שלום כבוד הנשיא היקר,

קראתי בעיון את תשובתך המלומדת לנתין שמיל (אותו אני מכירה זה מכבר מימיי הסטודנטיאליים בירושלים), וברצוני לתרום כמה הגיגים משל עצמי.

לפני כן, זה אולי הזמן לגלות כי שניים מחברי הילדות הטובים ביותר שלי הינם עיתונאי ספורט בארצנו הקטנטונת וכי גם אני לקחתי בעברי חלק בעשייה עיתונאית זו. כלומר, מזה שנים רבות שאני מעורה פה ושם בענייניה של עיתונות הספורט בארץ.

הנושא עליו כתבת נוגע למעשה לשאלה - השאלה - המעסיקה היום לדעתי את מרבית זמנם של ראשי העיתונות הכתובה, ובפרט עיתונות הספורט: מה מקומה של העיתונות הכתובה בעידן שבו אתרי האינטרנט מפרסמים באופן מיידי כל תוצאה בכל משחק ובכל תחרות? בעידן שבו לעיתונות באינטרנט (כמעט) ואין הגבלה של עמודים והם יכולים לכתוב מפה ועד הודעה חדשה? בעידן שבו כל סקופ מתפרסם בכל אתר עוד לפני שמושא הסקופ שמע עליו? האם באמת יש צורך שהעיתונים יסקרו כל ליי-אפ וכל ריבאונד שקרו במשחק כדורסל למרות שהם שודרו בשידור חי הן בטלוויזיה והן באינטרנט (ובל נשכח את הרדיו), ותוארו בפרוטרוט כבר לפני 8 שעות ב-ynet ב-nrg וב-one?

לדעתי, התשובה היא לא.

נכון, ישנם עוד רבים וטובים שלא מתעדכנים באינטרנט בכל שעה עגולה על אירועי השעה האחרונה. ישנם עוד כאלה שמחזיקים מעמד ולא מוכנים לשלם עבור כל ערוצי הספורט החדשים שצצים כמו פטריות אחרי הגשם. אבל דווקא עבור אלה שעדיין נהנים מריחם של דפי העיתון על הבוקר, העיתונות הכתובה צריכה לעבור מהפך. העורכים חייבים להבין שכדי שהעיתונים ישרדו, הם צריכים לתת את הערך המוסף.

במקום לפרסם שוב את דבריו של צביקה שרף "המוטרד" כהרגלו מביצועי הנבחרת, הם צריכים לתת לנו כמה נתונים סטטיסטיים שישפכו אור על למה הדברים לא מתחברים שם. במקום לספר שפרקינס חתם במכבי ואבא של גל מקל לא מרוצה, הם צריכים לכתוב קצת יותר על כדורסל מכללות או על ליגות כדורסל אירופאיות או על... בקיצור, הבנת את הרעיון.

במילים אחרות, הם צריכים לעשות את מה שכב' הנשיא עושה בכדורסלע-האתר.

ודווקא הקיץ זה הזמן הכי טוב לעשות את זה. כש(כמעט) כלום לא קורה, ולעיתונאי הספורט יש המון זמן פנוי לחשוב על דברים חדשים שעוד לא נכתבו. ואתה בטח יודע כמוני שיש כל כך הרבה עיתונאי ספורט מוכשרים בארץ שיש להם המון מה לכתוב, אבל אין להם איפה, כי היום יש רק 8 עמודים בעיתון וחייבים לספר מה רענן כץ אמר אתמול (או מה היו התוצאות בליגות הביפ למיניהן).

כולי תקווה שהשינוי הזה יקרה עוד בימינו, ושלא ניאלץ לחזות בדעיכתה של העיתונות הכתובה.

לסיום רק אומר שאני מצטערת על הנימה הנוגה משהו, אני פשוט מכירה את זה כל כך מקרוב ורציתי לנצל את ההזדמנות כדי לשפוך את אשר על ליבי.

שלומות ונצורות.

תמר

ריישית כל, כמו שהיתה אומרת עכשיו ודאי סבתי עליה השלום מרים, בואי נכוון את בני העם אל המקורות. הדברים שאת מגיבה עליהם מופיעים כאן. הנה היא שוב, למען יוכלו המפספסים למיניהם לחזות בפלא.

כמובן שדברייך דברים נאים הם, תמר. נאים ונכונים. אם כי בואי נסטה רגע לפסים אישיים, אוקיי? גם שיהיה לך יותר מחבר ילדות אחד, גם ששניהם יהיו כתבי ספורט וגם שאת תהיי קשורה למדור ספורט כלשהו בעברך? סיטואציה נדירה היא זו. נתקשה שלא להכחיש זאת ואף נשאל איפה גדלתם למען גילוי מוקדם של כישרונות הדורות הבאים.

ולעניין. אני מסכים עם רוב דברייך, וחלק נוסף של מה שיש לי לומר בנושא כבר כתבתי כתשובה לנתין המכובד שמיל, כך שמה שנותר לי לומר כרגע פחות או יותר (במעט הזמן שתומרינגו סטאר מקציב לי פה) הוא זה:

האמת היא, לא נעים לומר, שכבר ארבע שנים אני רואה כמעט אך ורק עיתון אחד, זו שיש לו מדינה, ככה שהדברים אמורים לגביו. ככל ששמתי לב נעשה שם ניסיון להתיישר עם המציאות החדשה. יש יותר כתבות מגזיניות והבלטת טורים אישיים על פני עמודים שלמים של מי שנחשבים שם לנבחרת הכותבים המובילים של העיתון. דרך הטורים האלה הם מציגים בעצם סוג של אמירה והתייחסות מאוחרת או מקדימה לניוז, שעליה תהילת כדורסלע-האתר, אם יורשה לי, רק בדרכים קצת אחרות ובכתיבה שונה.

ברם אולם ואף על פי כן, בעיה אחת נשארת אותה בעיה ולא יעזור כלום: מספר העמודים שלהם מוגבל. להערכתי, מבלי שמדדתי, כמות הידיעות, הכתבות וקטעי הוידיאו שעוברת ביום אחד ב-ONE (שהוא כנראה האתר עם הכי הרבה חומר במהלך יום נתון בהשוואה לכל אתר אחר), היא בערך פי שלושה ממה שמופיע ביום אחד במדור ספורט ב"ידיעות אחרונות". אכן כי כן, כאחד שעובד גם בעיתון וגם באתר והיה בדרך כלל מבין אלה שקיבל במה נרחבת להפצצותיו, ברור לגמרי שהחירות והנוחות מבחינת כתיבה באינטרנט גדולה בהרבה מאשר בעיתון. שם תמיד מרגישים כאילו מישהו לוחץ לך על המוח, כאילו נתונים בסד כלשהו.

אני זוכר את זה מעצמי: טור פרשנות על משחקי כדורסל של מכבי ת"א ביורוליג נע בעבר סביב 400 מלים בערך. עם הזמן הוא הצטמק ל-300, אחר כך ל-250. בליגת קזינו כבר יצא לי לכתוב טורים של 180 מלה, שעבור גרפומן כמוני זו בושה, חרפה וכלימה. בשביל 180 מלה אתם מוציאים אותי מהבית, מושיבים אותי ברעננה לראות את בני השרון נגד אליצור מאדים הלא מעניין בעליל ומבקשים 180 גרם טקסט? מה זה פה? 180 גרם אני מרביץ בעיניים קשורות עם אצבע אחת, בחייכם. עם הזמן נוצר אצלי באמת תסכול מסוים בעניין הזה. שלא לדבר על כתבי שטח של קבוצות קטנות שרצים חצי יום אחרי ידיעות ולא פעם התוצר שלהם מוגבל או מקוצר ל-60 מלה, כי "בדיוק הפלה עלינו מודעה ממחלקת המודעות".

כתבת שלהערכתך ראשי המדורים עוסקים מרבית זמנם בשאלת עתיד המדורים. יכול להיות, אבל אני לא בטוח שזה מרכז עולמם המקצועי כרגע. ישנן בעיות תקציביות, ישנם פיטורים וקיצוצים, צריך לבלוט גראפית ועיצובית כבר בעיתון של מחר, צריך להתחשב בתחרות בין העיתונים ולגבור עליהם, צריך להתגבר על בעיות של שחיקה של כתבים שעובדים כבר 25 שנים באותו מקום, מה שלא קיים עדיין באתרים. כך שהראש מצוי גם כאן ועכשיו, לא פחות משהוא עוסק באפיון העתידי של מדורי הספורט.

למזלם של העורכים בעיתונים האינטרנט, ואני חוזר על זה, בהחלט הופך להם את החיים לקלים יותר במובן מסוים וחוסך להם עבודה. רוב החומרים נמצאים שם בלאו הכי, אפשר לקחת, להעתיק במסווה, לשנות קצת, לגנוב רעיונות, להתבסס על חומרים שמתפרסמים שם, יש יותר זמן להיערך, פחות זמן ליפול בסקופים. אני חושב שלא פעם הם נכנעים למציאות היומיות ולעשייה העכשווית.

אוקיי, אז "ידיעות" באמת הלכו על טורים אישיים נרחבים, אבל אין פה חידוש מהותי או שינוי של עשרים שנים קדימה. כדי ליצור יש מאין צריך באמת לחשוב. אפשר להתאמץ מאוד ולמצוא משהו, אפשר גם להבריק לרגע ולמצוא משהו, אבל את שני הסוגים האלה אני פחות רואה. נתנו לאריה מליניאק, אמיר אפרת ועמיר פלג טורים אישיים-שבועיים על פני עמוד שלם – לא משהו שלא היה לנו קודם - והנה, כביכול, יש לנו עיתונות קצת שונה, פחות ניוזית, יותר מגזינית, כזו שנוכל להתמודד דרכה טוב יותר מאשר במלחמת הניוז שכבר הפסדנו. ככה, לפחות, אני מניח, חושבים שם.

רוב תודות ונצורות לך, המשיכי ליהנות מהמעקב אחר מעללינו.