מ.י., האגדה והאיש, שלח לי SMS חצי דקה אחרי שהסתיים המשחק בין סלובניה לטורקיה. "פראיירים החברים הטורקים שלך. יכלו להגיע עד הסוף ועכשיו יעופו ברבע". כה אמר האיש, שאמנם מבין גדול בכדורסל הינו, אולם לעתים גם ממנו נסתרים עקרונות טקטיים נשגבים, שהם ורק הם מכלכלים את צעדינו.

על פניו, אכלנו אותה. קרב חפירות מול יוון ברבע הגמר, ואם נשרוד - תמתין לנו בשבת המנצחת בין ספרד לצרפת (נהמר על הצרפתים, כדי לנחסם ולהבטיח את הדחתם המוקדמת, אולם גם בלי עזרה מאיתנו הם יקבלו בראש מהספרדים). האמריקאים קוראים לזה "בחר את הרעל שלך". ברם אולם, מבט מעמיק מעט יותר יחשוף בקלות את הטקטיקה הטורקית: קשה בהתחלה, קל בסוף.

כאילו, מה? האם לא יכולנו לבעוט בעוצמה באחוריהם של הסלובנים, כדי להבטיח מקום בחצי הפחות קשה של ההגרלה עם סרביה, קרואטיה ורוסיה? יכולנו גם יכולנו. האם נבצר מאיתנו לקחת שוב משחק צמוד עד השניות האחרונות ולסיימו כשידנו על העליונה? לא ולא. הכל נעשה בכוונה, ומתוך הבנה ברורה ומוחלטת של כל ההשלכות קמנו והחלטנו: הבה וניפטר קודם מהמכשולים הקשים באמת, ואז נשייט אל עבר קו המטרה. כפי שאמרו כל כך יפה לאונרד כהן וג'ניפר וורנס: "First we take Manhattan, then we take Berlin".

בחור בחרנו לפגוש ברבע את היוונים, משום שמעבר להיותם נבחרת קרצייתית ומטרידה מכל בחינה שהיא - למשחק מולם יש משמעויות נרחבות ועמוקות מעבר לכדורסל, ואל תאמינו למי שאומר לכם אחרת. יתכבדו כל הספאנוליסים, הבורוסיסים והשחורציאניטיסים, יקבלו 8-7 הפרש ישר בפנים, יעופו בחינניות חזרה הביתה ויאפשרו לנו להתפנות ולהתעסק עם ספרד.

טוב, זה לא שיצאתי רגוע לגמרי מהמשחק של ספרד עם פולין. "לה בומבה" וגרבאחוסה איפסו את היד, האחים גאסול עשו צחוק מלאמפה וגורטאט, ואפילו רוביו הצליח לגמור משחק שלם בלי לאבד יותר מ-17 כדורים. מצד שני, מדובר בפולין, כן? נבחרת שברגעים היותר מוצלחים שלה שומרת כמו נבחרת ישראל, וברגעים הפחות מוצלחים שלה שומרת - ובכן - כמו נבחרת ישראל, כך שאין צורך להיכנס לפאניקה.

זה לא יהיה קל, אבל אם ביום שהידו עושה 1 מ-849 מהשדה ניצחנו את הספרדים - לא ננצח גם הפעם? ברור שכן. ייגמר בין שתיים לחמש לכוחותינו, ואו אז - שיבוא מי שרוצה: אולי רוסיה, אולי סרביה, אולי בדרך נס תהיה זו קרואטיה, אבל רוב הסיכויים שנשוב ונפגוש את הסלובנים, שכמובן יבואו מלאי ביטחון עצמי, אחרי שגברו עלינו אך לפני ארבעה ימים. יבואו - ויחטפו. כבר אמרנו, הכל טקטיקה.

אולם עד שנגיע לגזירת הרשתות, עדיין חובה עלינו לצלוח בשלום את ראש השנה. בגן של נסיכה ב' שאלו השבוע את הילדים מה הם מאחלים לעצמם לשנה החדשה. כפי שאתם יכולים לדמיין לעצמכם, התשובות נעו בין "לקבל המון מתנות" ל"לקבל המון-המון מתנות", כאשר אף ילד לא מצליח להעלות בדעתו את התשובה האפשרית היחידה: לצאת איכשהו מכל החגים האלה עם אותו משקל שנכנסנו אליהם.

מאות חגים חוויתי בחיי, ועדיין אין לי מושג מה גורם למשפחה של ארבע נפשות, שבמהלך החג מארחת עד עשרים איש נוספים, להגיע למצב בו היא נאלצת להזעיק לסוּפֶּר גרר, כי בלעדיו אין שום סיכוי שהם יצליחו להעביר הביתה את מלוא ה-3.6 טון מזון שרכשו זה עתה במיטב (?) כספם.

חוץ מזה, שנהיה בריאים, שיהיה שקט, שיירדו הרבה גשמים, שכל מה שצריך להסתדר בעולמנו המורכב ובמדינתנו המתוסבכת אכן יסתדר, והכי חשוב - שנצליח להתארגן איכשהו על התקציב המשפחתי החודש, כך שנפנה כמה מאות דולרים לטוס ולהשתתף בחגיגות הזכייה באיסטנבול. סדר חייב להיות. שנה טובה.

shaharhermelin@gmail.com