המחשבה הראשונה שעברה לי בראש למשמע המפלה שנחלה נבחרתנו הלאומית מול ספרד, 102:79, לא היתה "נו מה? היה ברור". גם לא "רק 23 הפרש? יצאנו בזול", ואפילו לא "כמה קלע יניב גרין ולאן זה מקדם אותו בטבלת קלעי כל הזמנים?".

מוזר ככל שזה יישמע, ויש להניח שזה יישמע, המחשבה הממש ראשונה שעברה לי בראש היתה: היי, בדיוק בתוצאה הזו הפסידה מכבי תל אביב בבית למובילג'ירג'י וארזה, במשחק הפתיחה של בית הגמר של גביע אירופה לאלופות 1976/77.

(דבר יו"ר הדירקטוריון: שמע סר ש. אתה פשוט קשיש להחריד. המשך נא בבקשה).

כן-כן, זו ולא אחרת היתה המחשבה הראשונה, מה שהביא לכך שזו שבאה אחריה היתה: למה לעזאזל זו ולא אחרת היתה המחשבה הראשונה? איך קורה שמכל אלפי הפרטים שמאוחסנים בראש, נשלף ראשון ממגירות הזיכרון דווקא הנתון הזה, שתודו שאי אפשר להגדירו כמרכזי, משמעותי או חיוני לחיי היומיום?

מאחר שהפכתי והפכתי בסוגיה, אולם לא הגעתי לשום הסבר הגיוני, החלטתי לנסות ולמפות את מה שזכור לי ולא זכור לי בתחום התוצאות, בתקווה שאולי משם תבוא הישועה. רציתי לברר לעצמי האם יש משמעות לעובדה שדווקא תוצאות מסוימות ולא אחרות צרובות בראש. האם ניתן למצוא כאן איזושהי חוקיות, שנובעת מהשד יודע מה.

הנה מה שהעליתי, ויעידו נסיכות א' ו-ב' שהכל מהראש ולא תוך כדי חיפוש בגוגל, ולו בשל העובדה שבאותו זמן ממש שתיהן היו על המחשב, בוחרות בגדים לבארבי או משהו.

היידה, אם כבר היינו בעונת 76/77 של מכבי, נתחיל איתה. ה-77:78 בגמר מול וארזה וה-79:91 על צסק"א הם לא בגדר חוכמה גדולה, כמובן, ולכן לא ייחשבו. מה שכן ייחשב הוא הניצחון 76:91 על זבריובקה ברנו הצ'כית יומיים-שלושה לפני הניצחון ההוא בווירטון על צסק"א, ואני משוכנע לחלוטין שתוצאת משחק הגומלין מול וארזה באיטליה היתה 70:81 לאיטלקים, ושבאותה עונה היה גם 85:94 על ריאל מדריד. מעבר לזה, שום דבר. אפילו לא מי היתה הקבוצה השישית והאחרונה בבית הגמר. בעצם, כן זוכר. מאס-פילס מאלין הבלגית, לא?

ועכשיו לגדולה והחשובה מכולן, הפועל גבת/יגור. הנה דוגמה טובה לתעתועי הזיכרון: בדרך לזכייה ההיסטורית בגביע המדינה 76', בא הניצחון שייזכר לעד על מכבי ת"א ברבע הגמר, 66:69. הגמר מול הפועל ת"א הסתיים ב-76:90 לכוחותינו, אבל מה לעזאזל היתה תוצאת חצי הגמר? אני כמעט משוכנע שהיריבה היתה ירושלים, אבל גם זה בספק, ואין לי שום מושג את מי ניצחנו לפני רבע הגמר. הכל נמוג מאותה שנה, חוץ משתי התוצאות הללו.

אני גם זוכר מצוין את המשחק בו קלע בוזי ינאי 60 נקודות - שיא שהחזיק מעמד הרבה שנים עד שבא לי ג'ונסון והשווה אותו. זה היה במגרש הפתוח בגבת מול הפועל מגידו, והסתיים בתוצאה 66:99 לגבת/יגור. האמת היא, שאם טריבונת העץ היתה עדיין שם, הייתי גם יכול להראות לכם בדיוק איפה ישבתי, אבל זה לא באמת קשור. היה גם הניצחון 75:83 באותו מגרש על מכבי רמת גן, אז קבוצת צמרת חזקה, ועוד ניצחון על מכבי, 86:89, בעונה היחידה שגבת/יגור קיימה את משחקיה הביתיים ברוממה. לא נשכח גם את ה-120:121 של עפולה על מכבי ת"א באולם גורן/יזרעאל האגדי, אבל זהו בערך. זוכר מיליון קטעים ממיליון משחקים, ניצחונות מופלאים על הפועל ת"א, הפועל ר"ג, שתי החיפאיות ועוד מלא, אבל תוצאות ברורות ומוחלטות? ממש לא.

נבחרת. הוווווווו, חשוב מאוד נבחרת. באליפות הגדולה ההיא ב-79' היה כמובן ה-76:77 הגדול על יוגוסלביה בשלב המוקדם בגוריציה, ובבית הגמר בטורינו באו הניצחונות 84:88 על ספרד ו-93:94 על צ'כוסלובקיה אחרי הארכה, וגם הפסד 90:78 לאיטליה המארחת. לא זוכר כמה נגמרו הניצחון על פולין, ההפסד מול צרפת בבית המוקדם, ושני ההפסדים מול ברית המועצות, כולל בגמר. בשני המשחקים האחרונים זה נגמר 21 או 22 הפרש לסובייטים, 90 ומשהו 70 ומשהו, אבל זה המקסימום שיש לי להציע.

ה-90:92 מול צ'כוסלובקיה במשחק הקובע על העלייה לאליפות העולם 86' לא יישכח, וכמוהו ה-74:79 על יוון ב-93' עם שמונה השלשות של עדי גורדון, אבל כאן מסתיימים שידורינו. כמו עם גבת/יגור וכמו בעצם עם כל אחד אחר - נשארו רק תמונות וקטעים לאין ספור, אולם לא תמונת המצב הסופית על לוח התוצאות.

חזרה למכבי. בגמרים האירופאים היו הניצחונות על וארזה ב-77', 79:80 על סינודינה בולוניה ב-81' וה-74:118, שוב מול בולוניה (הפעם כסקיפר), בגמר 2004. כמה נגמרו הניצחונות האחרים? וואלה לא זוכר. אולי 67:81 על פנתינאייקוס ב-2001 ו-78:90 על ויטוריה ב-2005? יש מצב. בטור ההפסדים: 89:85 מול ריאל ב-80', 86:82 מול קאנטו ב-82', 71:69 ו-90:84 מול טרסר מילאנו ב-87' ו-88', ו- 75:69 לספליט ב-89'. אה כן, ברור שאי אפשר לשכוח את התבוסה המחרידה לריאל במדריד ב-76', 125:78, אבל זהו. מעבר לזה, לא זוכר מה היה אז עם קטש ב-2000, לא כמה נגמר מול צסק"א, לא כלום. אלה כן ואלה לא. למה? לא ברור.

זוכר את חולון של דורסמן מנצחת 71:72 את מכבי בגמר 2007/8, אבל תהרגו אותי אם יש לי מושג ירוק, תרתי משמע, באיזו תוצאה הפסידה חיפה למכבי אך לפני חודשים בודדים. גם עונת 1992/93 ההיא של גליל והדובדבנים זכורה מצוין. סדרות חצי הגמר המופלאות גליל-מכבי והפועל ת"א-ירושלים, ההדחה של מכבי, קבלת הפנים הלבבית של אוהדי הפועל בשדה דב, סדרת הגמר המצוינת. הכל יש, רק לא תוצאות. כך גם גביע יול"ב וגביעי המדינה של ירושלים, הגביעים של גליל, של חולון ושל בני הרצליה ועוד מלא.

טוב, יש עוד כאלה שייזכרו והרבה יותר כאלה שלא, אבל נסתפק בכך בינתיים. אם לנסות ולסכם עד כאן - לא ממש ברור מה בדיוק קורה. ככל הנראה התשובה המוסמכת תהיה: איך לפעמים וזה מה יש. לחשיבות המעמד, למידת החשיפה התקשורתית ולמעורבות הרגשית יש חלק ודאי בעניין, אבל עובדה היא שמשחקים בעלי אותם נתוני פתיחה לא זוכים לאותה רמת צריבה. נצטרך לחיות עם זה, ועד אז - גם לנסות להיזכר כמה-כמה היה בין הפועל איתן/גבת להפועל נהריה, במשחק הקובע על העלייה ללאומית, ובאיזו שנה לכל השדים והרוחות זה היה.

shaharhermelin@gmail.com