שלום כבודו,

ראיתי בשמחה כי מיודענו רוברטו קיאצ'יג הוכנס אחר כבוד לאגודת סוסוני היאור. שחקן חביב היה רוברטו, והוא זכור לי אכן מאותה סידרה מופלאה של טימסיסטם מול מכבי. מכבי אומנם הפסידו את המשחק הראשון באיטליה, אבל למי איכפת מי ניצח עם כזה יופי של משחק?

היו אז בהרכב של מכבי שלושה שחקנים מהזן המכונה היום "הכדורסלן הישראלי". קטש, שפר והנפלד, עם גריפית' ורנדי ווייט (שעם כל חיבתנו אליו יש להודות שלא היה בעונה כל-כך מוצלחת תחת וינקו).

האיטלקים גם הם לא היו קוטלי קנים: אם אני זוכר נכון היו שם חוץ מידידנו גם דומיניק ווילקינס, פוצ'קה, קרלטון מאיירס, דייויד ריברס המופלא, מורטי - חבורה מרשימה. אני זוכר בעיקר את הסיום: סל מול סל, החטאה של גריפית' והפסד. קטש היה גדול, שפר עצום וכיף חיים של משחק.

אזכורו של החבר קיאצ'יג העלה אצלי באוב שני שחקנים שהיו חביבים עלי עד מאוד, מיוון דווקא.

הראשון ג'ורג' סיגאלאס, שחקן קשוח, תמיד הזכיר לי את מוטי דניאל במבנה, קולע לא רע בכלל ושומר חזק באופן בלתי רגיל. הבחור השני הוא ניקוס איקונומו - שחקן שהצטיין מול מכבי באופן מיוחד, אבל היה יוצא מהכלל נגד כולם. גבוה, לא רזה במיוחד, אחלה שחקן שבעולם.

עד כאן להפעם.

יאיר

שמע, זה כמו טיפול תראפי. קיבלת במה לשתף אותנו בזיכרונותיך ואנחנו, תוך כדי מהלך, קיבלנו אזכורים של שועי עולם כמו סיגאלאס ואיקונומו, רק כי קיאצ'יג הזכיר לך אותם איכשהו. עולם מוזר? לא נכחיש זאת.

בס"ד,

ציטוט מפתיח לכתבה ב"טלספורט": "עם יריבות מצחיקות כמו מארוסי, שתבקר הערב בהיכל נוקיה, תגידו לי אתם: יש עוד מאמן מזליסט כמו רבנו פיני גרשון?".

השם 'רבנו' נדבק גם באתרים אחרים, מסתבר.

בן

בדרך כלל אני לא מתבייש לקחת קרדיט על מטבעות לשון וכינויים שהחדרתי איכשהו לדיבור היומיומי בכדורסל, אבל דווקא רבי פנחס הגרשוני הוא משהו שעמד באוויר לאורך כל הדרך בזכות ההקשרים התכופים שלו בעניין האל הטוב. ספק אם המצאתי כאן משהו, ספק אם אנשי "טלספורט" לקחו את זה ממני.

שלום,

קראתי את דבריו המחכימים והנכונים של הנשיא על רוג'ר-שלנו. אכן נראה כי פדרר כבר אינו כפי שהיה, ראיתי גם ראיתי את משחקיו בטורניר בלונדון ומספר מילים בפי:

הכושר הגופני - מעולם לא התבלט פדררנו כמו נדאל בשרירים משורגים, או בכוח יוצא דופן (אם כי פורהנד כמו שלו טרם ראיתי), אולם ניכרת ירידה משמעותית. הגיל עושה את שלו, ומניסיון רב שנים לקום בלילה לתת בקבוק לילד לא תורם לסיבולת לב-ריאה באופן משמעותי.

יש גם משהו מעבר לזה. היו הרבה נקודות, שכבר ראיתי את הפורהנד לצד הנגדי או מכה עדינה ליד הרשת מסיימים את הנקודה ואפעס, לא הצליח כל-כך. כמי שמעולם לא שיחק ספורט ברמה משמעותית (מקום של כבוד בחמישייה של גדוד 55 באליפות התותחנים בכדורסל 1996 היה המקסימום), אני לא יכול להיות בטוח אבל כנראה שהגיל גם בקטע הזה עושה את שלו.

אולי גם הראש במקומות אחרים ולא פחות חשובים וטובים.

מאז שהתחלתי לראות טניס אהבתי שלושה שחקנים - מקנרו (גם בגלל הטניס ובעיקר בגלל השריטה), סטפן אדברג (לא ברור לי למה, אולי הפרצוף הנחמד, אולי הטאץ' הנהדר ליד הרשת) - ומכולם את פדרר.

הצורה שרוג'ר שיחק ב-2006 ו-2007 היתה עוצרת נשימה, ללא שמץ של הגזמה. הגמר בשנחאי ב-2007 מול נדאל היה ללא ספק המשחק הטוב שראיתי (גמר ווימבלדון המפורסם היה מותח אומנם, אבל המשחק הזה היה ממש מופלא).

אין לי ספק שבלילות חשוכים אנדי רודיק וג'יימס בלייק מתכסים טוב-טוב ואימא מרגיעה אותם שאין מה לפחד והיא שומרת שפדרר לא יאכל אותם.

לך לך לדרך צלחה, רוג'ר. כשהילדים לא יאמינו לסיפורים עליך (וגם לאלה על קטש וקוקוץ') נראה להם את הסרטונים ביוטיוב, ונראה להם שפעם באמת ידעו לשחק כאן טניס וכדורסל.

נהנינו עד בלי די.

יאיר

תענוג למצוא גם כתבי טניס למיניהם במהדורת שאלותשובות מפעם לפעם, יען כי נדירים יחסית הינם. כשאתה כותב נהנינו עד בלי די ומסכם בכך אייטמון שעוסק רובו ככולו ברוז'ה-שלנו (גם אם קוראים לו רוג'ר), זה נשמע קצת כמו חצי הספד. מרגיש קצת כמו סוף. מילא כשאני כותב את זה בעצמי, יו נואו, יש לי מספיק זמן להתכונן נפשית לעניין. אבל לגלות את זה פתאום כתוב בידי מישהו אחר? קצת הצטמצמתי בכיסאי מרוב אי נוחות, יש לומר. בוא נגיד ככה: אני עוד לא בשל לעניין הזה, אוקיי?

שלום,

קבל נא כותרת.

כדורסל, טניס - ועכשיו גם שייט? האם זו בעצם היתה מטרת החופשה הנשיאותית-מסתורית לא מזמן?

שי

נו, זה בהחלט נאה.

ערן שלום,

איך מקבלת נשיאות הסיפרה את זה שכל אחד מחביבי הסיפרה שנבחרו בתחרות "חביב נולד" התדרדר קשות בעונות לאחר הבחירה? ממש החלום ושברו.

חלפו 6 מחזורים ולא בריאן רנדל ולא טריי סימונס אפילו עם נקודה אחת לגאולה ב"חביב". האם יכול להיות שהזוכים שמחים בחלקם, ואחרי הזכייה מעדיפים לנוח על זרי הדפנה?

ואשמח אם תוכל לפרסם איפשהו באתר לינק ישיר לשיטת הניקוד, כי זה די מעיק לחפש בכתבות הישנות של "חביב נולד".

נ.ב. שון ג'יימס פייבוריט שלי, אבל זה עוד מהימים שלו בנורת'איסטרן עת היה מלך החסימות של המכללות וקיוויתי שאולי יום אחד הוא ינחת בהולילנד.

יום טוב,

עמירם

חבוב, יש לך טעות בסיסית. אני חוזר על זה שוב ושוב לאורך כתביי ב'חביב נולד': שחקנים שמכהנים כחביבים לא נכללים במניין הנקודות ואינם חלק מהתחרות. גם אם סימונס זכאי לנקודה הוא לא יקבל אותה. לא 'בחביב נולד' וגם לא 'במסדר הכלימה'. החבר'ה האלה מחוץ לתחרות. דינם נחרץ לזכות ולטובה לנצח נצחים.

בעניין התוספת הקטנה שביקשת, אני אשתדל להוסיף בכל תחתית אייטמון של 'חביב נולד' את הקריטריונים המלאים. מקווה שאזכור ולא אשכח.

אהלן ערן,

תודה רבה על תגובתך המהירה וכמובן על פרסום המייל שלי. שכנעת אותי בטיעונייך, ואני מסכים איתך שאם היתה כאן אפשרות הטיקבוק, יתכן שהאתר היה הופך למזבלה אחת גדולה כמו אתרי הספורט הגדולים, כמו שרשמת, הטוקבקים שם מביישים אותי ואת ציבור אוהדי הספורט והכדורסל בפרט האינטליגנטים.

גלעד

בכיף, חבוב, בכיף.

שלום,

אם כבר משתפים בתוצאות הילד מהקט-סל: שלשום ניצחה קבוצת הקט-סל א' של מטה-אשר, הקבוצה הראשונה והיחידה של המועצה וסוג של בייבי פרטי שלי, את הפועל אעבלין בתוצאה קצת מוזרה: 7-87.

אי שם באזור הקיץ החמים, כשישבנו וחשבנו להקים לעצמנו איזה מועדון כדורסל חביב, לא חשבנו שנגיע לרגע הזה. האם לשמוח ולצהול על התוצאה וההישג? אני מוכרח להודות שיש תוצאות שיותר משהן משמחות הן מביכות/לא נעימות/מעוררות תחושת הזדהות קשה עם הזאטוטים שמנגד.

לא קל להתייצב פעם בשבועיים למשחק ולקלוע 10 נקודות, כולם, ביחד!! כן, זהו הממוצע של הפועל אעבלין לאחר 4 משחקי ליגה. ואני שואל, איפה תחושת האחריות? לא חבל על נפשם הרגישה של ילדי אעבלין?

איתי ק.

לא חשבתי על זה לעומק אף פעם, אבל אחרי שאתה מציג את הדברים ככה, ואחרי שראיתי את הילדים של הפועל גבעתיים מרוחים על הרצפה מרוב אכזבה אחרי הפסד לעירוני רמת גן בקט-סל בשבוע שעבר (30-29), אני נוטה להסכים איתך. כואב הלב, באמת שכואב הלב. אבל אתה יודע מה, במחשבה שנייה, ילדים או גברים, ילדות או נשים – מי שנכנס לעסק הזה צריך גם לדעת להפסיד, או לפחות לקחת בחשבון שהפסדים עלולים לבוא והם חלק מהעניין. קבל נא בהזדמנות זו צילום בלבדי של איתי סלע הפלאי באקשן. מוזר, איך יכולת לפספס את הצילום הזה עד עכשיו?

שלום,

זו הפעם הראשונה שאני פונה אליך ועל כן הרשה לי בפתח הדברים להודות לך על האתר, עצם הפעלתו, קיומו ועדכונו השוטף (מלבד החופשות כמובן).

ההידיינות שניהלת לאחרונה בעניינו של יובל נעימי עם אחד הפונים ממש דגדגה לי בקצות האצבעות וגרמה לי להעלות סוגיה אחרת הקשורה ברכזי הפועל ירושלים. כקורא נאמן של האתר אני אמנם לא בגיל המאפשר לי לעצום עיניים ולהיזכר בצ'וסיץ', אבל אני בהחלט זוכר היטב את משחק הפריצה של פפי תורג'מן בו נכחתי.

פפי היה אז בסביבות גיל 18 והוקפץ לחמישייה של הפועל בעקבות פציעה (נדמה לי שלא מדובר היה בהרחקה) של אמיר (מוקי) מוטפצ'יץ', במסגרת משחק בית מול הפועל חולון שלא קטלה אז קנים כלל וכלל. השנה היתה 88' או 89' והמשחק הסתיים לאחר הארכה בניצחונה של הפועל ובהצטיינותו של פפי.

מטרת כל הסיפור הארוך הייתה לתמוה מדוע לא הועלתה בשום פורום (כדורסלע-האתר, שידורי משחקים של הפועל ירושלים, ספסל, חמישיות וכו') האפשרות להקפיץ למים את גיא דותן (רכז נבחרת הנוער) לנוכח פציעת יוגב אוחיון ולהמתין עם החתמת רכז זר (ללא קשר אני חושב שג'טר הוא שחקן טוב מאוד).

נדמה לי גם שדרישה כזו לא עלתה מקרב "חוגי האוהדים" של הפועל ירושלים. האם השתנו הזמנים והקהל האדום מצהיב מעט בשאיפתו להצלחות גם על חשבון קידום ילדים מוכשרים תוצרת בית? אולי הבעיה בי ובהשקפתי הרומנטית שאבד עליה הכלח?

אולי בורותי (אינני מודע מספיק לסגולותיו המקצועיות של דותן) היא העומדת לי למכשול ואין כל יסוד להשוואה בין גיא דותן לפפי תורג'מן? אשמח אם תוכל להתייחס לתהיות ושוב תודה על האתר.

להתראות,

עמרי

יחסית לפנייה ראשונה לדירקטוריון כדורסלע-האתר, ויחסית לפנייה בכלל לכל מקום, זה היה חתיכת מייל נאה במיוחד. זה קודם כל.

שיינית, צר לי להודות, אני לא מכיר טוב מספיק את גיא דותן יען כי גילאי הנוער מהווים איזושהי נקודת תורפה מבחינת מאגר הידע הנשיאותי שמזניח אותם מתוך דעה צלולה. אחרי הכל יש גבול, יו נואו, כמה כדורסל אפשר לדחוס למוח אחד?

ככה שתשובות אמיתיות לשאלות הבאמת-טובות שלך אין לי, וצר לי לאכזב אותך כבר במייל הראשון שלך.

שלומות,

חיפשת למי להשוות את צ'אק - כמדומני כי תכונותיו ויתרונותיו דומים יותר לאייץ' ולדמן הבלתי נשכח, שלעיתים רבות הביא מסירות גאוניות ולפעמים השחקן פשוט לא היה שם. התסכים להשוואה זו?

שמיל

ועוד לפני התגובה שלי, הנה עוד מייל בעניין הזה גם מהנתין משה:

בעניין התזה שלך על צ'אק איידסון, לפי דעתי מה שתפס לך את העין בחיבור של איידסון לגור שלף הוא הצורה בה שניהם מריצים מתפרצות: הכדרור הגבוה, הצעדים הענקיים בדהירה לכיוון הסל ובלי שום נכונות למסור בדרך. רק סל מול העיניים. דוך.

עוד דבר. יש משהו מאוד רגוע ושומר פאסון בצ'אק איידסון. במשחקים פחות טובים שלו כאילו רוצה לומר: אני בטוח לגבי היכולות שלי, הגיע הזמן שגם אתם אז תירגעו, יהיה בסדר.

ובכן כי כן, פרה-פרה ובקצרצרה: לגבי וולדמן, מצטער: איידסון מזכיר לי יותר את שלף מאשר את וולדמן. ייתכן שבקטע הספציפי של מסירות חכמות שמקדימות את זמנן בשנייה אחת, גם וולדמן יכול להיכנס להשוואה באופן ראוי ביותר, אבל בגדול, מהרבה בחינות, גם סייז, גם שפת גוף וגם תנועה על המגרש, אני מוצא אותו דומה יותר לשלף.

ובעניין דברי הנתין משה, מקבל את דבריך, כן. גם את הקטע עם הפאסון, יו נואו.

סלע היקר,

רציתי לדעת מה עושה ארז כץ על המגרש נגד גליל עליון 33 דקות? לא זורק ולא קולע. לא מוסר (אסיסט אחד), לא חודר לצבע, מאבד שלושה כדורים, לוקח ריבאונד אחד (דרור חג'ג לוקח יותר מזה בחצי מהזמן) והאימפקט שלו בהגנה זה לא משהו שאפשר לדבר עליו כמו קוקיה, נניח, בירושלים.

בני

וואלאק, שאלה יפה. קודם כל, ברור לך שארז כץ הולך לקבל נקודה שלילית במסדר הכלימה, כן? פרטים מלאים מחר. חוץ מזה, כשאתה משחק עם שון ג'יימס וסם קלנסי הרבה מאוד דקות במשחק, אתה צריך לפחות גארד ישראלי אחד במסגרת החוק החוק הרוסי. יצא שדורי אסף עבר את אחד המשחקים הפחות טובים שלו העונה, וכץ קיבל המון דקות.

לא זורק זה עניין של ביטחון. כבר ראיתי את כץ קולע כמה שלשות חשובות מאוד בשנתיים-שלוש האחרונות, כולל במאני טיים, אבל יכול להיות שהדחיקה שלו לספסל העונה לטובת דורי אסף פגעה לו בביטחון.

אם כבר מדברים, כץ אף פעם לא היה שחקן של סטטיסטיקות. הוא יכול להפתיע אותך פתאום עם 10 ריבאונדים במשחק, או עם 7 חטיפות, אבל הדברים שהוא מוכר הם בדרך כלל ברמת הגיבוש, הליכוד, הגנה פה ושם ואחדות המסגרת הקבוצתית. חוץ מזה, יכול להיות משחק מאוד חלש לבן אדם, כן? הוא לא היחיד. מספיק להציץ בנקודות השליליות ששחקנים חוטפים העונה ב'מסדר הכלימה' על ימין ועל שמאל, כדי להבין שהמצב לא טוב ולא רק אצל
כץ.

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.