"יאאא אולוהייים, הפועל ירושלים מחוץ לגביע"; "סנסציה בשמינית הגמר בגביע"; "גודס: לא נסיק מסקנות בשל הפסד".
זהו מקבץ קטן של כותרות שנולדו מתוצאת המשחק במלחה, ואני רוצה להגיד שהכתובת הייתה רשומה על הקיר כבר הרבה זמן. רק האל הטוב עד לכך, שכבר מיום שלישי שעבר אני התכוונתי לשאול את הנשיא למה לכל רוחות הוא התכוון, כשאמר בתוכנית one on one: "חוץ מגלבוע/גליל וקצת הפועל ירושלים לא ראיתי קבוצה טובה בעקביות בליגה". הפועל ירושלים עקביות? קבוצה טובה? על מה דיברת?
אוסיף על זה, שתיארתי לעצמי תוך כדי צפייה במשחק שאם וכאשר הפועל תפסיד יהיה טרנד שירד עליה וזה גרם לי דווקא לקוות שהיא תנצח, ואז עדיין לטעון כי הקבוצה לא בכושר מתחילת העונה.
מתחילת השנה נשפכו לא מעט מילים על מכבי תל אביב (והישראלים), מכבי חיפה (וג'רמי טיילר), ג"ג הפקות (והצלחתה), ברק נתניה (המפתיעה), ראשון לציון (מתי כבר תנצח), הפועל חולון (מתי כבר תנצח) ועירוני רמת גן (מתי היא כבר תנצח).
נדמה לי, אף שאינני, שגם בפרשנים דנו לא מעט, אם זה הלאומי שכבר לא איתנו, הג'ינג'י שבא במקומו, או אלי סהר. משום מה הפועל ירושלים עברה לידנו בלי מספיק התייחסות, זאת התחושה שלי לפחות.
אי לכך ובהתאם לזאת אני מרים את הכפפה, ומנסה להסביר למה הכותרות שלמעלה שנצפו באי אילו אתרים, כולל האתר המופתי אותו אתם קוראים כעת, מקוממות אותי.
לפני הכל רק אודיע כי אני לא מתייחס למה שהפועל עושים באירופה. אירופה מחוץ למשחק. למה? כי לא ראיתי משחקים שלהם במפעל, ואין לי כוח לבדוק מה הם עשו גם שם. בואו נניח שהם ניצחו את כל המשחקים בבית והפסידו את כל המשחקים בחוץ.
ניתן לומר שנתניה ניצחה במלחה במקריות, אבל זו בדיוק אותה מקריות שבה מנצחת הפועל מאז תחילת הליגה. בואו נראה מה הם עשו:
ניצחון על ראשון לציון ב-7 נקודות – לא זוכר כלום מהמשחק הזה, אבל זה לא מרשים אותי (אגב, חיפה גליל ומכבי ת"א ניצחו את ראשון בהפרשים גבוהים יותר).
הפסד ביתי לגלבוע (נדמה לי, על אף שאינני, זה קטע רצף של ניצחונות ביתיים מזה שנה וחצי).
ניצחון על חולון ב-2 נקודות (אותה קבוצה שלקח לה 8 מחזורים לנצח).
ניצחון ביתי דחוק על בני השרון – כולנו זוכרים את סל הניצחון המשותף של נעימי ושל אוניקווה.
הפסד חוץ לנתניה.
ניצחון ביתי משכנע על נהריה (25 הפרש) וניצחון ב-9 הפרש על רמת גן האחרונה בליגת חרטבונה. לא זוכר כלום מהמשחק ואין לי כוח לבדוק יכול להיות שגירבצ'ו את כל הרבע האחרון, וההפרש הקטן יחסית לא משקף. נעזוב את זה.
במחזור הבא ירושלים ניצחה בחוץ את עפולה בקלות, ובמחזור האחרון ניצחה על חוט השערה את אשקלון בחוץ.
אז מה היה לנו? שני ניצחונות משכנעים על נהריה ועפולה. 3 ניצחונות בהפרש של 3 נקודות ומטה. שני ניצחונות על ראשון ורמת גן בהפרש לא מספיק משכנע ביחס לקבוצות האחרות. ושני הפסדים, אחד מהם קטע רצף של שנה וחצי במלחה-המבצר.
מה יש לנו? מאזן של 2:7 בטרם חזרנו מהפגרה.
מה יהיה לנו? מכבי בחוץ וחיפה בבית.
לא נופתע אם תסיים את הסיבוב עם מאזן 4:7. אתם יודעים מה, תנצח את חיפה בבית. עדיין אני לא מופתע מהפסד שלה לנתניה, גם כי בטוח שמתישהו המזל לא יהיה איתך. כמה פעמים אפשר לנצח בשתי נקודות?
וגם – וזו עוד נקודה שלא שמעתי שיח לגביה – לירושלים אין ישראלים. לפי המנהלת רשומים 8, ארבעה מתוכם נערי פוסטר. נשארנו עם ששווווווון – ושמחה!, יוגב אוחיון, יובל נעימי ואורי קוקיה.
שרון ששון נעלם – הוא עומד העונה על ממוצע של 5 נקודות ב-20 דקות. פעם אחת דאבל פיגרס. אשתקד, לצורך ההשוואה, היו לו 10 נקודות למשחק ב-24 דקות, פי שניים בלא יותר מדי דקות משחק, ודאבל פיגרס היה עניין של שיגרה מבחינתו. לא יודע עם יש לזה סיבה, אבל לצערי הרב הוא כבר לו פקטור כמו פעם.
קוקיה – עד לרגע זה חשבתי שהוא בעונת שיא מבחינת נקודות – הסטטיסטיקה מראה אחרת, 6.1 נקודות מה שמציב אותו במקום ה-24 מבין הישראלים. בריבאונדים יש לו 4.2 למשחק, אני מצטער שבדקתי.
על יוגב אוחיון רק אגיד שהוא שיפר את האחוזים שלו בשלוש מ-28% אשתקד ל-45% העונה, הוא אומנם זרק רק 11 פעמים. בעונשין הוא נשאר על פחות משישים אחוזים.
לנעימי אגב יש אחלה עונה.
אם כך, לפחות מבעד לנתונים היבשים לירושלים אין ישראלים אלא יש ישראלי – נעימי. בעניין הזה אני מוכרח לציין, שעוד בתחילת העונה קלטתי את העניין שלפיו לקבוצה אין מספיק ישראלים טובים, מנוסים, ושכל עוד הם משחקים בליגה עם החוק הרוסי הם בבעיה.
.
זכור לי גם שבאחד המשחקים בגביע ווינר רסקין ושלח לא זכרו אם ששון פקד את הפרקט, אחרי דקה או שתיים רסקין אמר שכתוב לו שהוא היה 5 דקות ברבע הראשון. זה היה מביך. נדמה לי, על אף שאינני,
שגם נתקלתי במצב הזה באחד המשחקים באירופה, שבהם לא היה אפילו ישראלי אחד על המגרש.
בשורה התחתונה, סגל הישראלים של הפועל ירושלים העונה רחוק מלהיות סגל הישראלים הכי טוב של קבוצה אחרי מכבי תל אביב, וזה מצב שונה מהמצב לו הורגלנו. זו עוד סיבה שהעניינים לא דופקים בקבוצה.
לגבי הציטוט של גודס, אני מסכים שלא צריך להסיק מסקנות בשל הפסד אחד, אבל ירושלים היתה יכולה להיות עכשיו בקלות במאזן 5:4 וזה עוד לפני מכבי ת"א ומכבי חיפה.
אם נשמע שמץ של שמחה לאיד מהכתוב, אסתייג במיידי. זהו ניסיון אולי לפתוח קצת את העיניים.
וכמובן שמעניינת אותי תגובתו של הנשיא, לא לפני שאומר סחתין רציני על מספר הצפיות בתוכנית האינטרנט שיצאה לפגרה לדאבוננו.
עמית פומרנץ
ריישית כל, אל תגזים, כדורסלע-האתר לא יצא בכותרות מרעישות או ססגוניות במיוחד בעקבות ההדחה של הפועל ירושלים. בסך הכל רץ לו משפט צנוע בשורה הרצה, שמפרגן לחבר אלפסי, מאמן לא ידוע במיוחד בסופו של יום, על הניצחון ומבקש להקפיד בשמו הפרטי. וגם ה-"יאאא אולוהייים" הרגיל לא בא בהכרח לתאר מעשה אדיר, ענק ומרשים. זו כוונתו המקורית, אמנם, אבל הוא כבר הפך להיות די שגור ומקובל גם ככה סתם על הדרך בלי ליצור תחושת בומבסטיות הכרחית, אני מקווה.
שיינית, כשירושלים משחקת את הכדורסל השוטף והרץ והמתואם, ויש לה קטעים כאלה, יחד עם האווירה הנהדרת של מלחה, אלה רגעים מהטובים ביותר שהכדורסל הישראלי יכול לייצר. אני עדיין חושב שלאורך תשעה המחזורים שהתקיימו עד עכשיו ג"ג הפקות הרימה את המופעים הכי יפים וכיפיים בליגה, אבל גם לירושלים מגיע אזכור. אמרתי בתוכנית אולפן "עקביות"? אוקיי, אז טעיתי, אבל לירושלים יש פוטנציאל מצוין וגם משחקים מצוינים ואני, אגב, להבדיל ממך, מביט על התמונה המלאה כולל משחקים שראיתי נגד זאדאר בבית ואריס בחוץ.
שלישית, לא יודע אם התכוונת למיעוט התייחסות להפועל ירושלים בכדורסלע-האתר או בתקשורת בכלל, אבל בכל מה שקשור לכאן – ייתכן שאתה צודק. זה מתחיל מהעובדה שיום שלישי, פעמיים כי טוב, תקוע למדי במונחים של צפייה בכדורסל מבחינתי. יוצא שלפעמים אני מזניח ומוותר על אייטמוני פולו-אפ למיניהם ביורוקאפ שעשויים לצוץ אחרי משחקי יום שני בליגה, נניח, שם אני מוצא את עצמי שוחה טוב יותר בלו"ז השבועי. עקרונית, לאורך זמן, אני חושב שהיו וישנם אייטמונים רבים יחסית על הפועל ירושלים בכדורסלע. ודאי כל עוד שיחק בה טימי "המעלית" באוורס, שרק לגביו דנו ודנו ודנו כאן בלי סוף.
רביעית, ירושלים היא לא סיינה או ברצלונה שמפרקות את היריבות שלהם בפערים גדולים בליגות המקומיות. לנצח פה בשלוש הפרש ושם בארבע זה חלק מהדרך שלה. היא לא עומדת הרבה מעל לליגה, זה ברור וידוע והיה ככה וגם נשאר. בסופו של דבר, המאזן הסופי הוא שקובע מי תשחק בפיינל פור ומי לא. לעצם טענתך שהיא לא מרשימה והרגשת שההפסד נגד נתניה יבוא – אז אוקיי, נכבדך ונעריכך על כך.
ובכל זאת, ההפתעה הקולקטיבית והתגובות הדרמטיות כביכול ושלא כביכול נובעות מעצם מעמדה הקבוע של ירושלים בצמרת הכדורסל הישראלי ובעיקר מהיותה קבוצת גביע שמגיעה לשלבים המאוחרים כמעט תמיד. כשאומרים גביע המדינה מצפים מהפועל ירושלים להיות הכי למעלה, ולא סתם ככה אלא על סמך עובדות בשטח ב-15 השנים האחרונות.
מצד שני עמדה קבוצה שהיא עדיין עולה חדשה, עם זר אחד שכבר עזב, אחר שנמצא עם רגל על המטוס ופוינט גארד אחד בלבד. ועוד ישראלי, מה אתה יודע. וגם כזה שקולע ב-35 אחוז מקו העונשין כמו שאמר גודס בסיום (אבל גם כזה שמדורג שני בליגה באסיסטים, בוא נזכיר לו, כן? וחוץ מזה, מדובר ב-55% מהקו ולא 35%). קבוצה שלא הוכיחה את עצמה מי-יודע-כמה במשחקי החוץ עד עכשיו. וכמו שאתה בעצמך הזכרת, לנצח במלחה בעונות האחרונות זה לא פשוט, ופשוט זה לא. מכאן אפשר לקבל בהבנה, אני חושב, סימני קריאה ואותיות גדולות במיוחד סביב המשחק הזה.
מעבר לכל זה, נכון שחסר להם אולי ישראלי מנוסה נוסף, אבל אני חושב שקצת הפחתת מערכו של קוקיה ומהדברים שהוא עושה כולל במשחק נגד נתניה ובמשחקים נוספים. אגב, אם אתה בכל זאת מעדיף ללכת למספרים, קח 7.5 נקודות ב-70 אחוז מהשדה ו-5.5 ריבאונדים ב-20 דקות בממוצע ביורוקאפ. מכובד מאוד בכל קנה מידה. בשום פנים ואופן אי-אפשר לומר שהישראלים של הפועל ירושלים זה יובל נעימי בלבד, בטח לא עם הדברים שקוקיה מראה העונה גם בצד ההתקפי.
עם חלק מהדברים שלך אני מסכים בהחלט, ובהחלט אני מסכים, אבל זה הזמן לעצור גם כי כבר הגעתי לחצי קילו טקסט שהקצבתי לעצמי, וגם כי יום צפוף נפל עלי פתאום מלמעלה, כמו רשת על חבורת דגים עולצת ששוחה להנאתה בשקט. שלא נדע.
שלומות ונצורות בשלב זה.
