שלומות,

בזפזופ לילי לפני השינה גמעתי את הקטעים הנבחרים של היום מלונדון את קירשנבאום, ועברתי לספורט 5 וראיתי בעמוד הראשי את הכתבה שמתחילה כך: "לעיני 3,000 צופים הקבוצה החדשה של פיני גרשון עלתה ליתרון הודות לצ'אק איידסון…" ובלה בלה בלה. 3000 צופים בטורניר שולי בצרפת? בחו"כ, בחו"כ, בחו"כ, את מי זה מעניין? התשובה - את 3000 הצופים.

אז מה כל כך בחו"כ? כי נדמה לי, אף על פי שאינני אביב לביא, ש-3000 צופים לא היו גם יחד בכל אליפות אירופה שרק הסתיימה. טוב, אולי אני מגזים, אבל במשחקי הנבחרת או יותר נכון בכל משחקי הבית גם יחד לא מנו מספר שכזה. עד כדי כך לא היה קהל שאני נשבע שמדי פעם שמעתי את השיעולים של מאירק'ה מהעמדה של רשת ב' מסתננים לסאונד של ערוץ 1.

על חשיבות הקהל לנבחרת, או בכלל על חשיבותו של קהל תומך, אין צורך להכביר במילים, מספיק להזכיר מה עשתה הנבחרת בשלב המוקדמות בשנה שעברה. לעומת זאת, הקהל שלא הגיע למשחקי הנבחרת בפולין ממש הטריד אותי וגרם לי לחשוב על כמה דברים.

הדבר הראשון הוא מה היה קורה לו נציגתנו מהביפ היתה מעפילה לאילו שהם משחקי אסיה. אני כבר שומע את פרסומי החבילות של "ישראבלופ תיירות" כזה או אחר. אבל רגע, למה אני הולך כל כך רחוק, הרי אין לי ספק שגם בלי השתתפות של ישראל יש באירועי ביפ כאלו יותר ישראלים. זכורים לי גם משחקים בשלבי המוקדמות מקמפיינים אלו ואחרים אשר היו בהם יותר אוהדי כחול-לבן מהכלום שלא היה בפולין.

אמרתי פולין – אולי זאת הבעיה? אילו הטורניר היה מתרחש במקום יותר אטרקטיבי הקהל היה מגיע? לפני שנתיים הוא היה בספרד, מה קרה שם?

נעזוב את זה ונחזור לקהל הכדורסל הישראלי שדווקא יודע לנהור לאירופה כשיש את מכבי ת"א בפיינל פור. ברגעים אלו שמעון מזרחי משיג ודאי לפחות שליש מהמקומות באולם בפאריס ליתרון צהוב.

אני כבר לא יודע מכמה כיוונים שמעתי בקיץ את זה שאליפות אירופה לא צריכה להיות פעם בשנתיים אלא פעם בארבע שנים, כמו אליפות העולם וכו'. באותו עניין, נבחרת ישראל מעפילה אל הטורניר באופן קבע, אולי זה לא מרגש אותנו מספיק, אולי התרגלנו.

על זה יש לי שתי תשובות: מעניין לכמה פיינל פורים מכבי צריכה להגיע ברצף על מנת שהקהל יתרגל, ויותר מזה - בואו נניח לרגע שהנבחרת הייתה מעפילה לאליפות העולם, משהו נדיר לכל הדעות – אז היה מלווה אותה קהל? אני בספק, אולי-אולי רק בגלל שזה בטורקיה, אבל זה לא מקרה מייצג.

אני חוזר אל שלושת אלפים הצופים בטורניר ההכנה השולי (בטח ביחס לאליפות אירופה לאומות), ומנסה לחשוב מיהם אותם 3000 איש. טורניר בצרפת, קבוצה צרפתית, בטח גם הם הביאו שחקנים חדשים לרוב והקהל בא בהמוניו לראות את מי הוא הולך לעודד במשך השנה הקרובה.

עכשיו נדמה לי שנגעתי בנקודת ההמשכיות, לאהוד קבוצה זה משבת לשבת (ביפ!) ונבחרת זה פעם ב. ועל זה אני אומר, יניב גרין זה פעם ב...? (אולי במכבי כשהוא עולה מהספסל) עידו קוז'יקרו זה פעם ב...? וכו' וכו'. המקום היחיד שיש בו המשכיות בכדורסל הישראלי זה נבחרת ישראל (מישהו אמר צביקה שרף?).

ואם שוב נחזור לביפ, שם הנבחרת היא הקבוצה של המדינה, אז אני לא מוכן לקבל את הטיעון שיש בקבוצה משהו שאין בנבחרת, בטח שלא בארץ. אגב הקבוצה של המדינה – מספיק להסתכל בנתוני הרייטינג של מכבי ושל הנבחרת כדי להבין ידה של מי על העליונה.

בשורה התחתונה - קהל לא מלווה את נבחרת הכדורסל שלנו וזה מטריד, לפחות אותי. אני לא יכול לבוא בטענות לאנשים על זה שהם לא מצטיידים בכרטיסי טיסה וטסים עם הנבחרת לכל מקום, בטח כשאני לא עושה כן. אבל לדעת שזה משהו שכן קורה כשמדובר במכבי תל אביב ואפילו בנבחרת הביפ גורם לי לציפיות שזה יקרה גם בנבחרת.

לאחר ששפכתי את מחשבותיי בנוגע לסוגיה, פסלתי כל תירוץ ולא הגעתי לתשובה הולמת, מעניינות אותי התובנות שלך בנוגע לנושא. אולי אצלך נמצאת הישועה.

תודה,

עמית פומרנץ

וואלאק, הפצצת פה בטירוף. לפני נבחרת ישראל, רק מלה על מספר הצופים בטורניר בצרפת. מדובר בעיר שאין בה קבוצת כדורסל מהליגה הראשונה. אם אתה מביא לשם את וילרבאן, נאנסי ושולה, ויחד איתן את מכבי ת"א וקאחה לבוראל, אין סיבה שלא יבואו בכיף לראות איך הקבוצות הצרפתיות מנסות לנצח מועדונים שנחשבים לאימפריות בכדורסל האירופי. יצא לי גם לראות את הרכב הקהל תוך כדי משחק: המון נשים, המון מבוגרים. שישו ושמחו, סיבה לשמוח. זה בכלל לא הכדורסל נטו שמביא אותם. באותה מידה זה יכול היה להיות גם כדוריד.

הערכותיי הן כאלה: ריישית כל, סביב הביפ שלנו יש רעב גדול ובכדורסל יש שובע. הביפ לא עשו שום דבר משמעותי כבר 40 שנים, הכדורסל מגיע לאליפות אירופה מדי שנתיים וברציפות מאז 1993. ובכלל, ישראל היא אחת מארבע המדינות הראשונות שהנבחרות שלהן הגיעו הכי הרבה פעמים לאליפות אירופה. באופן אירוני-משהו, או אולי הכי טבעי בעולם, בעצם, ככל שהם נכשלים יותר הציפיות מהם הולכות וגדלות וההמתנה לרגע הגדול מרקיעה שחקים.

בנבחרת הכדורסל, לעומת זאת, הגעה לאליפות אירופה היא כמעט עניין של מה בכך. פחות מרבע גמר ואל תעירו אותנו. מזכיר, פחות או יותר, את ענייני שחר פאר. ניצחה פה, ניצחה שם, יאללה-יאללה. תביאי ניצחונות על מדורגות בטופ 10 העולמי או תגיעי לרבע גמר טורנירים ומשם והלאה נדבר איתך.

כך שהפמפום התקשורתי עושה את שלו. התקשורת יוצאת מהנחה שהקבוצה של המדינה היא מכבי ת"א וכל עוד זו ממלאה את נוקיה בקלות היא מיישרת קו. אם בנטון טרוויזו תזכה באליפות איטליה על חשבון סיינה, או אם מלאגה תזכה באליפות ולא ריאל מדריד, התקשורת תתייחס למנצחות בעיקר ולא למפסידות. כאן, אם הפועל חולון לוקחת אליפות מסקרים אותה כראוי וכיאה למשך 24 שעות. אחר כך עולם כמנהגו נוהג ומכבי ת"א, המפסידה, תופסת את כל השטח. אני מאוד לא אוהב את זה, אגב. אבל זה המצב.

חוץ מזה, אתה יודע מה, הנה עוד נקודה שחשבתי עליה פתאום. נכון שישנם פה ושם שמתייחסים לנבחרת כמו אל שירות מילואים מנג'ס שנתקע ברגע הכי לא נכון ומתים להיפטר ממנו? אולי גם הקהל מרגיש ככה? כלומר, לא מספיק כל משחקי היורוליג והפיינל פור האירופי, אם מכבי ת"א מגיעה אליו, גם תוקעים לו טורנירים בפגרה כשרוצים קצת שקט?

וכמובן שהנבחרת, ברוב המכריע של המקרים, לא מסוגלת לנסים ונפלאות כמו שמכבי ת"א מסוגלת בתקופת פיני גרשון. זה אומר שני דברים: שצריך להביא את גרשון לנבחרת, לא רק כדי לנסות ולהביא אותה רחוק יותר אלא גם כדי לצבוע אותה בצבעים אטרקטיביים יותר לצופה כפי שהוא יודע לעשות. ובעיקר זה אומר, שכאשר אין ציפיות גדולות גם אין עניין גדול.

כלומר, כשאוהד נוסע עם מכבי ת"א לפיינל פור הוא יודע שיש סיכוי שהוא הולך לגעת בגביע אירופה בשדה התעופה, במטוס, במלון. כשאותו אוהד נוסע עם הנבחרת, הוא יודע שהסיכוי הריאלי הוא להגיע ל-12-9. ובינינו, הרי אף אחד לא נוסע לראות את ג'רמיה מאסי במדי מקדוניה או את מריו קאסון בקרואטיה, נכון? אז אם המטרה היא לנסוע ולראות את נבחרת ישראל, את מי בכלל מעניין לראות נבחרת שמגיעה ל-12-9?

ויותר מזה: אם יניב גרין וגל מקל הם שחקנים מספר 10-9 במכבי ת"א, נניח, ושחקני חמישייה בנבחרת ישראל? מה זה אומר מיידית לאוהד הממוצע? שהרמה בנבחרת היא לא מי יודע מה רמה, השחקנים הם כנראה לא מי יודע מה שחקנים. רוצה לראות את גרין ומקל משחקים, או את טל בורשטיין? לך תראה אימונים של מכבי ת"א לקראת הסוף, ותפוס איזה חמש על חמש כזה, יו נואו, בין החמישייה הראשונה לשנייה. בעצם, את בורשטיין כבר לא תתפוס. עכשיו אין לו אפילו מקום בין ה-13, או כמה שחקנים שיש שם.

בקיצור, אפשר להמשיך עוד ועוד. אבל הנושא הזה מבאס אותי, המציאות מבאסת אותי, התשובות שלי מבאסות אותי. לא רואה, לצערי, מצב שבו אני יכול לשנות את המצב הזה, ולפעמים עדיף לברוח מהמציאות וזהו. מה שכן, בהחלט ובפירוש הייתי עושה כל מאמץ לארח כאן אליפות אירופה מתישהו (נניח, אחרי שיהיה אולם נאה כרפאל בירושלים), כדי לקרב את הכדורסל האירופי שהוא לא יורוליג אל לב העם היושב בציון. אולי זה יעבוד.

שלומות ונצורות בשלב זה.