נייט גרין עגום המבט הוא האיש שהתבקשתם לזהות לאורך השבוע האחרון. כאן הוא מופיע כשחקן קלימאמיו בולוניה במהלך ביקור בנוקיה-ההיכל לצורך משחק במסגרת הטופ 16 בעונת 2005/06, אבל עוד קודם לכן אכל חצץ, קש ומרור בבני הרצליה בתחילת העונה האחרונה שבה שיחקה הקבוצה הזו בליגת קזינו.

הוא הגיע לכאן כשחקן מבטיח, יו נואו, אבל לא קיים. בתחילת הדרך עוד מסר כדורים מאחורי הגב לצד ניהול משחק מאוד סולידי בדרך כלל, אבל מהר מאוד התברר שהרצליה לא מתחברת והקבוצה נפלה לתחתית והסתבכה. אחת ההחלטות היתה להחליף את גרין והוא שוחרר כשהקבוצה ב-0 מ-6 נדמה לי, על אף שאינני.

העונה היתה 2001/02. אלי קנטי היה המאמן והפסיד בכל שמונה המשחקים הראשונים עד שפוטר. ישראל לב החליף אותו וארז ביטמן סיים. אפילו אופוק סאריג'ה החצי-פלאי הגיע אליה לעת זקנה, אחרי שנפלט עוד קודם לכן מאפס פילזן. יניב גרין עוד שיחק שם. גם קני וויליאמס הגיע פתאום. טייסון ווילר, איתי לב, אנדרו קנדי. נגמר בפרידה מליגת קזינו. הפוך על הפוך על הפוך, וכלום לא עבד.

אבל נייט גרין הוא לא שחקן רע.

את רוב העונות האחרונות הוא העביר באיטליה. אבלינו לשתי עונות, קלימאמיו בולוניה כמו שאפשר גם לראות בצילום שעמד כאן לאורך השבוע, מילאנו וגם אודינה.

שחקן רע הוא לא, נייט גרין.

בעונה האחרונה שלו באיטליה, 2007/08 עם אודינה, הוא עמד על 10.6 נקודות, 5 ריבאונדים ו-2.5 אסיסטים ב-29 דקות.

בעונה בבולוניה, למשל, הוא שיחק עם דאליבור בגאריץ', קיוויין גאריס, נסטוראס קומאטוס, מרקו בלינלי, סטפאנו מנצ'ינלי, טראוויס ווטסון, סאני בצ'ירוביץ', אראזם לורבק.

לא שחקן רע, נייט גרין.

בוגר אינדיאנה סטייט. אחרי הרצליה שיחק 72 משחקים בליגת הפיתוח של ה-NBA בשתי קבוצות שונות והרביץ 8.6 נקודות ו-4.6 אסיסטים למשחק. איפה הוא עכשיו? בפעם האחרונה - שזה ממש לאחרונה, כן? - הוא נצפה בפורטו ריקו. יליד דצמבר 1977. נו, אלה העונות האחרונות בהחלט שלו, כנראה.

ומכאן – לשם.

מי פתר נכון, מי שגה, מי ככה ומי אחרת. וקודם כל אל הטעויות:

תשעה נתינים שונים סברו שמדובר באדון איי. ג'יי גאייטון, הגארד ששיחק בבולוניה והגיע גם לכאן לזמן קצר כשחקן הפועל ת"א אבל לא נקלט מקצועית והוחלף; שלושה חשבו שהאיש הוא מיילס סיימון ואחד הלך
על כריסטיאן דלמאו. כולם, כאמור, טעו, אבל מעניין לראות איך האנשים הולכים באותו כיוון לפעמים גם כשהוא שגוי.

וזה מזכיר לי, אם יורשה לי, מבחן בהיסטוריה בבית הספר. אחת השאלות עסקה בשנת יסודה בגרמניה. אני, שטוב בזיכרון ובמספרים, זכרתי בוודאות שמדובר ב-1871, אבל התלמידה הכי חרוצה בכתה היתה משוכנעת שמדובר בשנה אחרת. המורה להיסטוריה היה רך-לבב ועשה את עצמו כאילו הוא לא שומע ולא יודע, וכולם העתיקו מכולם. כולם העתיקן ממנה, כמובן, ואני, היחיד שידע את התשובה הנכונה, נכנעתי ללחץ החברתי והלכתי עם כולם. אחחחח, זו היתה בושה, חרפה וכלימה. מאז – אני רוצה להאמין אבל לא תמיד מצליח – אני סומך אך ורק על עצמי.

ואל שועי עולם שפתרו נכון: איתמר רייצס, רוני ארטובסקי, דביר אביטן, עמית בן דוד, איתי אביאור, אורי גובר, גיא אנצ'לוביץ', אבי ישי, מוטי אנגלשטיין, ירון טרבלסי, חגי זינגר, גלעד לוי, אור בוגדנובסקי, אריה מאיר, אבי נירון, שי לוי. ובסך הכל 16 שועים מכובדים.

מכאן זה עניין של אנ-דנ-דינו ראדג'ה בלבד. הוא קובע, אני לא מתערב. מה שיאמר – זה מה שיהיה. העברתי לו את השמות בפקס. הוא החזיר SMS הפעם וכתב, שהזוכה הוא . . .

הזוכה הוא . . .

הזוכה הוא . . .

אריה מאיר!

יאאא אולוהייים, אריה! יש לך מחשבון כדורסלע, קטן, יעיל ועושה את העבודה. כחול-לבן צבעו, כצבעי האומה. וכאמור, את העבודה הוא עושה. יעידו עשרות נתינים שכבר זכו בו לאורך החודשים האחרונים.

עורו בני ישראל, החידה החדשה כבר כאן.

בהצלחה.