקשוח ולצידו, או ברקע, בוב מקאדו האגדי המשמש כעוזר מאמן בקבוצה. השנייה, זה ברור, גמר גביע אירופה נגד מכבי ת"א ב-1987. 21 נקודות של החבר מקאדו לקחו את מילאנו לתואר, 69:71 לאיטלקים. שנה אחר כך, שוב גמר, שוב נגד מכבי, והפעם והוא מרביץ 25 ו-12 ומביא עוד תואר אירופי למילאנו. אליל היה.

ולא זו בלבד, יו נואו: ההישגים שלו מ-1974 חיים ונושמים גם היום עם כל הקובי בראיינט, לברון ג'יימס וכאלה. מאז ועד היום לא היה אף שחקן שהעמיד ממוצעים עונתיים של יותר מ-30 נקודות ו-15 ריבאונדים למשחק באותה עונה, ובמקביל קלע יותר טוב מכל אחד אחר מהשדה – 54.7 במקרה של מקאדו. אליל היה.

ולא רק אליל. היה גם מראשוני הגבוהים שלוקחים שני צעדים אחורה וזורקים ג'אמפ-שוט, ומגובה של 2.06 שרף רשתות מחמישה וששה מטרים בסגנון הזריקה הייחודי שלו. נוביצקי, נניח, או את כריס וובר בעבר? מקאדו עשה את זה הרבה קודם.

לא הייתי במילאנו כבר כמה וכמה (וכמה!) שנים, אבל אם מקאדו יעזוב לרגע את המיאמי שלו ויקפוץ לביקור בכרך הצפוני של איטליה אני מאמין שזקני העיר יעשו לו כבוד. כבוד-כבוד, לא סתם כבוד. כי אליל היה. ולא, לא נמאס לי לחזור על זה.

ובעצם, הנה עוד שתי זוויות-נגזרות מאותם משחקים נגד מכבי ת"א. אחת, דאנק מופתי, מרהיב, משום מקום, חסר תקדים, של האווי לאסוף על מקאדו במשחק במילאנו בו מכבי ניצחה 79:94 באיטליה (36 ו-20 לקווין מגי המהולל), ו-6 נקודות בגמר 1988 שבאו מצ'אקות מפתיעות של איציק כהן, לפחות חלקן אם לא כולן מול שמירה נרפית-משהו, אולי מזלזלת, של מקאדו הגדול. היו זמנים, יו נואו.

ברוך המצטרף, מקאדו, לחיל התותחנים של כדורסלע-האתר. היית לנו לאור ולמופת בשנותיך באירופה. למדנו המון. החכמת, עינגת, הרשמת. זה הזמן להודות ולגמול. מעתה והלאה תנצנץ כאן אחת לשנה בעמוד הראשי למעלה משמאל ונרימה כוסית לחייך. כה לחי, חבוב.