אודה ולא אבוש ואף אבוש ואודה בו-זמנית, שנוצר פיגור של כחודש שלם בעניין תגובות ותשובות למיילים שהגיעו לתיבה הנשיאותית הקבועה בלינק המשובח 'דבר אלי יפה'. סיבות? עצלות, עייפות, חוסר חשק וגם הצמדות לבייבי החדש, מהדורה שאלותשובות פרטית, כמוה היו כאן כמה וכמה (וכמה!) בשבועות האחרונים, תוך ניסיון לפצות על היעדר מהדורה גדולה, כוללת ורחבת משתתפים. ככה שיכול להיות שלק מהנושאים נראים ומרגישים רחוקים, אבל לא נאה להשיב את פני הנתינים ריקם. ולפיכך, קדימה והיידה. נצא אל הדרך ואל הדרך נצא.

שלומות,

נשבע לך, ואתה אף יכול לוודא זאת עם אשתי היקרה שישבה לידי וצפתה במשחק בין ישראל לקרואטיה, אמרתי לה בזו הלשון: "פופוביץ' לוקח שלשה!" וזה היה אך כשהוא עבר את מחצית המגרש. מאז עברו מספר מסירות ואולם מיד כשהוא קיבל את הכדור - שלשה.

מעניין אותי למה באמת עלינו, גם אתה וגם אני, על זה. למה תת המודע שלנו אמר בצורה מאוד ברורה ושלא משתמעת שהבחור הולך לזרוק.

האם זה משום שהוא קלע כבר כמה לפני? האם זה משום שהוא גאנר חסר מצפון? האם משום שזה היה מצב קריטי? ואולי כי היה משהו במבט שלו לעבר הטבעת כשהוא עבר את החצי, משהו שאמר: "וואלה-הייתי-זורק-כבר-עכשיו-אבל-נשחק-אותה-קבוצתי"?

שווה בדיקה יותר מדוקדקת העניין. אולי מישהו יעלה את הקטע ליוטיוב ונוכל לראות האם אכן היה מבט שכזה?

משה

רק אזכיר למכובדים הרבים הקוראים כעת את דבריך ואינם יודעים מי, מה ולמה: אחרי ההפסד לקרואטיה באליפות אירופה כתבתי שיכולתי להרגיש את השלשה הקטלנית של מרקו פופוביץ' נוחתת פנימה עוד בתחילת המהלך, בטרם הגיע הכדור לידיו. לינק לקטע ההוא? עזבו, אין צורך. ישן.

ובכל זאת, בניסיון לענות על השאלות שאתה מעלה, אני חושב שיש פה שילוב של הכל. לפעמים יש מין הארות כאלה שלפיהן אתה יכול לקרוא את המהלך הבא על פי סימנים מקדימים כאלה ואחרים. אנשים שמצליחים לעשות את זה שוב ושוב נקראים בעולמנו גאונים. לא יודע מה לגביך, משה, אבל אצלי זה קורה מעט מדי ככה שאני לא גאון וגאון – אני ממש לא. אבל מדי פעם מתפלק, יו נואו.

נשיא יקר שלום,

צפיתי מספר דקות באיזה משחק של הנבחרת. חוסר היכולת להראות גאווה, ובמקום זה להראות רפיסות תמיד מזכיר לי אינסידנט ממשחק עבר של הנבחרת. זה היה עוד משחק שלבחורינו המצוינים ממש לא הלך, ובמחשבותיי רצו הרהורים על הכדורסלן הישראלי ורמתו. ואז הגיע המגדל והנגר מר עפר פליישר, שבשיא ייאושו זרק את הכדור אחורה. הכדור נכנס, וזה היה הסל היחיד שהוא קלע באותו משחק, אם זכרוני אינו מטעה אותי.

עברו מאז מספר שנים. ברור שיש לנו שחקנים באמת לא רעים, בעיקר בעמדות הגארדים. אבל איך אומרים, אפעס, משהו לא דופק. אולי במנטליות, אולי ברצינות. אולי זו הנשמה היהודית העדינה שלא מאפשרת לנו לשחק כמו חיות הטרף הנוכריות.

סופ"ש נעים, שבת שלום וכל טוב,

אריאל

לא יודע באילו משחקים מדובר – לא זה בו צפית וגם לא זה שבו קלע פליישר לאחור – אבל בוא ואומר לך שני דברים: הראשון, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שעפר פליישר קלע לאורך הקריירה שלו יותר מסל אחד בזריקה לאחור, כך שאני בכלל לא בטוח שמדובר בצעד של ייאוש ואולי אפילו בסוג קלוש של מיומנות, לך תדע. השני, אני חושב שאתה צודק. משהו לא דופק. כבר הרבה שנים. גם כשדפק, זה לא ממש דפק. ובקיצור, נבחרת ישראל זה לא זה כבר כמה וכמה (וכמה!) שנים ולא רק מספטמבר 2009. אבל להיכנס לזה שוב מחדש? עזוב, בוא נרד מזה. מיצינו, לפחות עד לפעם הבאה.

שלומות,

צר לי שמצאת לנכון להגיב לבחור ההוא, זה אולי נכון שתגובה היתה צריכה לבוא ורצית לחדד את ההצעות / טענות שלך, אבל יש צורה ויש דרך (ואני כמובן מדבר עליו).

הפתח הזה שכל אחד יכול להגיב כרצונו זה בסדר כי אנחנו במדינה דמוקרטית (ואם פעם עוד הייתי מסתכל על תגובות של כתבות כי אנשים היו משעשעים אותי היום 90% מהתגובות הן שליליות אז פשוט הפסקתי להסתכל), אבל, שוב, יש צורה ויש דרך לעשות את זה.

מה שמוביל אותי לבעיה האמיתית שאותה צריך לפתור הרבה לפני אקדמיה כזו או אחרת או ביטול התחרותיות עד לגיל מסוים, הבעיה היא הרבה יותר שורשית ועמוקה ונעוצה בעיקר בחינוך – בחינוך בבית, בחינוך בבתי הספר, חינוך באופן כללי (וזה נכון כמובן לכל תחומי היומיום בכלל ולא רק לכדורסל בפרט).

אגב, אני מאמין שגם מנטליות מתחברת לאותו עניין וכך כאשר יהיו פה ילדים עם חינוך יותר טוב ובעלי מנטליות חזקה יותר, השילוב הזה יוביל למוסר עבודה יותר גבוה ואז כל פעילות האקדמיה (שזה רעיון מצוין לדעתי בכל ענפי הספורט, ולא חסרות דוגמאות מרחבי העולם של פרויקטים כאלה) תהיה הרבה יותר אפקטיבית.

אבל כל עוד האיש שאמור לחנך מתנהג כמו שהוא מתנהג, אז כנראה שזה עדיין רחוק מאוד מאיתנו. צר לי שאני נכנס לעניינם שכל-כך רחוקים מכדורסל אבל בעצם הם משפיעים לנו על כל תחומי החיים.

זהו, אחרי שסיימנו עם השליליות, אני מוכרח לציין שאני עוקב אחרי האתר שלך כבר הרבה זמן (לא זוכר אם 3 או אפילו 4 שנים עברו מאז שגיליתי אותו די במקרה) ומאוד מאוד נהנה ממה שאני קורא, מחכים לעיתים קרובות ואפילו מחייך לא פעם. מתנצל שבפעם הראשונה שאני פונה אל "דבר אלי יפה" אני קצת שלילי, אבל ייזקף לזכותי שהשתתפתי לא פעם ב"ונשאלת השאלה" (ואפילו עניתי נכון 3 או 4 פעמים אך לצערי מעולם לא עלה שמי בגורל ולכן אין ברשותי את מחשבון כדורסלע-האתר).

ואי-אפשר בלי מילה על הנבחרת – תנו לג'ינג'י את המושכות (כמובן בליווי צמוד של איזה עוזר רגוע שימתן את הבחור) כי אני באמת מאמין שאדלשטיין הוא אחד ממוחות הכדורסל הגדולים שיש כאן ואם אף קבוצה לא מספיק חכמה לנצל את זה אז לפחות שהנבחרת תרוויח.

אברי

צילום חדש בארכיוננו. חזק, לא?

הפעם אני דווקא מעוניין לצרף לינק לקוראינו המאוחרים שפספסו את הקטע שעליו אתה מדבר. הנה זה כאן, למען יצליח העם לעשות אחת ועוד אחת ולהתחבר לדבריך, שרואים אור יותר מדי מאוחר בשל עצלותי הרבה. בקיצור, זה היה הלינק. הקפידו לקרוא גם את הכתבה ב-ONE שממנה החל הכל. זה יעזור, ולמעשה נחוץ, גם לקראת הבנת המייל של הנתין הבא.

תודות על שבחיך הרבים, אברי. ולגבי מאמננו האדמוני לשעבר, בהחלט הייתי שמח לראות אותו מאמן את נבחרת ישראל, אבל רק אחרי שיחזור למעגל המאמנים האקטיביים וישתפשף מחדש עונה או שתיים. יש לי תחושה שדברים קצת נכבו אצלו בשנים שהוא בחוץ. שיוכיח אחרת. לפחות על פי הפרסומים האחרונים, אדלשטיין אינו בין המועמדים. וזה לא שהוא לא מתאים, לדעתי, הוא פשוט הוציא את עצמו מהרוטציה בשנים האחרונות.

שלומות,

לגבי הכתבה שלך ב-ONE כך שכבר בגילאים הצעירים יש ליגות תחרותיות, ושזה פוגע בשחקנים הצעירים, אין מחלוקת, השאלה היא מה הפתרון.

אין ספק שאימון ומשחק בשבוע בליגת קט-סל זה לא יעיל, ולכן איגוד הכדורסל ביצע שינויים בכיוון והפך את הליגות לעד 8 קבוצות, ושמשחקים פעם בשבועיים. הבעיה כמו שהטוקבקיסט ההוא אמר, היא שילדים מחפשים ליגות תחרותיות, ומה לעשות שבארצנו הרבה מהילדים הם עצלנים, שמעדיפים לעייף את האגודל בפלייסטישן מאשר במגרש. כשמאמן רואה שחקן מוכשר, לא תמיד הוא מצליח להביא אותו לקבוצה בקלות, לפעמים הוא צריך להביא את כל החברים של אותו ילד לחוג, כדי לגרום לאותו ילד מוכשר לבוא, והילדים לא יבואו לחוג אם הוא רק לימודי, ולא כולל משחקים.

כדי למנוע טקטיקות יתר באיגוד גם ביטלו שמירה אזורית בליגות נערים, ודאבל אפ בילדים.

כמו שכתבתי, מרבית הילדים בימינו לא מוכנים להשקיע יותר מאשר להגיע לאימונים של קבוצתם. המעט שכן - משתפרים. ולכן צריך למצוא דרך להקנות לילדים שאינם מעוניינים בזה מסגרת ספורטיבית, ובד בבד לאפשר לכישרונות להתאמן אימונים נוספים, שיעזרו לקדם אותם. וזה שאתה אומר שיגיעו 150 במקום 500, זה לא אומר שה-150 האלה הם הטובים. הילדים יהיו איפה שהחברים שלהם, אם לאותו ילד כשרוני יהיו חברים בטניס - הוא ילך לטניס ולא לכדורסל.

אני לא מכיר את אריק דורון, וגם לא את אגודתו, אבל עד כמה שידוע לי במחלקות הנוער של הקבוצות הכסף לא זורם על העצים (או גדל בנהרות), המאמנים לא מקבלים משכורות עתק, והם נותנים מעבר למה שהם צריכים. ושאר העוסקים במלאכה- עושים זאת בהתנדבות (ויכול להיות שזה רק אצלי).

אסי

גם אתה באותו עניין, רק להדגיש, של המייל הקודם והכתבה ההיא. אמרת כמה וכמה (וכמה!) דברים של טעם. כולל דברים שלמדתי רק לאחר כתיבת הכתבה ההיא, כמו צמצום ליגות הקט סל ומספר המשחקים, למשל. כך או אחרת, אחרת או כך, דבריך תרמו רבות לדיון, לדעתי. אודה על כך רבות ונמרצות.

שלומות.

אחרי שקראתי אי-אלה עקיצות לעבר החבר'ה בכחול-לבן שלא חזרו עדיין מהיורובאסקט עם הזנב בין הרגליים, רציתי רק לומר שיוון משחקת כרגע את הכדורסל הכי מהנה שראיתי בינתיים בטורניר. אז ברכות לחבר קזלאוסקאס, ושימותו הקנאים (טוב, חס וחלילה, שיצטננו קצת ויחלימו במהרה) והיידה לחברים ספאנוליס, קאלת'ס, וסחור-סחור סוס יאור. אני, לפחות, מחזיק להם אצבעות.

גל

ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהחברים המכובדים סר ש. הרמלין ורן בורוכוב-סוסיאורוב הם אלה שמלינים בעיקר על הנבחרת היוונית. אתחמק לפיכך מאיחולי ההצטננות הקרירים שפיזרת לעברנו וגם אודה שלפחות בחלקים מהטורניר היוונים, שומו שמיים, שיחקו לא רע יחסית לעצמם. גמרו בארד, לא? מה נגמר שם? בחיי שנעשיתי סנילי כבר.

אהלן ערן,

בתור אוהד כדורסל הרבה מאוד שנים שמחשיב עצמו למומחה בתחומו (ושאף פעם לא מצליח לפתור את פינת ונשאלת השאלה, אבל הגעתי למסקנה שהבעיה היא בשאלה לא בפותר וזה עוזר לי להתמודד) אני מוכן לקחת כאן ריזיקה קבל עם ועולם, ומול עיני מיליוני הגולשים כאן באתר כדורסלע לשים את המוניטין שלי ולומר שאלופת המדינה לשנת 2009/10 תהיה מכבי תל אביב.

הא? איך אני אדון יושב ראש?

אגב ובלי קשר, בהמשך לאייטמון ההוא שלך על שופרסל, בתור קונה דרך שופרסל ישיר שנתקל באותה בעיה מעצבנת החלטתי לקנות דרך הריבוע הכחול ישיר (או איך שלא קוראים להם). תנסה, הם טובים לא פחות משופרסל ישיר.

עומר ל.

ואני מוכן להמר שגם מחר בבוקר, ובבוקר שאחרי וזה שאחריו, סר ש. הרמלין ימשיך להיות הקשיש שבחבורתנו. איך אני, הא?

האמת, קשה לי עם מעברים. שופרסל יצטרכו להרגיז אותי עוד פעם אחת נוספת לפחות, לפני שאסגור את הארנק בפניהם ואעבור למתחרים. הם אצלי על תנאי למשך שנה.

שלום,

יש לי הצעה לשם למנוול החדש, הלא הוא חואן מרטין דל פוטרו. הילד (זה ילד זה? 7000 מטר גובה בלי להגזים) שגזל מרוז'ה-שלנו את ה-USOPEN, ייקרא מעתה "ביג פוטרו" על-שם איש השלג הענק, ה'יטי,' הנקרא בפי האמריקאים 'ביג-פוט'.

בברכת שנה טובה ומבורכת למוסד הנשיאות ולכל דרי כדורסלע-האתר.

יוגב

לא רע בכלל, איי מאסט סיי, אבל עזוב אותך מכינויים בינתיים לטניסאים. הוא בהחלט מנוול, דל פוטרו הזה, אבל לזכותו ייאמר שלקח את התואר באופן הכי אלגנטי שיש ועוד אחרי שהפסיד את המערכה הראשונה. משהו בי אומר לי להמתין עם מסקנות, כינויים או כל דבר אחר לגביו. קיים אצלי הרושם, ואצלי הוא בהחלט קיים, שייתכן, רק ייתכן, כי הביג פוטרו הזה הוא יכול להיות מחליפו של רוז'ה-שלנו בכל הקשור לאהדת טניסלע-הלינק, ביום בו יתלה פדרר את המחבט ונצטרף לגבש פתרונות מהירים לנוכח פרישתו.

זהו, עד כאן להפעם. נותרו עוד הרבה מיילים שטרם נענו, אני יודע. אשתדל יותר בימים הקרובים. נפשי יגעה-משהו, אתקשה להכחיש זאת, והטיפול בטקסטים, והסידור, והתמונות, והשכתובים הרבים, וכתיבת התשובות מצריכים זמן לא מועט. בשתי מלים ישראליות טיפוסיות: יהיה בסדר.

שיהיו לכם בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.