אהלן ערן,

אני בוחר, משיקולים ברורים, להתעלם מנבחרתנו הצולעת משהו, ולשאול את דעתו של נשיא הסיפרה על החבורה המתגבשת באשקלון: עומאר סניד, בריאן טולברט, ברוקס סיילס, מורן רוט, כריס ווטסון (ועוד איזה דווידי וזר כלשהו).

מצד אחד, חמישייה ותיקה ולמודת ניסיון, מכירה היטב את הליגה, וללא ספק מלאת אופי - טולברט המצחיקול, סניד עם "אבא שלי היה שמח, הוא היה שיכור, אני לא מוסלמי", וכמובן מורן "וואט דיד איי טל יו" רוט.

אישית, מאד מפתיע אותי שלאשקלון יש תקציב להעמדת חמישייה מרשימה כזאת, שבמבט ראשון נדמה לי (על אף כי אינני) כי היא המרשימה ביותר בליגה מלבד מכבי ת"א וחיפה. או שמא גם כאן השפיע המשבר הכלכלי?

מאידך, האם תחסר לחבר'ה קצת התלהבות נעורים סטייל טאקר-בריאן רוברטס-פלורס? האם הם יסתפקו בלהעמיד קבוצה חביבה ומבוגרת, ולא באמת יאיימו על תארים? אני אישית צופה עונה גדולה לדרומיים, ומציע רשמית את אשקלון בתואר הקבוצה האהודה העונה של כדורסלע, או במלים אחרות אשקלון-שלנו. ונשיא הסיפרה היה אומר.....

רועי וידברג

שלומות,

כשהחלטתי שהיום הוא היום בו אני מעלה מהדורת שאלותשובות פרטית, אמרתי לעצמי שאולי כדאי לצאת קצת מאליפות אירופה הזו עם כל ה-68:70 וה-69:71 שלה. חשבתי שיהיה נחמד לדבר קצת על ליגת קזינו, או קבוצה כלשהי שמגיעה משם, ולחזור לאכול לחם בלי חמאה. שזה לא רע, אגב, וגם יותר בריא, לא?

והנה מצאתי בין הפונים את המייל שלך מלפני שבוע בערך, שעדיין שוכב לו בתיבה כמו כמה אחרים שממתינים לתשובה. אשקלון, אתה אומר.

אוקיי, בוא נדבר קצת על אשקלון. ריישית כל, לא יודע עד כמה שמת לב – אשקלון היתה קבוצתי האהודה לאורך שתי העונות האחרונות גם כשסטיב ברט ג'וניור שיחק בה, וגם אחרי שהלך. אני חושב שכדורסלע-האתר נתן במה לענייניה השוטפים עד מאוד ועד בלי ועד אין קץ לאורך השנתיים האחרונות. דיברנו על כולם: על עמית תמיר ואור איתן ולואיס טראסקוט וטריי קלי וסי. ג'יי ברוטון ודרור דוידי ואבי בן שימול ואדי פובס ורובי בלינקו ועדי אזולאי ועופר ברקוביץ' וסטיב ברט ג'וניור וההוא עם הבנדנה על הראש ששיחק פעם במילאנו, מה שמו, שהיה לא רע בכלל.

קיבלה פה במה, אשקלון. נתקשה להכחיש זאת., אם כי חלקה לסירוגין את ההגדרה קבוצתנו האהודה בשנתיים האחרונות עם בני השרון וג"ג הפקות.

עכשיו, כשאני מביט על הסגל החדש, אני חושב שלמורן רוט יש כאן תפקיד מרכזי במיוחד וזאת למה ומדוע? מכיוון שהחיבור בין סניד, ווטסון, טולברט ואפילו סיילס הצעיר מהם, מעורר אצלי כמה וכמה (וכמה!) נורות אדומות. כשחבר'ה מבוגרים מתקבצים יחד יש נטייה להרגיש קצת כמו בית אבות. הכל יותר מדי רגוע ונינוח, אווירה של כסא נדנדה, יו נואו. אצל סניד אפשר היה להרגיש בירידה מסוימת כבר בחלק האחרון של העונה שעברה. אשקלון צריכה להיזהר ממקרה קלאסי שבו תרד העלטה לפתע על שחקן מרכזי כזה או אחר, והתפוקות שלו לא יזכירו את ימיו הקודמים והמוכרים מליגת קזינו.

ולכן, או ככה נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, רוט התזזיתי-משהו והמאוד נמרץ יהיה חייב להעיר את החבר'ה האלה ולדרבן אותם שוב ושוב. אני מקווה שטולברט שלצידו יוכל להיכנס לקצב ולעמוד בו אחרת אחד מהשניים עלול להפוך לא כל כך אפקטיבי.

חוץ מזה, אני רוצה לראות כדורסל טוב מקבוצה של אריאל בית הלחמי, מה שלא ראיתי באופן עקבי בתקופות שלו בבני השרון ובנהריה, שתי תחנות בהן שרד עונה או פחות. אני חושב שזה לא יד המקרה: בית הלחמי יצר לעצמו שם של מאמן ליגה טוב שעובד כבר כמה וכמה (וכמה!) עונות מחוץ לגבעת שמואל, המקום ממנו הצליח להתרומם על ידי מיצוי גדול ממה שהקבוצה הזו הראתה על פניו שיש לה.

אלא שימי גבעת שמואל רחוקים מאוד והגיע הזמן להראות כדורסל טוב. הפעם האחרונה שזה קרה לו בעקביות היתה באשקלון, אז אולי יש כאן, לפחות מבחינה סמלית, סגירת מעגל ופתיחת דרך חדשה ומוצלחת. תן לנו כדורסל, בית הלחמי, ולא רק דיבורים על מאבקים, נשמה, קרבות, עבודה שקט וצניעות. פשוט שחקו כדורסל.

אם נחיה גם נראה מה יקרה, ואם זה יקרה – ייתכן שעירוני אשקלון תהיה גם בעונה הקרובה אחת מקבוצותינו האהודות.מה גם שעומאר סניד, חביב הסיפרה, משחק שם. לא יכול להתחייב כרגע על "קבוצתנו האהודה", אבל סימפטיה בטוח שתהיה.

ואם ג'ימי באקסטר איש בשיקטאש יהיה לעניין, אני מאמין שיהיה בסדר.

שלומות ונצורות בשלב זה.