שלום,

אשמח לדעת איך רק עכשיו דייויד אנדרסן מגיע ל-NBA וזאת עם כל מערך הסקאוטינג הענף שיש לליגה זו להציע? אשמח גם לחוות דעתך עליו כשחקן.

יניב

שאלה נאה היא זו, אתקשה להכחיש לזאת.

אני מניח שסקאוטים ברחבי אירופה וה-NBA גם יחד יוכלו לתת תשובה יותר מוסמכת ממני, יען כי בעוד הם מתזזים בשבילים שבין צ'אצ'אק-הפרבר לטוזלה-העיר באזור האדריאטי וממתינים לחתיכת נפיל בן 15 שיפול להם על הדרך, אני בעיקר מסיע את תומרינגו סטאר הלוך ושוב לגן הילדים של שושי בעגלת מקלארן כתומה, כן?

ובכל זאת, בוא וננסה: למיטב ידיעתי וככל שידיעתי משגת, שזה די אותו דבר, לא הובע שום עניין רציני בדייויד אנדרסון מצד אטלנטה הוקס שבחרה אותו בסיבוב השני של דראפט 2002. לאורך כל השנים גם אנדרסן
לא היה נחוש וסגור עם עצמו לגבי מעבר ל-NBA.

ספק אם רצה בכך מאוד. ספק אם אצה לו הדרך. האיש היה מלך באירופה ובאירופה הוא היה מלך. הקבוצות שלו היו מהטופ של הטופ והוא לא סבל בהן, כן? בולוניה, סיינה, צסק"א מוסקבה, ברצלונה. הוא הצליח בכל מקום ששיחק בו, זכה באליפויות מקומיות ויבשתיות. הכסף היה מצוין. הוא בא לביטוי מקצועי באופן נהדר.

ובמלים אחרות? מה הוא איבד שם בדיוק? לכל דבר זמן.

ומסתבר שהגיע הזמן. יאו מינג נפצע בפעם המי יודע כמה והפעם זה קרה בתחילת העונה, כשליוסטון רוקטס היה מספיק זמן להתארגן. נוצר צורך בשחקנים שיעבו את הקו הקדמי של הרוקטס ובדרך הזו עלה אנדרסן על הרדאר. אולי גם לואיס סקולה נתן שם מלה טובה, לא יודע.

נעים להיזכר וטוב לדעת, שאנדרסן הופך עכשיו לעוד חתיכה שמגיעה ל-NBA מאותה קבוצה מצוינת של קינדר בולוניה מ-2001, זו שזכתה באליפות היורוליג עם מאנו ג'ינוביי, מרקו יאריץ' ואנטואן ריגודו, שכולם הגיעו ל-NBA בסופו של דבר. אוקיי, נכון, רשארד גריפית' ומתיאש סמודיש ששיחקו בקבוצה ההיא לא הגיעו. ואני מוסיף את זה, בעצם, רק כדי ליצור איזון מסוים בנתונים ובעיקר למען הדיוק.

אגב, העובדה שאף קבוצת NBA לא חשבה על הרעיון לבצע איזשהו טרייד עם אטלנטה ולצרף את אנדרסן לא בהכרח עומדת בגנות הקבוצות. על פניו אנדרסן הוא שחקן די רך, שחקן אסתטי כזה, יו נואו, לא אחד עם גוף להתנגשויות בלתי פוסקות מתחת לסל, ואני בכלל לא בטוח שהוא הולך לאיזושהי הצלחה מסחררת או אפילו הצלחה חלקית אלא אן כם יצליח להשליט את הנישה והסגנון שלו ולגרום למאמן לחבב אותו.

אני מאוד מקווה שיצליח, ולו רק כתוצאה מכך שאין לי סיבה לרצות אחרת. אוהב את הג'אמפ שוט הנקי שלו מחצי מרחק ומעלה ואת הערבים האלה בהם הוא עושה פתאום 7 מ-7 לשתיים ואי-אפשר לעצור את זה.

אבל באותה מידה יש מצב ומצב יש, שהוא יצטרך להתמודד עם שופטים שיקפחו אותו כרוקי אירופי מבוגר שזה עתה הגיע ולא בהכרח מוצא את ימינו ושמאלו. אם הצ'אקות המצוינות שלו לא ייכנסו מחצי מרחק ואם הוא לא ימכור זיעת אפיים בעבודה בהגנה ובריבאונד ברמות הכי גבוהות שיש, אני ממש לא יודע מה להגיד לך – אולי אפילו נראה אותו בחזרה באירופה בקרוב, אחרי שיבין שבמקום בו ניתנה המלוכה, לא חייבים ללכת להיות משרתם של אדונים. כמו שחואן קרלוס נבארו הבין, יו נואו.

דייויד אנדרסן פותח עכשיו דרך חדשה בגיל 29. הוא התארס לא זמן, חתם על חוזה לשלוש עונות עם יוסטון תמורת 7.5 מיליון דולר וכבר הודיע לכולם בהזדמנות הראשונה שהוא לא יאו מינג, לא מתכוון להיות ולא יכול להיות שחקן של 20 ו-10 בעונת הרוקי שלו וכנראה שגם בכלל.

נקודת הפתיחה שלו טובה וסבירה, כולל הזדמנות מקצועית אמיתית לקבל דקות משחק. גם החיבור שלו בקו הקדמי עם לואיס סקולה יכול להיות מעניין מאוד לנוכח העבר המשותף שלהם כמצליחנים גדולים בכדורסל האירופי.

אם אני צריך לקחת צד ולהכריע אם אנדרסן יצליח או לא יצליח ב-NBA, או אולי בעצם "ישרוד או לא ישרוד" היא הגדרה טובה יותר, אני הולך עם האופציה השנייה. האיש ראה עולם, הוא משחק מחוץ למולדת שלו מגיל 17 או 18 בערך, הגיע פעמיים לאולימפיאדה, ראה עולם. הוא מקבל כאן הזדמנות יוצאת דופן, סביר להניח שמאמין בעצמו ויכול לעשות דברים יפים עם הזמן. ואני ממש לא מזלזל באיכות ויעילות הטיפים שלואיס סקולה יכול לתת לו, כמי שכבר עשה את זה לפניו.

בקיצור, הכל פתוח. לטוב ולרע. זמן טוב לומר:

שלומות ונצורות בשלב זה.