נבחרת איטליה לא תשתתף בעוד שלושה שבועות ביורובאסקט הקרוב בפולין, והעולם שותק. לפחות רובו המכריע שותק, או סתם מתעלם כי לא אכפת לו, או כי יש לו דברים הרבה יותר חשובים לעסוק בהם. זכותו המלאה של העולם, כמובן, אבל באופן אישי, קצת קשה לי לעבור על העניין לסדר היום.

כי אחרי הכל, מדובר באיטליה. איטליה! לא איזו פורטוגל, או הולנד, או בריטניה, שמצליחות פעם במאה שנה להעפיל איכשהו לטורניר הגמר, וגם לא ישראל, עם כל הכבוד, שאמנם מגיעה על בסיס כמעט קבוע, אבל, איך נאמר, לא מרבה להשאיר את חותמה על כלל היבשת. זו איטליה - 33 פעמים בטורניר הגמר של אליפות אירופה, פעמיים אלופה, חמש פעמים סגנית, ארבע פעמים מדליסטית ארד. איטליה - שהשתתפה ב-12 אולימפיאדות (פעמיים סגנית) ובשמונה אליפויות עולם. איטליה - שכל שחקניה ומאמניה צריכים להתחבא בבתיהם ולא לצאת עד תחילת טורניר המוקדמות הבא מעוצמת הפדיחה, או לפחות לבקש מקלט מדיני בשווייץ.

בימים בהם עמדתי על דעתי והתחלתי לעקוב ברצינות אחר הענף, הוא ניצב מבחינתי ומבחינת חבריי על ארבע רגליים (לא כולל כדורסל ישראלי, כמובן, וגם לא NBA, שהיה באמת בבחינת כדורסל מעולם אחר): ברית המועצות, ספרד, יוגוסלביה ואיטליה. משם באו כל אלילינו ומושאי ההערצה הכדורסלנית שלנו.

נכון שכבר היו שם גאליס וינאקיס, ומדי פעם היה יכול להבליח לרגע מישהו אחר ממקומות כמו צ'כוסלובקיה (סטניסלב קרופילאק, קמיל בראבנץ, יירי פוספישל), הולנד (קייס אקרבום), צרפת (הרב דוביסון, ז'אן-מישל סנגל) או פולין (דריוש זליג, יוג'י קייבסקי), אבל רוב הזמן היו אלו ארבע מעצמות העל הללו. הכל, כאמור, עוד לפני התפרקותן של בריה"מ ויוגוסלביה לרפובליקות עצמאיות, ובימים בהם טורקיה וגרמניה, למשל, היו בבחינת זנבנב לאריות ותו לא.

איטליה היתה אחד מאותם מכשולים בלתי עבירים כמעט. עד שלהי שנות ה-70', כל ניצחון ישראלי על נציגה איטלקית באיזו מסגרת שלא תהיה, נחשב לסנסציה אמיתית, וגם מאוחר יותר לא התקבלו הדברים כמובנים מאליהם, בוודאי לא ברמת הנבחרות. גדולים ושגיבים ככל שהיו כוחותינו, מולם באו ועלו באותן שנים ענקים של ממש.

היו שם דינו מנגין, פיירלואיג'י מרזוראטי, מרקו בונאמיקו, רנאטו וילאלטה, רוברטו ברונאמונטי, רנצו וקיאטו, פייטרו ג'נראלי ופבריציו דלה פיורי. מאוחר יותר הצטרפו אנטונלו ריבה, ולטר מניפיקו, אריו קוסטה, אוגוסטו בינלי, רוברטו פרמיר, סנדרו דלאניילו, ננדו ג'נטילה ורבים אחרים. ממש כמו מוסיקה נשמעים השמות האלה, ולמרבה הצער כמעט תמיד הם נתנו מולנו קונצרטים.

השאלה העיקרית באותם ימים, ובעצם מאז שיצא היורובאסקט לדרכו, לא היתה האם איטליה תשתתף, אלא מי יצטרף אליה ואל שלוש הגדולות האחרות. והנה היום, כהמשך ישיר להפיכתה של הליגה האיטלקית מהאטרקטיבית ביותר באירופה עד לפני לא הרבה שנים, ל"סיינה-ועוד-מי-יודע-כמה-ולמי-בכלל-אכפת" - מגיעה גם הנבחרת הלאומית לשפל המדרגה ולתחתית החבית גם יחד. מה נאמר ומה נגיד, עצוב ובחו"כ עד בלי די.

באיטליה מדברים בימים האחרונים על ניתוח הכישלון, הפקת לקחים, הסקת מסקנות, ויישומן של כל מיני תכניות מגירה לשיקום הנבחרת. כמי שבמשך שנים רבות עקב במסירות רבה אחרי כל אותם גדולים שהוזכרו למעלה, הרשו לי להציע לאיגוד הכדורסל האיטלקי פתרון פשוט, זול ושסיכויי הצלחתו אינם מוטלים בספק: קחו את המאמן קרלו רקאלקטי ואת שחקניו - מברניאני, בלינלי וגלינארי ועד אחרון שחקני הספסל - ותנו לדינו מנגין חמש דקות עם כל אחד מהם לבד בחדר נעול, נטול חלונות ואטום לקול. אם אחרי זה הם לא יוצאים ולוקחים את אליפות אירופה בהליכה, כנראה שכלום כבר לא יעזור.

ובלי בולט הרי אי אפשר

מאחר שלאן שלא נפנה, קשה להימלט מפסטיבל יוסיין בולט, ומההצהרות על המדע הבדיוני שמהווים שיאיו האחרונים, לא נותרה ברירה בידי אלא לפנות לחברי ר' - חובב ספורט נלהב, אבל לא פחות חשוב, מתמטיקאי גאון ומחונן בכל קנה מידה. אין מה לעשות, אמרתי לר', עליך מוטלת המשימה לבדוק, במונחי כדורסל, האם אכן מדובר בשיאים מעולמנו אנו, או אולי מגלקסיה ומזמן אחרים לחלוטין.

קטן עליי, ענה ר' בצניעות אופיינית, ונעלם באפילת מעבדתו. פחות מ-24 שעות אחר כך הוא התקשר. יש לי תוצאות שהייתי מגדיר כמוסמכות, אבל אתן לך לשפוט, הוא אמר. הבה ונשמע, עניתי בהתלהבות, שכן גאון ואף רציני הוא האיש, כפי שטרחתי וציינתי. צא ולמד, אמר ר', ופצח בהסברים לגבי הנוסחה שהרכיב והדרך בה הגיע אליה, שאם היה לי מושג קלוש במתמטיקה כנראה שהייתי מגדירם כמלומדים, אולם מאחר שאין לי הם נשמעו באוזניי כסתם ג'יבריש.

עזוב ר', התחננתי, תן רק את השורה התחתונה: אם היינו מתרגמים את הישגיו של בולט ל"כדורסלנית", למה היינו מגיעים? בסדר-בסדר, נעלב האיש, הנה מה שהגעתי אליו, אולם אל תשכח שמדובר בכדורסל אירופי, כלומר פֶּר 40 דקות משחק, ולא 48 כמו ה-NBA. ובכן, לו היו ה-9.58 וה-19.19 של בולט ביצועים של כדורסלן אחד במשחק אחד, הם היו שווים, קרוב לוודאי, כל אחד מבין הנתונים הבאים (לא כולם יחד):

131 נקודות

57 ריבאונדים

43 אסיסטים

32 חסימות

29 חטיפות

כאמור, אין לי מושג איך ולמה הגיע ר' לתוצאות אלו, אולם תודו שהן משתלבות יפה מאוד במה שאומרים הרבה אנשים על הישגיו של בולט, והמבין יבין: בוודאי שזה אפשרי, אבל הגיוני?....

shaharhermelin@gmail.com