אז קודם כל ברכות חמות, לבביות וכנות מאוד למארק גיקה, ג'יקה, ג'יקל, ג'יקוול, או השד יודע איך קוראים לו, על שגרם לרוז'ה-שלנו להתאמץ קלות ואף גרר אותו לשובר שיוויון במערכה השנייה. אנו מעריכים זאת מאוד, מארק, כיוון שמעכשיו והלאה אין עוד משחקים קלים ובהחלט סייעת לפדרר להיות מוכן לבאות וליריבים החזקים שיבואו בהמשך.

מצד שני, הדרך לתואר כבר לא מאוד ארוכה ועם קצת מזל נגיע שוב לגמר ה-US OPEN ונקווה לטוב. פדרר כבר ברבע הגמר וישחק שם נגד ג'יימס בלייק, סוג של גיבור אמריקאי שמופיע במגרשו הביתי.

אבל בואו רק נסיים עם מארק מה-שמו ונאמר שהמשחק הסתיים בניצחון חלק של רוז'ה-שלנו, 0-3 (3-6, 6-7, 3-6), והצרפתי המפסיד יכול לגשת הבוקר אל משרדי האיצטדיון בחיוך ובסיפוק ולאסוף משם את הצ'ק הממתין לו אחרי הופעה יפה ומפתיעה שהסתיימה בשמינית הגמר, מאחר שנאלץ להתמודד עם רוז'ה-שלנו. וכידוע, פדרר לא מעניק מתנות חינם.

אתנחתא. פאוזה. ממשיכים.

יש לזכור, חברות וחברים וסתם מברקים מזדמנים, שפדרר הולך כאן על ניסיון לעשות משהו שאף אחד לא עשה. הוא רוצה להיות הראשון שזוכה בשלושה טורנירי ווימבלדון רצופים ושלושה טורנירי ארצות הברית הפתוחה רצופים בבת אחת. איש לא עשה זאת מעולם. היעשה זאת רוז'ה-שלנו? אין ראוי ממנו. נתפלל חרישית שאכן כך יהיה. נשמח עד מאוד, אפילו נתעלף מאושר. אם וכאשר.

ובינתיים, אם לאמץ את העגה הכדורגלנית בישראל, ננמיך ציפיות, נוריד פרופיל ואם יקרבו מיקרופון לפינו נאמר היישר למצלמה ככדורגלן בכיר בשיאו: "בואו לא נהיה חזירים".

פדרר עדיין לא הפסיד אף מערכה בטורניר הנוכחי. המאזן שלו על משטחים קשים העונה מרטיט ממש, 2-39, יא אולוהים. הוא מנסה להיות הראשון מאז איבן לנדל הפלאי ב-1987, שזוכה שלוש פעמים רצופות בארצות הברית הפתוחה.

האמת, קיווינו שבלייק יהיה זה שייפול נגדנו ברבע הגמר. מאזן הראש בראש של האמריקאי, שהוא למעשה השחור היחיד בצמרת הטניס העולמית, עומד על אפס ניצחונות וארבעה הפסדים. יותר מזה, רוז'ה-שלנו ניצח בכל עשר המערכות ששוחקו בין השניים עד היום. עם מלוא הכבוד לבלייק, אתם רואים מישהו שאף פעם לא ניצח את פדרר אפילו במערכה אחת, מגיע פתאום ומנצח אותו בשלוש מערכות בערב אחד?

לא רואים את זה קורה. לא, לא רואים. הוא אמנם מדורג במקום ה-7 בעולם, בחור בן 27 כמעט, 1.85, ממש כמו רוז'ה-שלנו, אבל לא. לא רואים את זה קורה.

ורק למען הסר ספק, ורק נגד עין הרע, ורק כדי שהכל ידפוק כמו שצריך וכמו תמיד, היינו רוצים לשחרר כאן את זעקת הקרב הבלתי מתפשרת, המדרבנת כל כך ומרעידה את כתלי האיצטדיונים כשרוז'ה-שלנו מפליא לחבוט שם בכדור וביריביו בו-זמנית:

היידה רוז'ה-שלנו, היידה, היידה, היידה!

וכמובן שנשוב לדווח כשיהיה מה. אין פה שאלה בכלל.