כל אוהד ספורט מכיר את ההרגשה הזו: אחת לכמה זמן - יותר או פחות זה כמובן תלוי בקבוצה ובמפעל - אתה יודע בוודאות שאת המכלול השלם של רגשותיך ברגע מסוים ניתן לדחוס ולתמצת למלה אחת ויחידה: יש! יש גביע, יש מונדובאסקט, יש אליפות.

אני יודע שזו חוכמה גדולה לדבר בדיעבד, אבל נשבע לכם שהתיישבתי לראות את הגמר לבוש יפה. מוכן להצגה. במחצית ישבתי נון-סטופ על הטלפון, מנסה לשווא להשיג את ה"סאיטאמה סופר ארינה". מה למה? חוסר אמת בפרסום: ביקשתי הצגה, קיבלתי קונצרט.

עם נדיב, הספרדים. עד שפעם אחת מממשים את הפוטנציאל העצום של הנבחרת, ומצליחים לעלות לגמר אליפות העולם, "מתנדבים" מראש ללכת לקראת היוונים. מה זה ללכת, אספה פאוול על ספידים לא היה רץ לקראתם מהר יותר: נותנים להם את פאו גאסול פור. פור כזה, אפילו היוונים עצמם יהיו חייבים להודות, הם לא יקבלו גם בפיינל-פור.

כאב הלב לראות לפני המשחק את הכוכב הגדול יושב על הספסל, מנוטרל כאילו היה אוהד הפועל בלב היציע המזרחי בטדי. מה שממש לא כאב, אלא אם אתם יוונים כמובן, הוא לראות מה עשו עם העניין הזה כל החברים של פאו - הרימו ראש, עשו את ההתאמות והכיוונונים הדרושים בתזמורת, ועלו לנגן את הקונצרט של חייהם.

ואיזה קונצרט זה היה. קודם כל ההגנה: כל יווני שניסה לעשות משהו נתקל בחומה. נבארו, קלדרון, הרודריגזים, פרננדז וקבזאס יככבו בשבועות הקרובים במיטב סיוטיהם של פאפאלוקאס, דיאמנטידיס, ספנוליס ופוטסיס, בעוד שמעל ומתחת לטבעת שלטו ללא עוררין חימנז (באמת תודה רבה לך שנזכרת שגם במעמדים כאלה מותר לך לפעמים להיות שחקן כדורסל), רייס, גרבאחוסה ומארק (מארק!) גאסול.

בהתקפה קיבלנו בשמחה את הבן האובד נבארו, שחזר לעצמו בענק אחרי שהשתחרר מהמעצר על שוטטות בחצי הגמר, את מיטב הטילים ארוכי הטווח של גרבאחוסה-שאין-שני-לו, ובעצם את מי לא. 20 הפרש בחצי, ו-20 דקות לפרוטוקול. גיים, סט, מאץ'.

מיד עם הבאזר האחרון, ותחילת הפייסטה שמי יודע מתי, אם בכלל, תיגמר - ניסיתי להתמקד בפאו. האיש הגדול - שעד היום
היה שותף ללא מעט אכזבות בנבחרת, ושעודד את חבריו לאורך כל המשחק משל היה אחרון האולטראס - צלע שם בין החוגגים, משלב חיוכים בדמעות, מנסה לעכל. אני לא לגמרי בטוח, אבל דרך מסך הטלוויזיה, ממרחק אלפי קילומטרים, נדמה לי שאת כל מה שהוא רצה לומר לשחקנים האחרים, למאמנים, לאלפי האוהדים באדום ביציע ולמיליונים שרוקדים בבית, גם הוא סיכם במלה אחת: יש.

* נ.ב. אה, כן: אמרתי לכם!