סיום יורובאסקט 2009 הותיר אותי עם מספר שאלות, ובבד בבד גם כמה וכמה מסקנות. הנה הן כאן, ללא סדר חשיבות מסוים או מחייב, פשוט כפי שהן צצו בראש.

מהרגע בו ספרד חזרה להיות ספרד, מצאתי את עצמי מתחבט בסוגיה: מה נורא ומתסכל יותר - לשחק מולם הגנה או התקפה? כשהם מתקיפים, זה מגיע עם פאו גאסול מכאן, נבארו משם, רודי פרננדז מכל הכיוונים, ועוד לפני שהספקת לצעוק 'הצילו' מצטרפים גרבאחוסה, רוביו, רייס, קבזאס, מארק גאסול וכל השאר. להתקיף מולם, מהנה בערך כמו טיפול שורש בלי הרדמה. לא בדקתי לעומק, אבל אני משוכנע שמה שהם עשו לטוני פארקר ברבע הגמר, לספאנוליס בחצי ולתיאודושיץ בגמר לא בדיוק עולה בקנה אחד עם אמנת ז'נבה. בשורה התחתונה, אין לי תשובה חד משמעית, אבל זה בערך כמו ההתלבטות אם עדיף למות בסקילה או בשריפה.

הלאה. זה לא שיש לי משהו נגד מי שבחר בגאסול ל-MVP של הטורניר. מקובל ואף ראוי להעניק את התואר הנחשב (?) לאיש הגדול, שמעבר להיותו שחקן גדול היה פנטסטי החל מהשליש השני של הטורניר. ברם אולם, לו היתה לי איזו מלה בנושא, היה התואר נודד חיש קל לרודי פרננדז, פשוט משום שעוד אחד כזה באמת שאין. אם לא די בכך שמדובר באתלט עליון, בשומר אדיר, בקלע מצוין ובכלל - בשחקן שעושה סל פחות או יותר מתי שבא לו ומול מי שזה לא יהיה, באה השנה בפורטלנד והוסיפה לו מסה של שרירים, כך שעכשיו הוא מרביץ אפילו חזק יותר. אין, אין כמו רודי, ולכן נפרגן לו קליפ משובח עם מעלליו בטריילבלייזרס ובנבחרת. מומלץ מאוד לא להחמיץ אף היי-לייט.

סלובניה עדיין לוזרית. למרות הכל ועל אף הכל, כולל טורניר פנטסטי של ארזם לורבק והברקות של הנכבארים והלאקוביצ'ים למיניהם - הנבחרת הזו חייבת היתה להיות בגמר. כל כך הרבה פוטנציאל, כל כך הרבה כלים, עשו עבודה כל כך יפה במילוי הדלי, רק כדי לבעוט בו בחינניות בחצי הגמר מול סרביה, ולהספיג את הטיפות האחרונות עמוק באדמה במשחק על המקום השלישי. כמו שאמר פעם רלף קליין עליו השלום: "אופי לא קונים בחנות מכולת".

הנה שאלה שבאמת מסקרנת אותי: נניח שהיינו מוצאים דרך חוקית לאפשר לשחקנים - איך נאמר, אטרקטיביים - כמו רודי פרננדז, בוריס דיאו, ליאור אליהו, דומינק ווילקינס ומייקל ג'ורדן לשחק במדי נבחרת יוון, ופט ריילי היה מתנדב לאמן אותה - האם עדיין היא היתה הנבחרת הכי מגעילה בדרום-מזרח שביל החלב? פשוט אין לתאר את המשחקים של הנבחרת הזו, ולכן גם לא אנסה. כל הכבוד לכם על שלקחתם ארד גם בלי אושיות כפפלוקאס ודיאמנטידיס, ועכשיו קישטה מפה.

הוא בטח לא יסכים איתי, אבל טיפה ריחמתי על סמי בכר. עד שהבנאדם מגיע לשפוט במעמד שכזה, נופל עליו משחק של 34.5 דקות מגורבאג'ות להפליא. נכון שגמר יורו הוא גמר יורו, ונכון שאי אפשר להתלונן כשרואים כזו הופעה ספרדית מכל כך קרוב, ואפילו מקבלים על זה כסף, אבל קצת יותר מתח היה ודאי הופך את העניין למעט יותר חווייתי.

אמרו את זה קודם לפניי, ואפילו הרבה פעמים, אבל הנה אני מוסיף גם את שני הסנט שלי: לא צריך יורו כל שנתיים. באמת שלא. זה לא רק העומס המטורף כל קיץ על השחקנים, זה גם הרוויה שהמון אנשים חשים כבר מזמן לגבי הטורנירים האלה. תראו מה קורה בענף-שאין-לנקוב-בשמו: כמה מתח והתרגשות לקראת גביע העולם והיורו הנערכים רק פעם בארבע שנים. באמת שלא יקרה כלום אם נצמצם קצת.

ומשהו קטנוני לסיום - מדינה שהטלוויזיה שלה לא מסוגלת לארגן סטטיסטיקה נורמלית במהלך השידורים, כלומר לא רק בזמן זריקות עונשין, פסקי זמן והפסקות בין רבעים, צריכה להיות מורדת לאלתר לדרג ג' למשך חמש שנים לפחות. רבאק, אפילו בערוץ הראשון שלנו למדו לעשות את זה בכלל לא רע! בסדר, אף אחד לא באמת ציפה מהפולנים (או מכל אחד אחר לצורך העניין) שיגיעו לרמה של האמריקאים - ויספרו לנו, למשל, מה ממוצע הנקודות של נבארו בימים בהם הוא לא אוכל קורנפלייקס לאורחת בוקר אלא ביצה עין - אבל האם בקרב שואבי הקוקטיילים מפיב"א אין אף אחד שיוודא שנקבל לפחות את המינימום? מה כבר ביקשנו?

shaharhermelin@gmail.com