עקבתי בעניין אחרי המחזור האחרון בליגת העל, ועם כל אהבתי הרבה לענף - חובה עליי לציין כי לא מעט דברים הקשורים בו קצת צרמו לי. חלקם אפילו די הפריעו. נכון, היה קצת מתח, אבל במקביל היו גם המון דקות של רמה נמוכה ומטה, פחות מדי ישראלים שמהווים גורם משמעותי בקבוצותיהם (לא כולל דורי אסף ואורי קוקיה), יותר מדי החלטות מוזרות-למראה של מאמנים, יותר מדי שריקות לא לעניין וכן הלאה וכן הלאה.

אבל כמה שעות מאוחר יותר, חשבתי פתאום על משהו שמרחף פה באוויר (לפחות מעל גבעתיים) כבר הרבה זמן, וככל שחולפות השנים מסתבר שהוא מפריע לי יותר ויותר, עד שמדי פעם הוא מאפיל אפילו על כל המרעין בישין שהוזכרו בפסקה למעלה. לא שחקנים, לא מאמנים, לא שופטים, לא תוצאה ולא מזג אוויר.

אין לנו דרבי.

פשוט אין כאן שום משחק דרבי נורמלי, כמנהגו וכהלכתו בכל מקום מתוקן.

לא עפולה נגד ג"ג, לא חיפה נגד נהריה ולא כל צירוף אחר שתמצאו בליגת העל. אין כאן דרבי. אפילו לא מכבי ת"א נגד הפועל ירושלים. יריבות גדולה? ברור. שנאה ותיעוב הדדיים, ודאי שבקרב האוהדים וכולנו יודעים שזה נמשך גם אל תוך הקבוצות עצמן? אין ספק. אווירה רותחת במלחה וחמה למדי גם בנוקיה? בהחלט כן. הכל נכון, אבל זה עדיין לא דרבי.

הייתי במלחה בעשרה משחקים מול מכבי, אם לא יותר, כולל בסדרות גמר. הייתי באוסישקין ז"ל בלפחות אותו מספר של דרבים. יסלחו לי אוהדי ירושלים - שהם באמת מהמסורים והטובים בהיסטוריה של הענף בארץ - אבל אוסישקין לוקח. אם לא בהליכה, בריצה קלה. ארהיב עוז ואומר מעבר לכך: גם הדרבים הגדולים של חיפה ברוממה - בימים בהם שתי הקבוצות היו בשיאן, ואפילו אם הן לא בדיוק היו בשיאן - היו משהו אחר לחלוטין.

לא יעזור כלום, אין תחליף ליריבות עירונית הארד-קור. כזו שמחלקת את העיר לאדום נגד צהוב, ירוק נגד אדום, כחול נגד לבן או בז' נגד סגול. כזו שמסוגלת להלהיט אווירה בבתי קפה, ולהושיב אוהדים משני הצדדים למשך ימים על גבי ימים, על מנת להכין אביזרי עידוד, לחבר שירים חדשים ומה לא. נכון שלמרבה הצער לא חסרים מקרים בהם העניינים מתדרדרים לאלימות, מילולית ו/או פיזית, אבל בשביל זה יש משטרה. כן, אמרתי משטרה, וזה מאוד לא יפה שאתם צוחקים.

אי לכך ובהתאם לזאת, התכנסה הנהלת המדור לישיבת חירום, והגיעה להחלטה מהפכנית מבחינתה. עם כל אהדתנו המוצהרת לאנשי העמק באשר הם (לרבות יקנעם/מגידו והפרות המשוגעות שלהם), ייפתח לאלתר תת-מדור של אהדה, שמטרתו היחידה הינה להשיב לגדולתם את ימי הדרבי הגדולים.

יעלו ויבואו הפועל חיפה והפועל אוסישקין וישיבו עטרה ליושנה, ויפה עונה אחת קודם. מירושלים, עושה רושם, לא נוושע בינתיים. גם הפועל ת"א של אייזנברג לא עושה רושם רציני מדי, אבל אדרבה, שיוציאו אותי אהבל, יעלו בסערה ויהוו לצהובים משהו שהוא מעבר לשטיח אדום. מי שזה לא יהיה ובאיזו עיר שזה לא יהיה - תנו לנו דרבי נורמלי ונשמח. כלומר, נתפנה לעסוק בכל הבעיות האחרות של הענף.

טפירו לא לבד (2)

רבות דובר לאחרונה על העלטה, שעושה רושם כי יורדת מאז פתיחת העונה על מאיר טפירו. זה לא רק הירידה בחלק משמעותי מהמספרים (פחות מ-40 אחוז לשתי נקודות? מדד 11? טפירו??), אלא בעיקר על היעלמה של הדומיננטיות המפורסמת. נכון לרגע זה, ובתקווה שבקרוב מאוד יתאפס על עצמו ויתעשת, טפירו הוא עוד שחקן ממוצע בליגת העל. לא יותר.

ברם אולם, טפירו גם כאן לא לבד. איפה הירידה בסטטיסטיקתו של הגיבור המקומי, ואיפה הצניחה המזעזעת בנתוניו של שאקיל אוניל. רק 23 דקות לערב לעומת 35 לאורך השנים, שמתבטאות מיד ב-10.6 נקודות לעומת ממוצע קריירה של 24.5, שבעה ריבאונדים לעומת 11.2, פחות מ-49 אחוז מהעונשין ועצב כללי למראה ההתפרקות הטוטאלית. אפילו בפיניקס של העונה שעברה הוא השיג 70 אחוז יותר.

מה הוא צריך את זה, לעזאזל? לא ממש ברור לי. עם כל הרצון לעזור ללברון לקחת אליפות, למה שהסנטר הגדול בכל הזמנים ייתן לעצמו לשקוע לתהומות כמותם לא ידע מעולם? רגע, מה כתוב כאן, בפינה הימנית העליונה של דף הנתונים שלו? 21 מיליון דולר בשנה. אוקיי, כנראה שטפירו בכל זאת לבד.

shaharhermelin@gmail.com