ישבתי וחשבתי שבעצם אין מי שיחליף את מאמננו הלאומי בתפקיד מאמננו הלאומי. בתוך הבלאגן סביב המינוי של שרף לתפקיד המנהל המקצועי של נבחרתו ישראל ויו"ר הוועדה המקצועית, שלא יצא לפועל בינתיים – עניין חשוב ומרכזי בפני עצמו – הלכתי קצת הלאה עם המחשבות ולא מצאתי מועמד שיושב בול על המשבצת נכון לעכשיו.
עניין מפתיע, לא? ודאי בהתחשב בכך שחגגנו את רביעיית המאמנים הישראלים באליפות אירופה האחרונה, ואת כוחו, מיומנותו ושמו הטוב של מאמן הכדורסל הישראלי השולט באירופה ביד רמה וכהנה-וכשמה פרגונים שפרגנו לעצמנו בחודשים האחרונים. הרי שידורי אליפות אירופה קודמו וזכו לצידוק באמצעות כל מיני פיני נגד מולי, בלאט ורוסיה, מאמננו נגד שאר העולם ושאר כהנה וכשמה.
אני הולך להסתבך עכשיו עם הרבה מאמנים כנראה, אבל באמת שבתום לב. שום דבר אישי נגד אף אחד מהם. והנה הרשימה של מאמנים שעל פניו יכולים, אולי ראויים, אולי מתאימים ואפילו סביר שאחד מהם יחליף את שרף בסופו של דבר. ולצד השמות יבואו ההסברים שמורידים אותם ממנה בזה אחר זה.
תחושות והערכות בלבד, כן?
היידה, יצאתי לדרך:
גרשון – אמר שלא רצה לאמן את הנבחרת, ושאם בכלל ימשיך בעניין הזה של נבחרות הרי שיש לו חוב מוסרי, או מלה שנתן, או מחויבות מצפונית כלפי הבולגרים. לא זוכר את הציטוט המדויק, אבל זה מה שאמר פחות או יותר.
בלאט – ככל הידוע ממשיך בנבחרת רוסיה עד 2012.
בירנבוים – לתחושתי, המומנטום הנכון חלף. היתה נקודה בזמן שהוא כנראה כמו האיש הכי מתאים שאפשר לתפקיד הזה, אבל העונה במכבי ת"א וגם תחילת העונה הנוכחית בראשל"צ, יוצרים רושם שייתכן שיפסחו עליו שוב. מה לעשות, טיימינג הוא לפעמים חזות הכל, יו נואו.
שיבק – לכאורה, הגיע הזמן. האיש היה מאמן נבחרת הנשים, מאמן נבחרת העתודה, עוזר מאמן נבחרת ישראל והוא מאמן באירופה כבר שש-שבע עונות ברציפות בהולנד ובלגיה. הרביץ גם צמד ניצחונות על הפועל ירושלים בעונה שעברה עם אמסטרדם בגביע אירופה, נתון שוודאי הוסיף לו נקודות בעיניים מקומיות.
אני חושב שמבין כולם המינוי שלו הוא הכי ריאלי, בעיניים של מי שקובע. ואם מי שקובע הוא שרף, שלמיטב ידיעתי והבנתי מעריך את שיבק, יש לסיפור כזה סיכוי להתממש. ברם אולם ואף על פי כן, יש פה משהו שקצת מפריע לי:
אחד, העובדה שלאורך שנים רבות בחו"ל הוא לא הצליח להתרומם מעבר לליגה הבלגית וההולנדית. כלומר, אם היה עובד היום בליגה הספרדית או היוונית, למשל, עם איזו פאניוניוס או גראן קנאריה, אני כמעט בטוח שהיה נבחר באופן חלק.
שניים, אחרי הרבה שנים באירופה ומבלי לחיות פה את הליגה (וגם אם הוא רואה משם את כל השידורים בטלוויזיה, זה עדיין לא אותו דבר) – אני לא יודע עד כמה השחקנים יעשו לו חשבון. שיבק הוא דמות שמעט הולכת ומתרחקת מהווי הכדורסל הישראל. עד כדי כך שגם העיתונים ואתרי האינטרנט שבתחילת הדרך טרחו לפרסם את מעלליו ותוצאות המשחקים של קבוצותיו, פשוט מתעלמים כיום בין אם מעצלות ובין אם מחוסר עניין. יש בעניין של שיבק משהו מאוד יסודי, מתמיד וממושמע, אבל גם אפור ומרוחק.
דרוקר – קשה לראות מצב שבו עוזר מאמן, ואפילו הוא עוזר מאמן במכבי ת"א, ימונה לתפקיד מאמן ראשי בנבחרת ישראל. התפקיד הזה יחכה לו בהמשך, בהתאם למסלול שבו יצעד.
אדלשטיין – העיתוי, העיתוי. היה אמנם עוזרו של שרף בנבחרת באליפות האחרונה, אבל שותף לכישלון. גם העובדה שהוא מאמן הנבחרת האולימפית ספק אם תעזור. אדלשטיין לא מאמן כבר מספר עונות ובשתי הגיחות הרשמיות האחרונות שלו (כולל באולימפיאקוס כעוזרו של גרשון) לא הצליח. ספק אם יזכרו לו את העונות הטובות שהגיעו קודם לכן. טיימינג.
קצורין – פחות או יותר אותו סיפור של שיבק. להבדיל ממנו אמנם הגיע לאמן נבחרת לאומית, זו של פולין, וקיבל הרבה חשיפה בין השאר ובעיקר כי מדובר בנבחרת שאירחה את האליפות, אבל אם קצורין היה מאמן את לטביה אני מניח שבקושי היו מדברים עליו כאן. גם הוא, מיד לאחר שתם הסיפור של פולין והתברר כי לא ימשיך שם, שקע בחזרה בנוחות של נימברוק, שמנצחת משחקים ב-30 הפרש בצ'כיה, אבל בסופו של דבר, בכנות, לא מצליחה לעניין בארץ אף אחד. מעבר לזה, את שבע השנים שלו בנבחרת הוא כבר עשה, כולל מקום שביעי בשבדיה 2003, המיקום היותר טוב של הנבחרת בעשור הזה. כך או אחרת, אחרת או כך, ספק רב מאוד אם צפוי כאן שחזור של העניין.
קטש – מועמד מעניין מאוד משתי סיבות: הוא פופולארי יותר מכל אחד אחר עוד מימיו כאחד השחקנים המובילים של ישראל בכל הזמנים, וגם כמאמן נהנה מגב חזק מאוד בג"ג הפקות שמאפשר לו לרוץ שם לאורך זמן ולהפיק דברים יפים. אני מרגיש שזו עונת התבגרות שלו בכל המובנים, ושיש סיכוי שהקבוצה שלו תגיע סוף-סוף למשחק על תואר ואולי תזכה.
לתחושתי לפחות, ולהבדיל מאפי בירנבוים, הנפילה הקצרה במכבי ת"א לא הזיקה לסיכוייו. הוא צעיר ובתחילת הדרך, בעוד אצל בירנבוים דברים מתפרשים, כביכול, כאובדן הזדמנות של פעם בקריירה. קטש, ככה נראה, עוד ישוב למכבי ת"א אם יתמיד ויצליח. אפי לא.
אין לי ספק וספק אין לי, שאם היו פותחים את הבחירה להצבעה של העם כמו בתוכניות ריאליטי היה לו סיכוי גדול להיבחר. העם היה רוצה ודאי את דמותו הפיטר-פנית של קטש, כשינוי חד אחרי שנים רבות תחת אנשי המקצוע המובהקים והוותיקים קצורין ושרף.
גודס – עוד מועמד לא רע בכלל אם שוללים את דור הוותיקים ודור הביניים של מאמני הכדורסל ומחליטים לקפוץ קדימה. גם הוא, כמו קטש, מחפש תואר ראשון כמאמן ראשי, וסביר שעוד יגיע לזה. היה עוזרו של שרף במכבי ת"א, ככה שאם שרף הוא הקובע, סביר להניח שיש לו סיכוי גדול להשתלב בצוות המקצועי הבא של הנבחרת. אם לא כמאמן אז כעוזר, אלא אם כן שוב מישהו ינסה לחבר אותו בכוח עם קטש. חבל על הזמן, זה לא יעבוד.
קידר – האיש מאמן את נבחרת הולנד וזה נאה. שיבק המליץ וזה מכובד, אבל לפחות בעיניים ישראליות החיבור בין קידר להולנדים הוא סוג של פלא, יען כי האיש לא מאמן כאן ברמות הבכירות כבר כמה וכמה (וכמה!) שנים. ובקיצור, אין סיכוי ממשי שנראה אותו כמאמן נבחרת ישראל בזמן הקרוב, והוא נכלל ברשימה הזו מתוםך כבוד לתפקידו הנוכחי כמאמן לאומי.
שמיר – התרחק קצת ממרכז הבמה, אבל עם כל הכבוד לקטש וגודס, שמיר זכה כבר בשני תארים כמאמן ראשי בהפועל ירושלים, ומוביל היום את אחת מקבוצות הצמרת של ישראל בשנים האחרונות. הוא עשה את השנים שלו במכבי ת"א הגדולה כעוזר מאמן, שותף לזכיות בגביע אירופה ולמעמדי פיינל פור, עשה עונה כעוזרו של דייויד בלאט בדינמו מוסקבה. יש עליו, בקיצור. העונה השנייה ההיא בהפועל ירושלים שבה נאלץ להתפטר אחרי שכלום לא עבד, פגעה בו ובתדמית המוצלחת שלו עד לאותו זמן. אני רואה משתלב בנבחרת ישראל בתפקיד כלשהו, אם כי לא בטוח שזה יקרה כבר בצוות החדש שימונה.
אלה המועמדים, כנראה, מבין הישראלים. השאר, לדעתי, לא יושבים על המשבצת כרגע.
אבל רגע, מה לגבי מאמן זר?
הופה, הנה כיוון שאף אחד לא מדבר עליו, אולי כי הוא נראה כל כך לא שייך וכל כך לא רלוונטי.
ובעצם, למה לא?
נבחרת ישראל מקרטעת כבר מספר שנים. גם כשעלתה לאליפות עשתה זאת בקושי רב. באליפויות עצמן לא הצליחה להתרומם מעבר למקום התשיעי.
במקביל, מינוי מאמן זר הפך לנוהג מקובל בכל אירופה. רוב הנבחרות שהלכו על פי הדרך הזו הצליחו, לפעמים אפילו באופן מרשים. שתי האלופות האחרונות, רוסיה עם בלאט וספרד עם סקאריולו, מציגות מאמנים זרים שהובילו לתואר.
כמובן שאפשר להביא דוגמאות הפוכות כמו איבקוביץ' עם סרביה באליפות האחרונה (אם כי לדעתי גם סר ש. הרמלין ואני כעוזרו היינו מצליחים להוביל את חבורת הצעירים המוכשרים והרעבים האלה רחוק באליפות), אבל הטרנד ברור: מאמנים זרים מצליחים יפה באחרונה, לא פחות ממאמנים מקומיים וכנראה שגם יותר.
אם הספרדים, שלא לדבר על היוונים עם קזלאוסקאס, הגיעו לכך שהם ממנים מאמן זר, אז באמת שאין כבר גבולות שטרם נחצו בכדורסל האירופי.
ומה איתנו? שרף, שרף, שרף. הוא המאמן, הוא המנהל המקצועי, הוא יו"ר וועדה המקצועית.למה?
אין אחרים?
ולמה להצטמצם רק לישראלים?
רבותי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים), עת קשה היא זו. כל נבחרות ישראל כשלו. ישנה הסכמה עקרונית שהמאמן הלאומי צריך לפנות את התפקיד (ולעבור לניהול, נניח), למה לא לנצל את ההזדמנות הזו ולנסות משהו שלא נוסה כאן אף פעם?
הנה, הנה אני שומע את הקולות: "שטויות", יגיד אחד, "מי צריך מאמן זר אם יש לנו מאמנים מצליחים כל כך" יגיד אחר, "גם בביפ ואפילו בכדורסל מאמנים זרים כשלו, אין בהם צורך" יבוא קול נוסף.
אז ריישית כל, לא אמרתי שמדובר בחובה. אני אומר שכדאי מאוד לשקול. שיינית כל, לפני דקה קראתם את הרשימה כולה וספק אם מצאתם בה מישהו שמתאים בול מכל הבחינות, כולל טיימינג ורזומה, להיות נכון לעכשיו המאמן הבא של נבחרת ישראל.
אז בואו נרחיב קצת את המבט, אוקיי? ונסתכל מסביב.
מבלי להיכנס ליותר מדי שמות ולחקור לעומק, הנה שם של מועמד זר מצוין אחד: נבן ספאחיה.
כן, נבן ספאחיה. האיש היה מאמן נבחרת קרואטיה, האיש היה מאמן מכבי ת"א ויצר בכך זיקה ישראלית ראשונית. מאז הוא הספיק לעבור בטאו ויטוריה ועכשיו מאמן בוולנסיה, קבוצת צמרת בליגה הספרדית. לפני כן היה בריטאס וילנה, באיטליה, בקרואטיה. חתיכת רזומה יש לו והוא בפירוש שם דבר באירופה.
לדעתי, למרות הלחץ הגדול שהיה כאן סביבו כמחליפו של רבי פנחס הגרשוני, הוא נהנה בשורה התחתונה מהעונה שלו בתל-אביב. הרבו לבקר אותו, גם אני, גם מאמננו הלאומי בטלוויזיה, אבל אני חושב שהוא מסוג האנשים שיוכלו להכניס לכאן שפיות, סדר, קו מסוים, ובמיוחד כשהדברים אמורים לגבי הרקע הרגוע יותר של הנבחרת ולא מכבי ת"א המתוקשרת לעייפה עד כדי רמת מיאוס.
ספאחיה גם מכיר אישית חלק מהשחקנים הישראלים, וזה בטח יתרון גדול ביחס למאמנים זרים אחרים. לא מזמן הודיע יסמין רפשה על התפטרותו מנבחרת קרואטיה. לפני שייקחו לשם את ספאחיה, אולי כדאי למהר ולבצע שינוי חד: מינויו של נבן ספאחיה לתפקיד מאמן נבחרת ישראל.
מאיפה יביאו כסף? לא בעיה שלי, נבחרת לאומית ואיגוד כדורסל לאומי צריכים לעבוד ביסודיות וברצינות מספקת, כדי שיוכלו לגייס ספונסר רציני לעניין.
ואם לא רוצים מאמן זר? אז שימנה שרף את אחד החברים שלו. ונסגור עניין.
אם נחיה גם נראה, אם כי במקרה הזה אין טעם לפתח ציפיות.
