זמן רב חלף מאז מהדורת שאלותשובות האחרונה ולכן נאלצתי לבצע סינון מסוים, ניפוי נקרא לזה, של פניות ישנות מדי או כאלה שהפכו די חסרות ערך. עם זאת, צנוע ביותר היה הניפוי. קטן ולא מאוד משמעותי, אם כי ודאי כואב ומכאיב לבעליו.

כדי להתגבר על פקק התנועה שנוצר בזמן האחרון בתיבת המייל הנשיאותית החלטתי להרים כאן שאלותשובות מתאריכים שעד למועד היציאה לארצות הברית (20 ביולי) ועוד אחת שתתייחס לכל המיילים שהגיעו לאחר מכן ותופיע בקרוב יש להניח, ואף להניח יש.

במטרה לעזור לעם הקורא בשקיקה להיזכר במה מדובר, נרביץ פה כמה וכמה (וכמה!) לינקים לקטעים המדוברים, כדי שיהיה הקשר כלשהו לאחר מספר שבועות בהם תש הזיכרון מרוב חום ולחות, כן? היידה, יוצאים לדרך.

ערן שלום,

לאחרונה פורסמה ברשת שמועה (כנכונה), שמעלה הרבה תהיות לגבי הליגה שמעבר לים. לפיה, היה זה במחנה הכדורסל של לברון ג'יימס כששחקן מכללות חצוף בשם ג'ורדן קרופורד העז לעשות את הבלתי יעשה - לקח את הכדור והניח אותו בטבעת בדאנק. רק שבינו לבין הטבעת עמד בחור, יותר נכון אכל הטבעה ("אדירה" לדברי העדים) בפרצוף. לבחור הזה קוראים לברון ג'יימס.

ההטבעה תועדה בוידיאו שהוחרם לאחר זמן קצר על ידי נציגי חברת נייקי, שביקשה להגן על המותג הענקי שלהם ולהציגו כמושלם, אחד שאי אפשר להטביע עליו, לחסום אותו, לעקוף אותו, לנצח אותו או איך שלא תקרא לזה. למרות שכולנו ראינו איך במשחק הראשון של סדרת גמר המזרח רוקי חצוף בשם קורטני לי דינקק על אותו לברון.

יכול להיות שהגענו למצב שבו הכוכבים הגדולים שולטים בליגה שלמה? או שאולי המצב הזה היה כבר קודם ולא שמנו לב?

שהרי לברון סוחב את קבוצתו (יש דבר כזה) כל שנה לגמרים ולפלייאופים למיניהם, ושם הוא מובס על ידי נסיכים כגון דווייט הווארד (שזכה גם הוא להשפלה באולימפיאדה מאיזה אירופאי בשם רודי פרננדס, מול עיניהם המשתהות של כל העולם כולו והשיב לעצמו העונה את המוניטין כמו גדול) או קובי בראיינט, שניהל את הליגה עוד מאז נבחר בדראפט 96 - מהטרייד התמוה דיבאץ'-בראיינט (בטענה שהוא משחק אך ורק בלייקרס. עם כל הכבוד - אתה רוקי בן 17!), מהגעת שאקיל אוניל ללייקרס על תקן הסופר סטאר (שמאוחר יותר יהפוך לסיידשואו למר בראיינט), צירופו של פיל ג'קסון, ומאוחר יותר גם גארי פייטון וקרל מאלון. לכל אלה התלווה קטיף אליפויות שהוביל אותו להתמנות לשליט הליגה הבלתי מעורער.

כך נעשה גם עם לברון עכשיו - אין מצב שהמלך יקבל דאנק לפנים ו/או יושפל בקרוסאובר ו/או יפסיד באחד על אחד לשחקן כדורסל רחוב (ע"ע דווין האריס לפני תחילת העונה). רק מהפחד שהמלך יעבור ממלכה הזדרזו משרתיו להביא לו את ליצן החצר - שאקיל אוניל כדי שיוכל לנסות לעזור לו להשלים את כיבוש הממלכה.

מכאן נגיע למסקנה ששאקיל אוניל הוא אומנם מהסנטרים הגדולים ביותר שהיו בליגה הזו, אך הוא משמש רק כתוספת לשחקנים האמיתיים - קובי בראיינט בלייקרס, דוויין ווייד במיאמי, ועכשיו אחרי 2 עונות של חלטורה בפיניקס הוא חוזר לשמש כעוזרו של לברון. התוצאה כנראה תהיה טבעת, כפי שהוכיחה ההיסטוריה, אבל קובי, הווארד, שלישיית פירס-גארנט-אלן (מחוזקים בראשיד וואלאס), ואיך שהעניינים מתקדמים גם נראה בטורונטו ובדטרויט קבוצות לא רעות בכלל, לא יתנו לו מנוחה. אלא אם כן, כמובן, יהיה שם נציג של נייקי.

אור

דבריך ברורים כשמיים הזכים של מסצ'וסטס חבוב, ואת סגנונך הנאה והקולח למדתי להעריך עם הזמן. אכן כי כן, ניסו לשחק אותם מניאקים נציגי נייקי באותו עניין, אבל העולם לא פראייר. היום הכל יוצא החוצה, שאל את שמעל'ה מזרחי שפעם שלט ביד רמה בניוז והיום מקבל זצים מכל עבר וכבר למד עם הזמן שלא להיות מופתע. ומעניין, קליבלנד לאליפות אתה אומר? אם נחיה גם נראה (הוווו, כמה התגעגעתי לביטוי הנאה הזה).

שלום לנשיא הרם,

הידעת?

אם קוקי בלצ'ר ואורי קוקיה היו מתחתנים היה יוצא להם קוקי קוקיה!

שלומות ונצורות!

בצלאל

פייייי, לא ידעתי איך לקבל את ההערה הזו. בהשתאות, בחיוך, בקימוט מצח, בהזעפת גבות. בסוף הלכתי על האופציה השנייה. ואללה, צודק. מתי החתונה?

כבוד הנשיא שלום רב,

אני מבקר ותיק באתר, אם כי איני פעיל בחידונים השונים מחמת חוסר ידע ומקצועיות עד בוש. רציתי להסב את תשומת לב הנשיא לעובדה שיוני ארליך, טניסאנו המהולל, דומה ויש שיאמרו אף דומה מאד. לבן המעט מכוער אך מוכשר מאד שנולד לזוג ההורים יניב גרין ועידו קוז'יקרו. הבחור דומה באופן מחשיד לשניים הנ"ל. האם יש אמת בדברים אלו, או שמא החום פשוט דפק לי את המוח?

תודה ויום טוב לכבוד הנשיא,

יחיעם

והנה עוד הערה מהסוג הזה. העם, מסתבר, אכן נדפק לו המוח אבל הפתעה-הפתעה: יש בזה משהו ויוני ארליך הוא באמת סוג של בן עתידי משותף שלא יוולד לעולם לקוז'יקרו וגרין. צודק, יחיעם.

שלום רב לכבודו,

קראתי בעניין רב את מכתבו של דור לכבוד הנשיא וכן את תשובתו הארוכה והמעניינת של הנשיא בעניין ריקי רוביו. ברצוני לחלוק קשות על דעתו של נשיאנו!

אני רואה בהחלטתו של מר רוביו הצעיר החלטה נכונה שיש להעריכה. אם אני קורא נכון את הבחור, ואני סבור שכך הוא המצב, הרי שמר רוביו אומר לעצמו (בספרדית אומנם):

מה יותר חשוב לי: לשחק בממפיס, לסבול שם מכל רגע (קבוצה לא משהו בלשון עדינה, עיר לא משהו, מזג אוויר לא משהו, בלי חברים) אבל להגיד ששיחקתי ב-NBA, או ליהנות מכדורסל במקום שאני אוהב, רוצה להיות בו ונהנה מכל רגע?

הבחור מבין שהחיים ממשיכים גם אחרי שנבחרת בדראפט, ולסבול שנים לא מעטות במקום שאתה לא רוצה להיות בו, או (לא במקרה שלו אבל אצל הרבה שחקנים אחרים) לא לשחק כמעט רק כדי להיות רשום בסגל של קבוצת NBA, זה לא מראה על תבונה יתרה. לסיכומו של העניין הזה אני מאוד מעריך שחקן שמבין שכדורסל זה לא הכל בחיים ויש גם משפחה, ובכלל חיים חוץ מלהיות ב-NBA.

נקודת מחלוקת שנייה - אני חולק עם כבוד נשיא חיבה יתרה לענף הטניס, וחיבה יתרה אף יותר למר פדרר הנערץ. ברצוני להעיר, כי הסיבה שפדרר ונדאל לא נפגשו ברולאן גארוס היתה הפסדו של נדאל לסודרלינג (אותו ניצח פדרר בגמר) ולפני כן במדריד ניצח פדררנו את אותו האיש, כך שלא הוגן לבוא ולהגיד (במספר מקומות יש לומר) כי פדרר שלנו חזר למקומו הטבעי בגלל העדרו של נדאל.

ונקודה אחרונה להיום - ראיתי בעונג רב את ניצחון הנבחרת על רוסיה (התלהבתי במיוחד מהראל לוי , אבל שאפו לכולם), אולם אחרי שראיתי בשקיקה את המאסטרים הגדולים בווימבלדון היתה לי הרגשה מעט מוזרה, אחרי כל הגשה (של שתי הנבחרות) אמרתי לעצמי: מה זה הדבר הזה? מר רודיק היה מגיש כך בעודו יונק ועולל. בכל מכת העברה הייתי כבר מרגיש איך רוג'ר היקר היה מסיים פה נקודה באלגנטיות, אולם בפועל הכדור הלך לו לאי שם. רצוני לומר, שחבל שבכירי הטניס לא לוקחים חלק פעיל בגביע דיוויס מה שהיה הופך את המשחקים למהנים הרבה יותר, אולם מדגיש יותר את המחויבות של החבר'ה שלנו.

כל טוב

יאיר

האמת היא, וזאת לא נכחיש, שאני לא מעודכן לגבי רוביו ומה שנגמר איתו. קראתי רק בחופזה שמהשטן הינה, שהוא עומד על הכוונת של כל גדולות ספרד, אבל אין לי מושג מה נגמר עם זה. אני, רק דבר אחד אמרתי: אתה מחליט לצאת לדראפט? נסעת – שילמת. אי אפשר להעמיד פה קבוצות ואנשים בשורה ולעשות מהם צחוק. מי שבחר בך בונה עליך, רוצה בך, מתכנן לגביך, ולא סתם בחרו בך במקום גבוה במיוחד. רוביו, לדעתי הצנועה, הוא דווקא כן אחד מאלה שכדורסל הולך להיות כל "חייו" ב-15 השנים הקרובות, ככה שהתזה שלך די מפוקפקת בעיניי, אם כי בסיסה ועקרונותיה נאים בעיניי.

אשר לפדרר הנערץ, כל כך נושן הוא הקטע ההוא, שלא זכור לי בדיוק-בדיוק על מה אנחנו חלוקים, אבל אי אפשר לנטרל לגמרי את היעדרו של נדאל. ברגע שנדאל לא משחק הוא מאבד הזדמנות להגן על נקודות, יו נואו, ככה שלחסרונו יש קשר ישיר – כן סודרלינג או לא סודרלינג – לאובדן המקום הראשון. אבל עזוב, שיהיה. כל עוד רוז'ה-שלנו ראשון בעולם הינו, שייחנקו כל השאר. ואשר לנקודה האחרונה – אתה צודק. הסרבים של הראל לוי ודודי סלע כחגבי הסלע הינם לעומת המכות הנמרצות של שועי עולם כמו אנדי רודיק. צנומים אנחנו וחלקנו אף גמדים, יו נואו, נתקשה לנפק מכות אימים בדומה לאותם גויים גדולי גוף.

שלום רב לבית הנשיא.

שתי שאלות בפי הפעם (איך שהבנתי שעונים פה על שאלות, אז יש חשק לשאול).

בתור מישהו מהצד, שלא ממש מבין איך הדברים מבפנים עובדים, רוצה אני לשאול איזה השפעה יש באמת בכל מה שקורה בהנהלת מכבי על השחקנים. הרי משכורות ותקציב יש? אז עוד ישראלים מילא, אלה עוד קוראים עיתונים, אבל מה לזה ולזרים ולמה כל פעם שרבים בהנהלה, אז התירוץ התורן של העיתונים שמכבי משחקת "לא טוב" (אוי כמה שאני עדין עכשיו) זה המריבות בהנהלה ו"איך אפשר לשחק ככה בכלל?".

ובוער בי להבין את לימונד. הלא התחרפן הנער כליל עם ההצהרות שלו. ולא שאני ממעיט בערכו חלילה וחס. לדעתי, מכבי עשתה החתמה טובה איתו, אבל ההרגשה שהוא באמת underestimated באופן מתמיד. משחק טוב ונעלם לאחר מכן בלי צ'אנס ממשי בקצה ספסל. אבל להגיד את מה שהוא אמר?! והם עוד מנסים להשאיר את טל. איך ישחקו ביחד?

אז השאלה בעצם: אולי יושבי הקבינט הנכבדים, הבקיאים יותר בהיסטוריה של רביב, יסבירו לי איזה רכבת עברה עליו שיגיד כאלה דברים? אולי יש פה משהו נסתר שאני לא ממש מודע אליו?

ניקולאי

שלומות לך,

אני מניח שברגע שהספינה טובעת או סתם רועדת, כולם מרגישים מה שקורה בה. זרים, ישראלים, חייזרים, לא משנה מה, בין אם הם קוראים עיתון ובין אם לאו. מספיק שהעיתונאים מנג'סים לשחקנים הזרים ומספרים להם בקטנה מה קורה, כדי ליצור אי שקט גם בפן המקצועי והיומיומי.

בעניין לימונד – עד היום לא יצא לי לקרוא את הטקסט המלא של אותו ראיון, אלא לשמוע על עיקרי הדברים. אין לי מושג ומושג אין לי, איך אמר מה שאמר, ואין הוא מעביר עכשיו זמן משותף עם בורשטיין באותו מחנה אימונים של הנבחרת. ממש לא ברור הקטע הזה. תסכול מתפרץ? בלק אאוט טוטלי ששרף כמה פיוזים? לך תדע. לא אוכל לעזור לך כאן, חבוב.

לנשיאנו שלום,

בכל פעם שבה אתה מציג לנגד עיני העם את תמונתו של לו סילבר אלילך, אני נדהם נרגש ונרעש, והגיע הזמן שאזעק זאת: למי הוא דומה? למי הוא דומה? נדמה לי אף שגם אני אינני, שאין ספק וספק אין: לגיבור הקשוח!!! מאיר טפ-הירו האחד והיחיד!!! אנא הבע דעתך, שאם לא כן אני חושש שאצא מדעתי - היש צדק בדברי? לו סילבר - מאיר טפ-הירו!

אמנון

היי, חשבתי שגמרנו עם הפאטה מורגנה שהשתלטה על בני העם לאחרונה, אבל הנה בא עוד אחד. קראתי את פנייתך, התקשיתי שלא לגשת בעקבותיה לאותו צילום של לו סילבר האגדי נשמר בידי מולי אבישר האגדי בפני עצמו – והרי זה פלא: גלח לסילבר את כל שערותיו והשאר אותו עם פלומה אוורירית בלבד ונטול שפם, והנה מאירק'ה הינו! תיפח נפשי ורוחי גם יחד, אתה צודק.

השלומות והברכות שלוחות מספר המדבר הצופה אל בקעת הירדן ואל הרי עברה (קרי: עבר הירדן), אל הנשיאות שוכנת גוש דן המהבילה!

מה אהבתי לקרוא את דבריך אודות דייויד בלות'נטל ויחסיו עם הנבחרת. דומה שבימים פוסט מודרניסטיים בהם הקדוש הוא החוזה והשוק החופשי (האיגוד יכול למנוע ממישהו לשחק תחת מנהלת הליגה? תמהני) אמיתות שכאלה לא נשמעות, ואפילו לא ממאמננו הלאומי, בעיקר מפני שנראה כי אין מי שישמע אותם. לא כן נשיאות הספרה, ועל כך גאוותי להימנות על נתיניו!

במאמר מוסגר אומר, כי דברים כאלה נשמעים לרוב בביפ!, אך גם שם זו לא דעה, כי אם רפלקס מותנה הנגרם מצורך בדם, ומחובה למלא נפח תקשורתי.

יחד עם זאת אבקש להאיר את העניין מזווית נוספת: בעוד בליגת קזינו יושב השחקן על משבצת של ישראלי, הרי שבנבחרת הוא יושב על משבצת המתאזרח. כאן השיקול הוא (לא רק) מקצועי: האם לזמן קלע שלשות מחונן הנמצא בשיא הקריירה, אך אינו מצליח להוביל קבוצות להישגים מרשימים, והקריירה שלו בטופ האירופי ניזונת למעשה מאילוצים של מכבי ת"א בשל החוק הרוסי?

או שמא יזומן סנטר צעיר ורעב להצלחה, בעל נתוני גובה יוצאים מגדר הרגיל? האם לזמן שחקן שסירב פעמיים לנבחרת, או שחקן שספק אם יוכל להשתחרר מטירונות בצה"ל עבור אימוניה?

ממקום מושבי נראה כי צביקה שרף מעדיף גבוה מתחת לסל, ומסירות (בשורוק - Devotion), מאשר כח בחוץ וחוסר חשק.

ובכל זאת, אצרף את קולי הדל לקריאה הנשיאותית: בלות'נטל בהחלט ראוי לכל הפחות לסגל הרחב של הנבחרת, ויש לזמן אותו ולו כדי להפעיל עליו סנקציה, או לחילופין, להוכיח לנו כי טעינו.

מייקי

אנפח את החזה מרוב גאווה בעקבות מחמאותיך הרבות. כל שנותר הוא להוסיף את הלינק לעבר אותו אייטמון שפורסם כאן, כדי לאפשר לשאר בני העם לחזות בטקסט הפלאי. הנה זה כאן.

ערן שלום,

שתי תהיות עת אנו יוצאים לסופ"ש עמוס בפעילות (אך לא ממש קשורה לכדורסל).

1. מצד אחד אתה מלין על כל דיווחי כספי בליגת הקיץ (וזה לא שלא היו אף פעם שחקנים ישראלים או "מיודענו" שהסתובבו שם), ומצד שני, האתר שבו אתה עובד עושה זאת בעצמו.

2. באותו אתר מספר אחת במדינה נרשם שכינויו של הזר החדש של מכבי, אנדרו וישנייבסקי הוא לא אחר מאשר "המכשף". הייתכן דבר כזה? הייתכנו שני מכשפים? לנשיא הסיפרה הפתרונים (אישית הייתי מעדיף את הכינוי "וישר").

סופ"ש נעים,

עמירם

לשאלותיך: אחת, יש להפריד, להערכתי, בין פועלי כאן לפועלי שם, ובכלל בין המהות של הדברים. כדורסלע-האתר הוא אתר שאיך לומר, עושה מה בראש שלו פחות או יותר ולא נכנע למחוגי השעון או לתחרות הפרועה שמסביב. וואן חי על ניוז דקה-דקה, שעה-שעה, במאסות נרחבות. מזון להמונים. אישית, לגמרי לגמרי לגמרי אישית, הייתי רוצה הפחתת מינונים ורגיעה בעניין כספי ואני מיישם את זה בגינת האגוז הפרטית, אבל כמו שאתה רואה הכרכרה נוסעת וכולם – כל האתרים וכל העיתונים וכל וכל וכל,
רצים אחריה.

בעניין המכשף – לא רק שייתכנו שני מכשפים, ייתכנו הרבה יותר. לדעתי, הכינוי "וויז" שייך לפחות לשחקן אחד או שניים נוספים מלבד הרכז החדש של מכבי ת"א וקני וויליאמס. וישר זה לא רע, אגב, אבל בוא נמתין ונראה אם הוא מסוגל לנקות את יריביו באותה יעילות שעושים הוישרים במכונית. אגב, טוב שהזכרת לי – חייב להחליף אותם כבר. הם נוראיים.

שלום,

המלצה למדור סוסוני יאור: טרייסי פירסון למדור סוסוני היאור. ויפה שעה אחת קודם. לעזאזל, צריך להיות מדור שלם רק על שמו ועל שם אלטון בירד.

ברוך

ש. אייזנברג היה אומר על זה לו היה נשאל: לך, חבוב, אני יכול לספר שהתכוונתי לפתוח את המדור החדש שם אותו טרייסי פירסון, אבל היות שהוא קצת לא מוכר, קצת לא זכור ובעיקר בגלל שלא מצאתי צילום סביר שלו ברשת, החלטתי לדחות אותו להזדמנות אחרת. אכן כי כן, סוסון יאור חסר תקדים היה הזר האמריקאי של גילדפורד קינג שניצחה את הפועל גליל עליון אי-אז בסוף 1992 נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא.

חוץ מזה, אם יורשה לי, טועה הינך בסוג של פליטת קולמוס כנראה: אלטון בירד היה הרכז ששיחק עם פירסון יחד באותה קבוצה, שחקן של 1.75 וצנום לאל-אללה. אתה מדבר כנראה על אלטון בראון, שגם תורו יגיע.

שלומות,

בעקבות כתבתו של גיל והתרגיל בעניין הפספוס של שחר גורדון - אני זוכר ששחר גורדון הובא אחר כבוד לקבוצת הפועל ירושלים שם הרכיב יורם חרוש לאחר הצלחת הנבחרת העתודה (מקום שני - להבדיל מ-50 הפרש ממש לא מזמן) הרכב בעל פוטנציאל שכלל 4 לוחמים צעירים - איציק אוחנון, שחר גורדון, אורי יצחקי, משה מזרחי - שהצטרפו לבעלי ניסיון ויכולת כברק פלג (הבלתי נשכח) וטפירו (שיבדל למשחקים רבים נוספים).

במבט לאחור עושה רושם, כי ניתן להגדיר את כל הארבעה כמפוספסים/פספוסים היחיד שעוד ניסה והתאמץ ועוד רץ על הפרקטים הינו משה מזרחי - אולם לפי נתוניו וידית הקסם ציפו ממנו לגדולות ונצורות.

מסקנה ברורה הינה, כי אין נביא ויודע עתיד שבטוח הוא כי המעבר מנערות לבגרות מפיל קורבנות רבים. יש הנשרכים מאחור כדוגמת עמית תמיר וארז כץ שבינקותם כיכבו עם 20-30 נקודות לערב ויש שאומרים שלום ונעלמים אל תהום הנשייה.

לעיתים קשה יותר המעבר כאשר היית כוכב מול גבוהים של 1.80 ולפתע אתה מוצא עצמך מול שחקנים כפי.ג'יי טאקר, או דורון פרקינס, קני וויליאמס או סוס יאור - לך תמצא את הידית והמוב שהיה לך ולפתע כבר אין. לך תמצא טבעת כאשר מולך עומד הר-אדם.

האכזבה קשה אבל זו דרכו של עולם.

שלומות

שמיל

אסכים עמך חבר: זוהי דרכו של עולם ובה נלך כולנו עד לסוף המר, או הגואל. הנה הלינק לקטע של התרגיל, למקרה שמישהו פספס ומעוניין להעשיר השכלתו.

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות, שניים וחצי קילו טקסט אורכה, עומקה, נפחה ועובייה. מקווה שנהניתם. סי יו לייטר בפעם הבאה ושלומות ונצורות ונצורות בשלב זה.

וגם, כמובן, בוקר צח, צהריים זכים (זכים, אה? בחו"כ!) וערב נינוח במיוחד.