רבות וטובות מדובר בימים האחרונים על אורי קוקיה, ובצדק גמור. האיש, שעושה רושם כי הולך ומשתפר מיום ליום, מרוויח ביושר כל דבר שבח והלל המתייחס אליו. אם לשחק לרגע ב"מה היה קורה אילו", אין לי ספק כי בין אם היה עליו לשחק ערב אחד מול קבוצה מהליגה השנייה או השלישית, ובזה שאחריו מול הלייקרס או הסלטיקס היינו רואים אצל קוקיה בדיוק את אותם הדברים. סביר אמנם להניח שמול גאסול או גארנט היה לו יותר קשה, אבל גם כאן וגם כאן הוא לא היה מוותר, ואף לא דופק חשבון לאיש. עם כל מה שיש לו, ויש לו.

בהחלט שיש לו, ואין צורך לחזור על כל מה שכבר אמרו וכתבו רבים וטובים ממני. אישית, אני אוהב במיוחד שתי תכונות של קוקיה: הוא משאיר בכל משחק 250 אחוז מעצמו על הפרקט, והוא לעולם, או בתשעים ותשעה אחוז מהמקרים, לא ינסה לעשות משהו שהוא לא משוכנע לחלוטין שהוא יודע ויכול לעשות. צדק לחלוטין אלי סהר, שבשלהי שידור המשחק של ירושלים עם זאדאר, קרא למאמן הבא של הנבחרת, מי שזה לא יהיה, לקחת בחשבון את קוקיה כאחת האופציות הראשונות.

ועל זה בעצם רציתי לדבר. גם כאן, בכדורסלע-האתר, וגם במקומות רבים נוספים, מדברים לא מעט על הפרשנים המלווים את שידורי הכדורסל בערוצים השונים. מתייחסים לעפר שלח, מעירים לארז אדלשטיין, מקדמים בברכה את גילי מוסינזון, תוספת מרעננת ובהחלט ברוכה למשפחת הפרשנים, לא רחוקים הם הימים בהם עסקנו גם בצביקה שרף, ובין כל אלה, איכשהו קצת נזנח לו בצד דווקא המועדף עליי מכולם - אלי סהר.

איך זה מתחבר? פשוט מאוד ולאו דווקא בהקשר לשידור האחרון ממלחה. סהר, לעניות דעתי הלא קובעת ואם לפשט את הדברים, הוא בפירוש האורי קוקיה של הפרשנים. יש כוכבים גדולים ממנו, שלעולם יתפסו יותר כותרות ואולי גם ימשכו יותר אש, יש אולי מבריקים ורחבי יריעה ממנו, אבל הוא בשלו. מקצוען אמיתי, מתייצב לעבודה כמו שצריך, שולט בחומר, ישיר ולעניין, מינון נכון של הומור ורצינות, ושום שידור שלו לא מסתיים בלי שתרגישו שהאיש נתן בשבילכם הכל, אבל ממש הכל.

הוא לא ינסה להוכיח שהוא יותר חכם מהצופה, או שעל הפרקט מתרחשים דברים שרק הוא מבין. נכון, הוא מסוגל ואף שולף פתאום מהראש נתונים שלא תחשבו כי יש סיבה הגיונית שיהיו שם ("זה מזכיר לי שבפברואר 91' ג'נטילה קלע מול מכבי 34 נקודות, עם 11-7 מחוץ לקשת, במשחק שנערך כשבחוץ הטמפרטורה ארבע מעלות"), אבל זה פשוט כי א) הוא באמת זוכר, ו-ב) בטוח שיש איזשהו קשר בין הנתון הזה למה שמתרחש על המגרש.

אי לכך ובהתאם לזאת, אתם מוזמנים להיצמד למרקע עם מי שבא לכם. אני תמיד אעדיף את סהר, ואם אפשר כמה שיותר במשחקים של הפועל ירושלים, על מנת שאוכל ליהנות מקן קוקיה אמיתי.

בנושא אחר לחלוטין, בניגוד מוחלט וחמור לעצות ולהפצרות שהופיעו גם כאן וגם במקומות אחרים, בחר אלן אייברסון לא לפרוש, אלא לחזור לשורות הסיקסרס. תנחומיי הכנים למועדון, שהיה כל כך אהוב עליי אי שם בימי ד"ר ג'יי, המופלא מכל אדם. אני מניח שהלווייתה של הקבוצה תיערך בחוג המשפחה בלבד, שכן האוהדים לא בדיוק יישארו.

ואם כבר בחיסולן של קבוצות מדובר, ולמרות שהתקשורת הוצפה באלפי מלים בנושא, קשה מאוד, לי לפחות, לראות מה מתרחש בהפועל חולון, מכבי ראשל"צ ועירוני רמת גן. שלוש הקבוצות בהתרסקות מוחלטת, כידוע, אבל משום מה, לי יש תחושה שדווקא רמת גן תשרוד. לא יודע למה. סתם תחושה. העובדה שאני מהמר דווקא עליה תגזור כמובן את דינה לשבט, אבל זה כבר סיפור אחר למקום אחר.

shaharhermelin@gmail.com