ובכן, זה הולך ככה.

הבאנו לו בראש, לטים הנמן, אם כי לא באופן משפיל או כואב ומעליב, מאחר שהאנגלי הוא אחד מיקירינו כפי שדווח כאן בקטע הקודם. זה נגמר 3-6, 4-6, 5-7. חד וחלק ועם המון כבוד להנמן, אחד הטניסאים הבולטים בעשור האחרון ששיאו, מה לעשות, כבר מאחוריו.

בזכות הניצחון הזה עלינו, רוז'ה-שלנו ואנחנו, כל עדת מעריציו ובראשם הנשיא, לסיבוב השלישי של הטורניר המכובד עד מאוד הקרוי גם US OPEN.

וגם למאזן של 5-65 מתחילת העונה. יא אולוהים. איזה תותחים אנחנו. ורוז'ה-שלנו גם.

וזה היה, אגב, הניצחון החמישי ברציפות על הנמן מאז הפסדנו לו בפעם האחרונה אי-שם ב-2004. נכבדו על המאמץ וההופעה הנאה ונברכו לשלום, עת יעזוב הבוקר את השטח וישוב, יש להניח, לביתו המוריק אי-שם באנגליה היפהפייה.

כעת מצפה לנו אמריקאי ותיק, וינסנט ספדאה בן ה-32, שגם אותו נמחץ יש להניח, אם כי ניתן לו כבוד יען כי מקומי הוא וחס חלילה לנו מלהעביר את הקהל על דעתו, ולהעביר את אהדתו למתחרינו. לפיכך, נביא לספדייה בראש באיזור ה-4-6, 3-6, 3-6 וניפרד גם ממנו לשלום.
והנה
צילום שלו, שלא יגיד שלא נתנו לו את הכבוד המינימלי אותו אנו רוחשים לכל אחד מיריביו של רוז'ה-שלנו, לפני שהוא מריץ אותו מימין לשמאל וחוזר חלילה עד לסוף המר.

מאזנו של רוז'ה-שלנו מול ספדאה מעט מטריד: רק 1-1 בכל הזמנים, אם כי שני המפגשים התקיימו ב-1999 ומאז עברו המון שנים, פדרר נהיה תותח וספדאה הזקן משהו וכעת הוא מדורג במקום ה-84 בעולם בלבד. עד לפני שנה וחצי היה קשיש זה מדורג במקום ה-18, אבל התקשש, כאמור, עם הזמן.

בשלב זה אין יותר מדי הפתעות. לוביצ'יץ' הודח מהר וזו אולי ההפתעה היחידה עד עכשיו. בגדאטיס בחוץ אמנם, אבל מי הוא בכלל, עם כל הכבוד. אגאסי, רודיק, מארי, יואיט, בלייק, נדאל – כולם עדיין כאן. אין זאת כי אם עבודה קשה מצפה לפדרר הפעם.

ולפיכך, יש לכחכח בגרון ולשאת אל על את קריאת העידוד המופתית החשובה לו כל כך בזמנים טרופים כאלה:

היידה רוז'ה, היידה, היידה, היידה!

נשוב ונדווח כשיהיה מה.