הנה השיר שהרטיט את הלבבות אי-אז בימים כשהייתי ילד צעיר יחסית. אבנר גדסי אף פעם לא היה זמיר כמו אייל גולן, למשל, אבל "הגברים בוכים בלילה" שלו הביא לו הכרה, סידר לו חשיפה, ארגן לו במה והפך אותו לאחד הנחשבים באותו זמן.
אחר כך הוא באה עם "שרונה" למלים של אילן גולדהירש, אגב, אוהד ידוע של מכבי ת"א. כנראה שאילן, שישב במשך שנים ביציע העיתונות ביד אליהו וניהל שיחות צפופות עם נשיא הסיפרה, צפה מראש את בואו של שרונאס לישראל הרבה שנים מאוחר יותר. אלא שמהיכרותי איתו לא היה לו נעים לכתוב שיר מפורש על שמו של יאסיקביצ'וס, שלא יגידו שאילן הוא מכביסט או משהו, שהרי על משוררים לשמור על אובייקטיביות מלאה. מה, לא ידעתם?
האמת היא, כמו שנוהג לומר אורי מלמיליאן, כאילו כל שאלה ששואלים אותו היא הרת גורל ומלאת דרמטיות, שאני פשוט לא זוכר איך שרים את הבתים. לא זוכר את המנגינה. אבל הפזמון, חבל לכם על הזמן. גם בעוד חמישים שנה, אחרי שגדסי, ואני ואולי גם חלקכם נפנה את המקום הזה, עוד תישמע זעקתו לשרונה, שהיתה בלי ספק הבחורה הכי מפורסמת בארץ באותו זמן, מבלי שאף אחד איך היא נראית ומה טיבה.
בבקשה, תתכבדו. גם במילות השיר וגם בצילום של שרונאס, שלישי משמאל, מצומק משהו, והחברים שלו.
פתאום הזיכרונות בבת אחת עולים
פתאום תמונות תמונות שבאות לי בגלים
מתוך המיתרים רק שיר אחד נשמע
השיר של השירים שקשור לשם אחד
שרון, שרון, שרונאס
שרון, שרון, שרונאס
השיר לך שייך, שרונאס
הו הו הו הו הו הו הו הו
שרונאס!
ימים של סתיו באים
בתוך הלב שריפה
פתאום געגועים לשרונה היפה
עכשיו האפילה יורדת על העיר
ופתאום דממה גדולה ונשאר לי רק השיר
שרון,שרון, שרונאס
שרון, שרון, שרונאס
השיר לך שייך, שרונאס
הו הו הו הו הו הו הו הו
שרונאס!
