כבוד נשיאנו שלום,

יש לומר שאני כותב מעט בעצב. בזמנו הייתי עכבר כדורסל במשרה מלאה; מכבי באירופה, משחקי ליגה, סטטיסטיקות בעיתון למחרת, חולם בלילות על בוטרייט ולי ג'ונסון, אור גורן וארי רוזנברג, קולע סל ניצחון בשנייה האחרונה ממסירה של עמוס פרישמן, ומריץ את מיקי למתפרצות, מקבל חסימה מנדב לשלשה, ומוסר לחוזה וארגס לדאנק.

אבל....

אולי זה הגיל, ואולי שאין כבר מכבי בימי חמישי (לפחות בערוצים שלי), אולי זה שאני לא ממש מכיר שחקנים בקבוצות (אני זוכר חמישיות של חולון משנות השמונים, ואילו את זאת של מכבי היום לא כל-כך), ואולי זה גם שאין כל-כך ישראלים בכדורסל הישראלי (יותר כיף היה לראות את מכבי של שפר, קטש והנפלד, מפסידה מאשר את כל הגביעים אחר כך).

כך או כך, כדורסל כבר אינו חלק מחיי כמו שהיה פעם.

את כדורסלע-האתר אני פוקד תכופות, אולם אודה ולא אבוש, שזה תודות לכתיבה המשעשעת, היחס האוהד אבל לא מכור לכדורסל, וכמובן טניסלע (לפדררנו יש עוד איזה שנה לתת - אז קדימה!!).

להתראות נעורים, ביי ביי כדורסל.

מי יודע, אולי כשהבנים יגדלו נחזור לבקר.

עד אז - שלום, תודה רבה מאוד-מאוד על שנים נפלאות ולהתראות.

יאיר

שמע, יאיר, הצלחת לבאס, להעלות חייך וללהביט עמוק פנימה במייל אחד תמים. והרי זוהי הצלחה מסחררת ממש.

אעניק לך את מלוא הכבוד כאחד הנתינים המסורים של כדורסלע-האתר. שמך הופיע כאן לא מעט לאורך שנות קיומנו (מאז מאי 2006). קבל נא מהדורה פרטית.

ובכן, חבוב.

מבין השורות ניתן ללמוד שהגחת אל העולם זה מכבר. ייתכן אף ששיבה זרקה בך, או שמא פדחת מפוארת דוגמת זו של גור שלף, נניח. בנים יש לך, אתה אומר. זיכרונות משנות השמונים יש לך, אתה מספר. ותיק הינך, אם ככה.

אני חושב שבסופו של דבר מואסים בכל דבר. כמה אפשר, יו נואו? בשעה זו ממש מרחפים פרפרים נוגים ויפהפיים בין הירוק-ירוק של בורמיו הנאה ואנוכי, במקום להתנדנד שם בין העצים על ערסל ולהקשיב לדממה עד שתיטרף דעתי ולא תהיה לי ברירה אלא לחזור, תקוע בין גושי בטון אפרוריים וצופה בכדורסל. שוב ושוב, עוד ועוד. עד כדי כך מר לי מר לפעמים עם העניין הזה, עד שאתמול, עת נפלתי פתאום בניסיון כן, אמיתי ומרגש לראות את ליאור אליהו נגד מארוסי, מצאתי את עצמי מעדיף את חברת המחשב בענייני דיומא ודלילא ולא את השידור החי המפעים והמרגש, כביכול.

אבל, וזה אבל חשוב מאוד, לא מצאתי תחליף נאה ונוח יותר, יען כי אצלי כדורסל הוא עבודה וכבר העדתי כאן, אם כי מבלי להניח יד על הלב, שאם לא הייתי עוסק בזה סביר להניח שהייתי נוטש את העניין עוד הרבה לפניך.

חד משמעית ורשמית גם יחד, לפעמים, אם אני לגמרי פנוי פיזית ומחשבתית, אני יכול למצוא את עצמי נהנה יותר מצפייה במשחק טניס ברמה גבוהה מאשר ממשחק כדורסל. עם זאת הטניס המזורגג עלול להימשך שעות ולמי יש את הזמן הזה, בחייך.

מצד שני, את כדורסלע-האתר, למשל, אף אחד לא הכריח אותי לבנות ובכל זאת, הננו כאן. אז אולי אני באמת מאוד אוהב את זה אחרי כל הקיטורים. ואולי את הכתיבה על כדורסל, יותר מאשר את המשחק עצמו. ואולי המשחק עצמו הוא שמביא אותי לכתוב עליו. לך תדע, לך תבין.

אבל בוא נתמקד בך.

ושוב בי.

אוקיי, בשנינו.

אני מכבד את החלטתך, מבין אותה, מוקיר אותה. אני גם חושב שאדם משתנה מאוד מרגע שנולדו לו ילדים ואין לי ספק וספק אין לי, שלהולדתם, מבלי לדעת בני כמה הם, יש חלק בעניין שלפיו אתה מוצא פתאום את הכדורסל וספיחיו דלוחים עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ.

אתה צריך אהבה חדשה שר אמדורסקי, אסף – ולא יסף.

בעצם, הוא כן הוסיף: "כזו שתדליק אותך".

אולי הכדורסל סיים את חלקו ההיסטורי אצלך. אולי ויזנייבסקי החג'ג'י-משהו בזריזות רגליו מעניין לך את קצה הביצה השמאלית, ופעם כאשר היית צעיר יותר והם מבוגרים, הבטת על בוטרייט ופרישמן וכל האחרים שהזכרת מלמטה למעלה. יש משהו מאוד מושך ומסקרן בלהעריץ, להאליל, לחלום. זה עושה אותם גדולים ואותך רגיל, ממוצע כזה. לפעמים, ובניגוד למה שחושבים, כל הכיף הוא דווקא להיות ממוצע. שגרתי, לא בולט. זה נותן לך לגיטימציה לחוש בקסם כשאתה נתקל במשהו שלא היית מסוגל לעשות בעצמך.

אבל עכשיו? עם כל הכבוד לסטפון לאזמה, מה בדיוק הוא יכול למכור לך? דאנקים וגגות? יאללה, שיחפש. זה כבר מזמן לא מדריך אותך. אתה צריך לקרוא סיפור, לדאוג שהילדים ילמדו כמו שצריך, שיקראו ספרים, שיעשו שיעורים, שיאכלו טוב ולא שטויות, שייזהרו בבחירת החברים שלהם, שלא יסריחו את הזמן מול הטלוויזיה ובתוך כל זה ללמוד את אמנות ניהול היחסים עם אשתך ולהביא אותה לביצוע יעיל, מוצלח וטוב. וחוץ מזה, כמו שאמרת, אין לך את הערוץ הספציפי שמשדר את מכבי ביורוליג.

להגיד לך משהו? כשלא היה לי בזמנו את הערוץ ששידר את "24" אפילו לא ידעתי שהתחילה עונה חדשה. היא רצה מבלי שידעתי בכלל, תאר לך. ואני, למען ג'ק באוור ועלילותיו, אעשה הרבה, כן? גם אחרי שנודע לי שהוא חי ומשודר לא טרחתי להתחבר או לשנות או כל מה שנדרש אז. אם זה לא בנוחות, נינוחות ונוחיות שלי, זה פשוט לא. פשוט ככה. יכול להיות שגם אצלך העיקרון הזה, פחות או יותר, עובד באופן דומה, שאחרת היית רץ להתחבר אל הלאמפות-לאזמות-פלאזמות של מכבי ואולי אפילו קונה לך פלאזמה משל עצמך.

יודע מה, עזוב אותך. תישאר איתנו, כדורסלע-האתר, ביתם של נתיני הכדורסל באשר הם. ברצותם יבואו, ברצותם ייקחו חופשה, לא נכריח אף אחד. אנשי דירקטוריון האתר הזה ישמחו לפגוש את שמך שוב בין פותרי החידה המצולמת או פוקדי הלינק המשובח 'דבר אלי יפה'.

ואם וכאשר יתחשק לך לחזור וממש לראות את עירוני 'מי משחק שם' רמת גן נגד עירוני 'חשבתי שעדי אזולאי הוא עדיין המאמן שלהם' אשקלון – תעשה את זה.

אני בטוח שאתה לא לבד, אגב. מתחילת פעילותו של כדורסלע-האתר עברו כאן ודאי אלפים רבים של נתינים. חלקם מתמיד להופיע ולהפציע, וישנם אחרים שבשמותיהם לא נתקלתי כבר המון זמן. לפעמים אני שואל את עצמי אם כדורסלע-האתר עד כדי כך מביש הינו, שהחבר'ה לא זיכו אותנו במבט נוסף ופשוט נעלמו, או שמא הכדורסל עצמו הוא החארטה-בארטה פה ובגללו ננטשנו גם אנו. לא אעסוק בזה יותר מדי שמא אחטוף את שפעת הדיכאון או משהו, מלווה בנגיף חזירי כלשהו כמו צ'ילדרס וסחור-סחור שחורציאניטיס.

פשוט אמשיך לכתוב. ירצו יאכלו. לא ירצו - שיאכלו במבה. אחלה חטיף. שאל את תומרינגו סטאר, הוא יעיד על כך בשבועה, אני מניח.

עלה והצלח בכל, יאיר.

שלומות ונצורות בשלב זה.