שלום,

אני חובב כדורסל ושל כדורסלע (מאז שגיליתי את האתר) ומאוד מתרשם ממקצועיות הכתבות והדעות המוצגות כאן, ולכן הייתי מאוד רוצה לשמוע דעה מקצועית על די בראון הכספיתי. (נו, כן, מה יש? לי מאוד קשה לראות האם יש שם פוטנציאל או שזה מה יש. ופה הוא מאוד מזכיר לי את באטיסטה, שאם רק היה לומד למסור החוצה).

ולגבי מישהו אחר, הלא הוא ארויו, שאחרי הקרב הגדול וצפירת ההרגעה, אני רוצה לדעת האם נעשה פה עוול לשחקן גדול (שכל &%$# שלמד להדפיס מיהר לתקתק שתי כתבות ביום) או שמכבי נפלו נפילת מצוק אלטון בראונית עם הבאת האגוצנטרי עם תג של 2.5 מיליון $$$. ואם לא לדעת, אז לפחות לשמוע דעה מנומקת לגבי האיש, כי אני ממש לא בטוח שהרבה מהחברה שכותבים בחדשות/כתבות/דעות בכלל ראו אותו אי פעם משחק, (או שהם רואים איזה משחקים שונים ממה שקופסת הפלאים שלי מראה).

ושלישית, איך ולמה ליאור אליהו (שילך לדושקו איבנוביץ', כבר קניתי פופקורן ומילון סרבי לקללות וצרחות) תמיד חוטף את השלשה למרות שהוא מכניס את כף היד המעדרית שלו כמעט לפנים של הזורק? כאילו אליהו הוא המניה הבטוחה בתור השומר, שלא משנה מה ואיך תזרוק - זה יכנס.

תודה מראש,

ניקולאי

הרשה לי להתנצל על משך הזמן הרב שעבר מרגע ששלחת את דבריך למייל הנשיאותי ועד לפרסום. מדובר בבחו"כ אחד גדול מבחינתי, שהוא לא פחות מאשר בושה, חרפה וכלימה עם סימן קריאה. לפעמים היומיום מכביד, לא נכחיש זאת, ומונע ממני את משוש נפשי – כתיבה בכדורסלע-האתר. ולפעמים אל היומיום הזה מתחבר עוד יומיום ועוד יומיום ואז זה כבר יומיום בטור הנדסי או משהו, יו נואו.

ובכל זאת, הנה הגיע הרגע ואני שוב מול המסך, רואה לנכון להעניק לך את זכות הפתיחה אחרי תקופה ארוכה שלא השקעתי בשאלות-תשובות. אני סוף-סוף ניגש לענות, אבל פתאום זה מכה בי: די בראון? קרלוס ארויו? מי אלה? היה דבר כזה או שאגדה הינה? נראה ומרגיש כל כך ישן.

כך או אחרת, אחרת או כך, לעניין: די בראון לא הרשים אותי במיוחד. ודאי שהוא שחקן לא רע, אבל לא ראיתי שום תכונה קונסיסטנטית (ואולי עדיף פשוט עקבית) מלבד לרוץ מהר ולעשות עם הידיים כאילו הוא מאוד שומר. זה נראה הרבה יותר טוב בערבים שהקליעה מבחוץ נכנסת לו, אבל ככל ששמתי לב על כל ערב כזה יש לפחות ערב אחד ובדרך כלל יותר שהכדור לא הולך למקומות הרצויים. בקיצור, שחקן נחמד ולא יותר מזה לקבוצות השלב השני של אירופה. כלומר, כמו זו שהיתה למכבי ת"א בעונה שעברה.

ארויו? הוא לא אשם בכך שהדביקו לו את תג ה-2.5 מיליון דולר נטו, או בזה שהוא השחקן היקר בכל הזמנים כאן. אבל מרגע שהסכום הזה דלף לתקשורת היה ברור שיחגגו על העניין בכל הזדמנות. אי-אפשר לנתק לגמרי את מה שראינו ממנו לגובה השכר שלו. פשוט אי-אפשר. זה פומפם כל כך עמוק, עד שכל תנועה ופעולה שלו נבחנו מיד ביחס לגובה השכר היומי, השבועי, החודשי והשנתי.

ועם זאת, מקצועית, אני חושב שלא נעשה לו עוול. יש לו כמה תכונות מהמעלה הראשונה, באמת יוצאות דופן ביחס למה שראינו כאן לאורך השנים, אבל כצופה מהצד לא הצלחתי לקבל תחושה שארויו מוביל את מכבי ת"א ביד בטוחה ובזרוע נטויה כשהסיפור מגיע למשחקים מול יריבות חזקות. להיפך, קיבלתי רושם של שחקן שביר במובן הזה, שבעיתות מצוקה ולחץ הוא פונה מהר מדי אל האני נגד כולם, וניתק מהר מדי מהמחשבות על משחק קבוצתי בקצב הנכון והמתאים לאותו ערב, כזה שיערב יותר ידיים וישמור את מכבי ת"א בתמונה ולא בפיגור 20 בתוך 15 דקות.

ולגבי אליהו – ואללה לא יודע מה להגיד לך מעבר לזה שלפעמים, בסוגי ההגנות שמכבי ת"א שומרת ושמרה תחת פיני גרשון, יוצא ששחקן יריב נשאר פנוי יחסית לזריקה לשלוש, והגבוה בהגנה של מכבי מאחר תמיד לסגור לגמרי את הקליעה – בעיקר כי המשימה הזו כמעט בלתי אפשרית. בהרבה מקרים ההגנה מעדיפה זריקה לשלוש של היריבה על פני זריקה משתיים, מתוך הנחה שאחוזי הקליעה לא יכולים להיות גבוהים לאורך זמן. הבעיה היחידה בהנחה הזו היא, שביותר מדי מקרים הקליעות האלה נכנסו פנימה באחוזים מצוינים למורת רוחו של רבי פנחס הגרשוני. ואגב, אליהו הוא לא היחיד במכבי שלא הגיע בזמן להפריע לשחקן זורק. קדמו לו כמה וכמה (וכמה!) שחקנים אחרים.

שלום ערן,

בניגוד לשנים הקודמות, בשנה האחרונה היה לי עונג גדול לראות את משחקי הפועל ירושלים. המשחק הקבוצתי והשוטף היה מענג, ועורר נוסטלגיה לאותה הפועל גדולה של 99', עם צ'ורה גירסה 2.0, פפי, וולדמן, המילטון וקני "המטורלל" וויליאמס. נכון שבשני המקרים לא היו תארים בסוף, אבל הדרך, אוי איזו דרך יפה. חלק גדול מהקרדיט מגיע לגיא גודס, אותו פליט צהוב שנקלט בהצלחה.

ואז באה ההנהלה, רצתה להחליף, התבלבלה, נבהלה והחזירה את קצוץ-הברכיים הגודסי. ואני אומר: כל הכבוד לקליין ושות', כי נדירים האנשים שמסוגלים להודות בפני עצמם כי עשו טעות ולתקן אותה עוד בזמן.
ובעיקר הידד לגודס - הלוואי וכולנו הישראלים היינו כמונו. סבלניים, מתונים וסלחניים. גודס לא מקשיב ל"חימומים" של התקשורת, יודע שעם כבוד לא הולכים למכולת, ומתייחס לכל במין שלוות נפש בודהיסטית-משהו.

לא אשכח את הראיון שלו בחמישיות בתחילת העונה:

שלח ולביא: "מלחה זה מקום מאד מלחיץ. מה יקרה אם תיכשל?"

גודס: (תוך כדי פרץ צחוק) "אז אני אנסה ואצליח במקום אחר! ח'ברה, זה רק ספורט!"

והבנאדם גם מאמין בנומרולוגיה, למי ששכח.

מה שמוסיף למניותיו הגבוהות הוא כמובן יופיו הניכר, ששלח אותו לקריירת דוגמנות קצרה - מה שמראה שמורנו ורבנו יודע את סוד השילוב הראוי בין חומר ורוח, ממש כמו הגורו אושו המפורסם.

אז נכון שגודס מאמן נהדר, אבל סך הכל הוא מתבזבז: גודס צריך להיות סוג של מהטמה גנדי ישראלי. מין מנהיג רוחני עליון, הרבה יותר מגניב מהרב הראשי. הוא יכוון את כולנו לחיים נכונים, בריאים ומאוזנים, יעביר סדנאות מודעות עצמית ב"אשראם במדבר", יריץ צחוקים עם הדלאי-למה.

ונסיים יחד בשירה גדולה:

"גודס קרישנה, קרישנה גודס, הארי גודס, גודס הארי....."

נ.ב. כמה טוב שרו"ח ד. שמיר חזר למחוזותינו. הניגוד בין חזות החננה המוחלטת שלו, לבין ה"א-רייט" הרועם בסגנון זמרי הרגאיי מקינגסטון, עושה לי טוב.

המממ, גם כאן צריך לקמט מצח ולאמץ את הזיכרון, וזה אך ורק בגללי, מודה. עבר הרבה זמן מאז שהעונה הסתיימה ואני מנסה להיזכר האם באמת הפועל ירושלים שיחקה כדורסל שוטף, מצליח, מהנה וגדול כמו בעונה של 99' עם צ'ורה-צ'ורה האיום. ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שקצת קשה להשוות בין העונות. ירושלים של אז היתה טובה ומעניינת יותר מאשר ירושלים של העונה שעברה. או ככה לפחות אני אזכור את זה.

בעניין גודס: שמע, האיש אולי קצוץ ברכיים, אבל הרגליים שלו על הקרקע. לפעמים, אגב, רגליים על הקרקע זו בעיה, יו נואו, כי באופן אירוני כזה או אחר, מי שרגליו על הקרקע והוא מחושב ושקול ויסודי מתקשה להמריא ולעוף ולרחף אל הבלתי מושג או המדהים. בעונות המעטות שגודס משמש כמאמן נראה לי שזו הגדרה הולמת למדי לסיטואציה שלו. הוא יעשה את העבודה באופן שהוא חושב ומוצא לנכון, אבל בינתיים מתקשה לתרגם את זה לתואר.

זה לא כל כך נורא בעיניי. זה לא שהוא נכשל או משהו, וזה לא שהוא מאמן כבר 13 שנים בליגה ונשאר מיותם מתארים.

לעצם ההצעה המסקרנת שלך, דווקא גודס, כמו שאמרתי, הוא לא האיש הנכון. הוא ארצי מדי, נטוע, מחובר, מושרש. המקסימום שהוא יכול לעשות זה לקחת את הקריירה שלו לאירופה ולאמן שם קצת. מהפכה רוחנית באומה כולה, חוששני, קצת גדולה עליו. אפילו לא כסוג של בדיחה.

אבל אתה יודע מה, השיר נחמד: גודס קרישנה, קרישנה גודס, הארי גודס, גודס הארי. אימצתי. אבל תכל'ס, אתה יכול לשבץ הרבה שמות אחרים בשורה הזו והיא תתנגן לא פחות טוב, יו נואו. ובאשר לשמיר: גם לי.

ועד כאן מהדורת שאלותשובות דו-צדדית. הצטברו לא מעט פניות בתיבת המייל הנשיאותית. ננסה להרביץ מאמץ כדי לענות על כולן.

וממך, הנתין המכובד אמיר, אני מבקש סליחה מראש. המייל הנאה כרפאל שלך על הפיינל פור נראה כאילו שייך לעשור אחר. היסטוריה, בוא נעזוב את זה. דשנו מספיק וחלף הרבה זמן. ממש הרבה. סליחה ומחילה.

שלומות ונצורות בשלב זה.