סר ש. שלום ואף ברכה לך.

אני קורא קבוע ואדוק של כדורסלע-האתר, אולם אודה ולא אבוש כי עד היום הצטיינתי בפסיביות מוחלטת: אמנם אני קורא כל אייטמון ואייטמון מתחילתו ועד סופו, אולם מעולם לא שלחתי ללשכה הנשיאותית דבר פרי עטי. לא תשובה לחידה (איך הם מזהים אותם אלה? איך?? איך???), לא מכתב למערכת ולא שום דבר אחר. סתם קורא מן השורה, שנהנה מהאתר אולם מסתפק בכך.

ברם אולם, הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי הנלוז הנ"ל, ולהטריח את עצמי אל המקלדת ומשם היישר לתיבת הדואר (האצילית, אני מניח?) שלך. כל זאת, כדי לשאול שאלה אחת פשוטה: ומה איתך? כוונתי, כמובן, לטורים המחכימים שלך בנושאי שופטים ושיפוט, הנותנים לאחד כמוני, שמעולם לא אחז במשרוקית, פרספקטיבה שונה לחלוטין על עולמם של האנשים באפור.

אין לי ספק וספק אין לי, כי בעקבות הטורים הללו אני מבין היום קצת טוב יותר שדברים שרואים משם לא תמיד רואים מכאן, אולם חוזר אני על שאלתי: ומה איתך? למה לדבר ולעסוק רק בשופטים אחרים? למה לעלוב (גם אם בצדק מוחלט) בראשי השיפוט ביול"ב ובפיב"א, בעוד לנו לא ידוע כמעט דבר על מעלליך האישיים?

הנה, למשל, סיפרת לנו אך לפני יומיים-שלושה על החלטות שיפוט חורצות גורלות, ועל טעויות קריטיות כאלו ואחרות. אבל היכן אתה בסיפור? למה שלא נשמע משהו על שגיאותיך, חלילה וחס, או נקבל דוגמה או שתיים למקרים בהם אתה, ולא אף אחד אחר, הכרעת משחק? מה איתך, סר ש.? אנא, שתף את הנתינים.

יובל

מכתב יפה ואף נאה הוא זה. לא ננסה להכחיש זאת כלל וכלל, ולכן - הנה עולה ובאה תשובתי המלאה והמפורטת. אולם עוד לפני כן, אם משהו שכתבתי הוא זה שהביא אותך להתרומם מרבצך, כמו שאומרים, ולהגיב - כבר עשיתי משהו, לא ככה? לעצם העניין, הוווווו, טעֹה טעיתי פעמים רבות מספור, כפי שקרה, קורה ויקרה לכל שופט ושופט באשר הוא. הראה לי שופט שטוען כי הוא סיים משחק שלם ללא טעות אחת - ואראה לך שקרן חסר בושה. אין דבר כזה "משחק נטול שגיאות". פשוט אין, וגם לא יהיה.

ברם אולם, אני מתקשה להיזכר בטעות איומה ונוראה, כזו שקבעה וחרצה גורלות. ראשית, מעולם לא הגעתי לשפוט ברמות הכי גבוהות, כך שלא יצא לי להכריע את גמר גביע אירופה, וגם לא את הפיינל פור הישראלי. שנית, כל הטעויות שאני מצליח לדלות כרגע מזכרוני, היו סטנדרטיות לחלוטין במונחי שיפוט: כן צעדים - לא צעדים, כן עבירת תוקף - לא עבירת תוקף, כדור של קבוצה א' ולא של קבוצה ב' וכאלה. אמנם שרקתי עבירות טכניות לרוב, ואף יצא לי להרחיק שחקנים ומאמנים, אבל באמת - שום דבר דרמטי.

היה מקרה במשחק ליגה לאומית באשקלון, בו הצליחה הקבוצה המקומית להתל בי, ולשלוח לקו העונשין שחקן אחר מזה שעליו בוצעה העבירה, ממש כפי שעשו מיקי ברקוביץ' ושוקי שוורץ לסינודינה בולוניה בגמר האירופי 1981. המחדל היה כולו שלי, אבל בניגוד למקרה ברקוביץ'-שוורץ, זה קרה בשלב די מוקדם של המשחק, שבעצמו הסתיים בהפרש גדול, כך שאמנם כעסתי על עצמי, אבל במידה.

האם הכרעתי משחקים? ודאי. כפי שכתבתי ממש כאן רק לאחרונה - כל שריקה או אי שריקה קובעת בסופו של דבר. שרקתי לעבירות בשניות אחרונות, אישרתי או ביטלתי סלים בסמוך לבאזר, כיבדתי שחקני מפתח בעבירה חמישית וכן הלאה. שוב, כמו כל שופט באשר הוא.

יודע מה? מקרה אחד כן זכור לי יותר מאחרים: זה קרה באוסישקין בשלהי שנות ה-90', באחת העונות בהן הפועל ת"א פילסה דרכה חזרה לליגה הבכירה, לאחר שירדה שנה קודם. אני כמעט בטוח שמדובר בעונת 97/8, אבל זה לא ממש קריטי. מכבי חדרה היתה הקבוצה האורחת, במשחק שקבע רק להפועל ת"א. חדרה כבר הבטיחה לעצמה מקום מכובד ורגוע באמצע הטבלה, בעוד להפועל אסור היה למעוד.

לאומית מה לאומית, באוסשיקין כמו באוסישקין - יותר מ-1,000 צופים ואווירה פנטסטית. על הנייר, הפועל היתה אמורה לנצח בקלילות, אולם כמו שקורה לא פעם - דווקא חדרה, משוחררת מכל מתח, שיחקה פשוט ויפה, בעוד האדומים הלחוצים לא מצליחים גם בפעולות הבסיסיות ביותר.

בחדרה, אותה אימן רובי בלינקו, שיחקו באותה עונה שני זרים מצוינים - גארד וסנטר. לא זוכר מי היה הגארד (או שמא היה זה בכלל סמול-פורוורד?), אבל אני כמעט משוכנע שלסנטר קראו הנרי מור. לא זה מה שמשנה, אלא העובדה שבמחצית הראשונה שני אלה פשוט התעללו בהפועל, והובילו את חדרה ליתרון של 10 או 12 בהפסקה.

בפתיחת המחצית השנייה, בניסיון אחרון להצר את צעדיו של מור, הקים מהספסל מאמן הפועל, יאיר שרון, את יריב רוקני. לא חלפו שלוש דקות, ותוך כדי התקפה של חדרה, בלי קשר לכדור ולגמרי אאוט אוף דה בלו, אני רואה את מור חובט היישר בפניו של רוקני, ושולח אותו עם כרטיס בכיוון אחד אל הפרקט.

עכשיו ככה, אם אתה שואל אותי - גם כיום אני משוכנע שאין מצב שפתאום התחשק למור לפגוע ברוקני. סביר מאוד להניח שרוקני היה זה שהתחיל, אלא שהוא שחקן חכם, וידע איך לעשות את זה בלי שאנחנו, השופטים, נראה או נשמע. אולי הוא בירך אותו בלבביות כך שרק מור שמע, אולי נדבק אליו יותר מדי, אולי משהו אחר. מי יודע. התוצאה היתה אותה תוצאה.

מאחר ששופט יכול להתייחס אך ורק למה שהוא רואה - הרחקתי את מור מיד, אבל רק אותו. בלעדיו, לחדרה לא נשאר יותר מדי מה למכור, ואילו רוקני, שהתאושש די מהר יש לומר, נשאר במגרש כדי לעזור להפועל לנצח. לעניות דעתי הלא קובעת, בלינקו, שניסה לשווא במשך דקות ארוכות לשכנע אותי להסתפק בעבירה בלתי ספורטיבית, לא שכח לי את זה עד היום.

זהו, לא גמר גדול ולא שום דבר דומה, אבל בהחלט דוגמה למה שעובר כל שופט פעמים רבות לאורך הקריירה. גם טעיתי, גם צדקתי וגם הכרעתי משחקים. כבר אמרנו, זו העבודה.

shaharhermelin@gmail.com