עזבו אותי קצת מכדורסל נטו, אותו אתם רואים, ועליו אתם שומעים וקוראים בכל מקום אפשרי. לא שזה לא מעניין, חלילה וחס, פשוט מה ששוב צד את אוזניי בסוף השבוע היו הריאיונות שהעניקו טובי אנשינו בכל מיני כלי תקשורת - מפיני גרשון, דרך שרון דרוקר, ליאור אליהו וכל שאר המרואיינים הרגילים. אם להתנסח בעדינות, רובם המכריע של ראיונות אלה היו משמימים. אם להתנסח קצת פחות בעדינות, הם היו בזבוז זמן מוחלט של המראיינים, של המרואיינים ובעיקר שלנו.

פשוט מדהים עד כמה יותר ויותר אנשים נדבקים למה שטבעו הגשש החיוור כבר לפני 35 שנה או משהו כזה: "מה יש פה לתרגם? אתם תמיד שואלים את אותן שאלות והם עונים את אותן תשובות". בסדר, אז פיני גרשון, מנסה קצת להתחכם פה ושם, כשהוא לא מתבכיין על השיפוט, אבל זה ממש לא זה. מכל הבחינות. כל השאר (טוב, 90 אחוז מהם)? שממה ושיממון.

וזה מצער. אפילו מצער מאוד. נכון שגם המראיינים לא תמיד משתדלים, נכון שראיונות יכולים להיות מלחיצים, ונכון גם שאנשים מעדיפים להקפיד בלשונם כדי לא לארגן לעצמם איזו שריפונת, אבל לא צריך להגזים גם לכיוון השני. איפה הפאן? איפה השואו? איפה קצת מחשבה על הציבור, שצמא למשהו קצת יותר מורכב מ"בסך הכל יש לנו קבוצה טובה, ואני מאמין שכשנתחבר התוצאות יהיו הרבה יותר טובות"? נאדא. קלישאות על קלישאות. קחו כל ראיון ששמעתם לפני שבועיים או חודש, החליפו את שמות הקבוצות ותקבלו בדיוק את אותו הדבר. איך תיאר פעם המורה לגיאוגרפיה עבודה שהגשתי לו "למה כל כך יבש? איפה הלחלוחית?".

אי לכך ובהתאם לזאת, וגם מתוך מידה מסוימת של מחאה, יוקדש רוב-רובו של המדור הפעם להברקות שהוציאו מעצמם אנשי כדורסל, עיתונאים וקומיקאים אמריקאיים, המקום בו אנשים לא חוששים לדבר מצד אחד, ומצד שני גם לא לוקחים את עצמם ברצינות רבה מדי, לפחות לא כל הזמן. חלק מהדברים נאמרו כבר לפני שנים לא מעטות, יתכן שחלקן כבר כיכבו כאן פעם, אבל למי אכפת - הן עדיין משובחות. היידה, לדרך.

אם אתה הופך כל משחק לעניין של חיים ומוות, יהיו לך בעיות, ואחת המרכזיות שבהן היא שתמות הרבה פעמים (דין סמית).

אם בערוץ אחד ישדרו NBA, ובערוץ אחר ישדרו במקביל צפרדעים מזדווגות - אני אצפה בצפרדעים, אפילו אם התמונה לא תהיה ברורה לגמרי (בובי נייט, מאמן קולג'ים אגדי).

שאלתי אותו: 'בחור, מה הסיפור שלך? זו בּוּרוּת או סתם אפתיה?', והוא ענה לי: 'אין לי מושג וגם לא אכפת לי' (פרנק ליידן, לשעבר מאמן יוטה ג'אז, על אחד משחקניו).

אנחנו לא מסוגלים לנצח בבית, אנחנו לא מסוגלים לנצח בחוץ, וכג'נרל מנג'ר אין לי מושג איפה עוד אנחנו יכולים לשחק (פט וויליאמס, ג'נרל מנג'ר אורלנדו מג'יק, אחרי הפסד 17 רצוף של קבוצתו).

הם קלעו טוב בפתיחה, אבל לא כל מה שיוצא חם מהמיקרוגל נשאר חם לאורך זמן. אני יודע, כי אני אוכל בייגל'ס כל בוקר (שאקיל אוניל).

לג'ורג' מקגיניס יש גוף של אֵל יווני, אבל יכולת ריצה של אלה יוונית (דיק ויטאל, פרשן ESPN, מקבל השראה מהמיתולוגיה).

לשחק מול קארים עבדול ג'באר זה כמו להיכנס לקרב סכינים, ולגלות ששכחת להביא איתך סכין (ביל פיץ', מאמן עבר).

מעולם לא חשבתי שאוביל את ה-NBA בריבאונד התקפה. הרבה קרדיט על כך מגיע לחבריי לקבוצה: הם החטיאו הרבה (מוזס מאלון).

אני מאמין בחינוך גבוה: 2.06 מ', 2.08 מ', 2.10 מ' (דייויד גיימס).

אם קוקאין היה הליום, ה-NBA היה מרחף מכאן למקום אחר (ארט ראסט).

בכדורסל קורה אחד משני דברים: או שהשחקן הראשון שמקבל את הכדור זורק מיד לסל, או שהמאמן מתכנן ומשרטט תרגיל למופת, והשחקן הראשון שמקבל את הכדור זורק מיד לסל (ג'ין קליין).

מה דעתי על שופטות ב-NBA? חוסר יכולת וחוסר התאמה לא צריכות להיות מוגבלות רק למין אחד (ביל ראסל).

כדורסל הוא הספורט השני הכי מלהיב שמשוחק במקום סגור. בספורט שמדורג במקום הראשון לא אמורים להיות צופים (דיק ורטליב).

כדורסל הוא כמו צילום: אם אין פוקוס, כל מה שנשאר הוא הנגטיב (דן פריזבי).

אני שונא שמירה אזורית. זה נראה כמו שוד בסופרמרקט: חמישה אנשים עומדים בלי לזוז ועם ידיים למעלה (נורם סלואן).

כל מה שאני יודע על אנגולה הוא שהם בבעיה רצינית (צ'ארלס בארקלי, לקראת המשחק של הדרים-טים נגד אנגולה באולימפיאדת ברצלונה 92'. תוצאת הסיום, אגב, 48:116).

כולם מדברים על כך שאנחנו מרוויחים המון כסף. למה אף אחד לא מדבר על כך שאנחנו גם מבזבזים המון כסף? (פטריק יואינג).

איך הופכים את הכדורסל למרתק ומלהיב יותר? פשוט מאוד: נפטרים מהשופטים, מגביהים את הסל ל-4.5 מ', מגדילים את הכדור פי שניים, מגבילים את גובה השחקנים ל-1.70 מ', מאפשרים כניסה חופשית לאולמות לנהגי מוניות ומרשים לשחקנים לשאת נשק חם בזמן המשחק (אל מגוויר).

מעולם לא היה אכפת לי מי שמר עליי, כל עוד זה לא היה שחקן לבן, משום שאז הרגשתי שמזלזלים ביכולות שלי (לארי בירד משתדל לא להיות גזען).

האמת היא, שאנחנו לא צריכים שופטים, אבל גם לבחורים לבנים מגיע להתפרנס ממשהו (צ'ארלס בארקלי משתדל אף הוא).

דייויד סטרן צריך להיפגש עם האמהות של השחקנים, ולתת להם לקבוע את קוד הלבוש של הליגה. הנה, למשל, שאלתי את אמא שלי אם לדעתה אני יכול לשחק עם שרשרת זהב גדולה על הצוואר, והיא אמרה שכן. אני תמיד עושה מה שאמא שלי אומרת (שאקיל אוניל).

הבעיה עם שופטים היא שלא אכפת להם מי ינצח (טומי קנטרברי).

בכל פעם שדטרויט קולעת מעל 100 נקודות, ובאותו זמן מחזיקה את היריב על פחות מ-100 נקודות, כמעט תמיד היא מנצחת (דאג קולינס מפגין שליטה בחשיבה מתמטית).

לוס אנג'לס היא עיר של אלטרנטיבות: אם אתה לא אוהב את ההרים - יש לך את הים, ואם אתה לא אוהב כדורסל - יש לך את הקליפרס (ארסיניו הול).

רציתי לתבוע אותה על רצח אופי, אבל אז נזכרתי שאין לי אופי (צ'ארלס בארקלי, על ידידת-עבר שליכלכה עליו בתקשורת).

כל המשפחה שלי בענייני כדורסל: ג'ורג' השני משחק בנבחרת התיכון שלו, וגם ג'ורג' השלישי, הרביעי והחמישי הם שחקנים טובים. יום אחד עוד נקים קבוצה, ונקרא לה ג'ורג'-טאון (ג'ורג' פורמן, אלוף עולם באיגרוף, על שינוי כיוון אפשרי).

הלייקרס כל כך טובים, שהם מסוגלים לנהל התקפה מתפרצת גם עם כדור נגד כאב ראש (ריץ' דונלי).

לעולם אזכור את הלילה ההוא, שבו מייקל ואני קלענו יחד 70 נקודות (סטייסי קינג, על משחק הפלייאוף בו קלע ג'ורדן 69).

בימיי הגדולים יכולתי לעצור את מייקל ג'ורדן. כמובן שאני מדבר על מייקל בזמן שהוא היה בן 12 (ג'רי סלואן).

הוא כל כך זקן. לדעתי הוא סייע למשה רבנו לחצות את ים סוף (צ'ארלס בארקלי על השופט דיק באווטה).

ולמרות שהיא צוטטה כאן כבר פעמיים לפחות, אי אפשר שלא לסיים עם אחת האמירות היותר מוצלחות מאז ומעולם:

העובדה שאני קולע ב-40 אחוז מהעונשין, היא פשוט דרכו של אלוהים להזכיר לעולם שאף אחד אינו מושלם (שאקיל אוניל, אלא מי).

shaharhermelin@gmail.com