מה יהיה עם החום הזה, מה יהיה? למי יש כוח ו/או חשק לחשוב על נושאים ראויים יותר, או אפילו פחות, לדון בהם? איזה מזל שאתם כאן, ושמישהו מכם טורח לעשות חלק חשוב מהעבודה בשבילנו. הנה מייל שהגיע היום, ובהנף מקלדת הפיג חלק ניכר מהחמסין:

שחר שלום,

אני קליינט קבוע של כדורסלע-האתר בערך מיום הקמתו, ומאוד נהנה לקרוא כל אייטמון ואייטמון המתפרסמים בו. מאחר שרך בשנים הנני (בקושי 18 וחצי), אני מוצא עניין מיוחד בקטעים הנוסטלגיים שאתה מעלה מפעם לפעם, המסייעים לי ללמוד משהו על הכדורסל והכדורסלנים בימים בהם הוריי בקושי היו בתכנון.

וברוח נתון חשוב זה, הנה שאלתי, שהיא אמנם תיאורטית מאוד וכנראה בלתי ניתנת למימוש, אולם אני מניח שלא תתנגד להשיב עליה: לו יכולת לקבץ לאותו פרקט עשרה שחקנים ישראלים שתרצה - מכל התקופות ומכל הקבוצות - את מי היית מביא ולאיזה שתי קבוצות היית מחלק אותם? אתה יודע, מין פיק-אפ גיים כזה, רק עם השחקנים שאתה הכי אוהב.

אני יודע שמדובר בעוד סוג של דירוג או מצעד, כמו שכבר היו כאן לרוב לאורך השנים, אבל מה אכפת לך? סתם שעשועון קיץ שכזה.

אהוד

פששששש, איזו הרמה להנחתה אאוט אוף דה בלו. תבוא הברכה עליך ועל כל בני ביתך, אבל לפני זה: אתה בן 18 וחצי ונמצא כאן כבר מההתחלה? כלומר, אם אני מחשב נכון, התחלת בגיל 15 פלוס-מינוס. יפה ואף יפה ביותר. נא לקחת דוגמה מאהוד, גבירותיי ורבותיי, ואם תתחילו בגיל צעיר מ-15 - זה גם בסדר גמור. כמו כן, דאגת לומר את כל המחמאות הנכונות בתחילת דבריך, כך שאין סיכוי שאתעלם מהאתגר.

איזה עשרה שחקנים הייתי רוצה לראות שוב על מגרש אחד? לא פשוט, אבל הבה וננסה, תוך הקפדה, כבקשתך, גם על למה ולא רק על מי. כדי להקל על עצמי בשני הסעיפים, אנסה לעשות זאת בצמדים: מי בקבוצה אחת, ומיד מי מולו. ביקשת רק שחקנים ישראלים, אבל מבחינתי הקריטריון יהיה מי שהופיע במדי נבחרת ישראל, אפילו אם בינתיים הוא כבר נטש את הארץ. למה? כי ככה. כמו כן, מובן שהבחירה מצטמצמת רק לאלה בהם זכיתי לחזות במו עיניי.

היידה, מתחילים, מהגארדים, דרך הפורוורדים ועד הסנטרים. ברור לי לחלוטין שכמו בכל שעשועון מסוג זה יהיו לא מעטים שיראו את עצמם מקופחים, אבל ממש לא מזיז לי. חם מדי בשביל לדאוג גם לזה עכשיו. הנה הם באים, הכחולים מול הלבנים, שהרי בחמישיות כחול-לבן מדובר.

בעמדה מספר אחת של הכחולים מאוד הייתי רוצה לראות את איתמר מרזל, ומולו את בארי לייבוביץ'. איזה מץ'-אפ, איזה (ויו"ר הדירקטוריון היה מן הסתם מוסיף כאן: יאאאאאא אוווווולווווהיייים!). הרכז הטהור הטוב ביותר שאי פעם שיחק כאן (מרזל) מול הווירטואוז הגדול ביותר. עם כל הכבוד לארואסטי, קטש, גורדון, גודס, ליפין, שפר וכו', זה ורק זה צמד הקוסמים שהייתי רוצה לראות כאן מתעלל זה בזה.

בעמדה מספר שתיים אני מצוות למרזל את מיקי ברקוביץ'. שישחקו קצת יחד אחרי כל כך הרבה שנים זה מול זה. מה יש? מי מול מיקי בצד הלבן? כאילו, דה? ברור שג'מצ'י, וכל מלה מיותרת.

בסמול פורוורד, באילוץ מסוים ולאו דווקא בעמדה החביבה עליהם ביותר, יעלו ויבואו לו סילבר (כחול) ונדב הנפלד (לבן). שניים מהשחקנים האינטליגנטיים ביותר, שהם גם שתיים ממכונות ההגנה המושלמות בתולדותינו. לכו, חבר'ה, חסלו אחד את השני ותוך כדי גם את כל השאר.

מספרי ארבע? לכחולים אני תורם את בוזי ינאי, גם כי אי אפשר בלעדיו וגם כי מרזל בלי ינאי זה כמו...ובכן – ינאי בלי מרזל. הלבנים, לעומת זאת, זוכים בסטיב קפלן. הוווו, זה יהיה מעניין. כמה שכל, איזה ידיות. שווה ואף שווה פלוס.

סנטרים? תומר שטיינהאור בכחול מול שמעון אמסלם בלבן. גם בשביל היכולת, גם כי הם כל כך שונים באופי המשחק, אבל בעיקר כי לא תקבלו דואט טראש טוק טוב יותר.

אז מה ומי היה לנו שם: מרזל, ברקוביץ', סילבר, ינאי ושטיינהאור מול לייבוביץ', ג'מצ'י, הנפלד, קפלן ואמסלם. אה כן, מאמנים. רלף קליין עם הכחולים ויהושע רוזין בלבן. עכשיו יש משחק, ועוד איזה, העיקר שזה יתקיים באולם ממוזג, כן?

shaharhermelin@gmail.com