אני מרחם על השופט הזה. בחיי שאני מרחם. אחרי כל הכותרות של הימים האחרונים, אחרי כל הביקורות ששמע וקרא בכל מקום ומכל עבר, אחרי כל המבטים שננעצו בו והלחישות מאחורי גבו בכל מקום בו עבר ולו לרגע, אחרי כל מיני שאלות שהתעוררו מן הסתם גם אצל האנשים הקרובים לו ביותר - אחרי כל זה תבוא השעה בו יצטרך לעלות על מגרש כדורסל ולתפקד באופן המקצועני ביותר, אחרת - אין שום סיכוי שהוא חוזר הביתה בשלום.

לא, אני ממש לא מתכוון לסמי בכר. גם לא לאף אחד מבין השופטים הבכירים האחרים, בין אם בינלאומיים ובין אם שאר שופטי ליגת על. אם מישהו מהם עבר באיזשהו אופן על החוק, או על תקנון וקוד אתי כזה או אחר - וכזכור, למעט הודאתו של בכר בענייני העלמת המסים שום דבר עדיין לא הוכח - שישלם, או ייענש, או יחטוף על הראש הכי חזק ובכל דרך אפשרית. אין לי שום בעיה עם זה, אפילו לא קצת, למעט תחושת אכזבה ומיאוס מכל מה שסובב את הענף, שהיא נחלתם של רבים כרגע.

אני מרחם על השופט הממוצע. אחד מתוך 350 או 400 שופטים, שלא נמנים עדיין על הצמרת המקצועית בענף, ורובם המוחלט גם מעולם לא יגיע לשם, אבל לא זה מה שימנע מאלפי אנשים הקשורים לכדורסל להסתכל עליהם באותו מבט עקום, ולהעניק להם את אותו יחס מאשים ומבזה, לו יזכו עמיתיהם הבכירים, שרק ימים יגידו אם בצדק או שלא.

לא קלים ולא פשוטים הם חייו של שופט. שיהיה ברור מיד, הוא (או היא) זה שבחר במקצוע, ועליו להתמודד. כמאמר הקלישאה השחוקה 'מי שלא סובל את החוֹם, שייצא מהמטבח'. ברם אולם, היכולת להתמודד עדיין לא הופכת את המציאות לקלה ולנעימה יותר. הרי לעולם יעדיפו מאמנים, שחקנים ואוהדים להאשים בהפסד שריקה כזו או אחרת, ולא, נאמר, להודות בטעויות שהם עצמם ביצעו. לעולם יהיו השופטים האויב המשותף של שתי הקבוצות. לעולם, מנקודת מבטו של כל אחד מהצדדים המעורבים, תהיה לשופטים סיבה ספציפית להתנכל לו.

במהלך שנותיי כשופט קוטלגתי על ידי אוהדים, ולפעמים לא רק על ידם, כשונא מכבי, שונא הפועל, שונא בית"ר (את שנאת אליצור איש מעולם לא הזכיר, והאמת שזה קצת העליב), שונא עיירות פיתוח, שונא 'צפוניים', מהמר כפייתי, ועוד לא הגענו לכל הפרטים המעניינים שלמדתי על נטיותיי המיניות, על מצבי הנפשי, על יכולותיי השכליות ועל עיסוקיהן של אמי ואחיותיי.

וזה בסדר גמור, אגב. לא שאי פעם השתגעתי על זה, אבל זכותם ואף חובתם של אוהדים לתמוך בקבוצתם בכל דרך, כולל למחות נגד החלטות השופטים וניסיונות להשפיע עליהם, וכל עוד הדברים נשארו בגדר קריאות מהיציע ולא הגיעו לכלל אלימות פיזית, אין ולא היתה לי בעיה עם זה.

העניין הוא, שכעת הוכנס למשוואה משתנה נוסף. החל מהימים האחרונים, ואיש לא יודע מתי זה יסתיים ואם בכלל, שופטי הכדורסל בעיני רבים הם "סתם" מושחתים במקרה טוב, ועבריינים במקרה הרע. זה בכלל לא משנה שרובם המוחלט לא ראה מעולם את מוני פנאן שלא דרך הטלוויזיה, או מקסימום ממרומי שורה 26 ביציע. זה ממש לא חשוב שלרובם אין וגם לא יהיו אפילו פרומיל מהסכומים שרצו בחודשיים האחרונים בתקשורת, אותם יוכלו להשקיע אפילו בבנק חוקי.

זה לא משנה, כי עבור יותר מדי אנשים כל השופטים הם אותו דבר. לא דווקא מהיום, אלא בכלל. מבחינת אותם אנשים, זה לא עניין של אחד שסרח, גם לא של בודדים. זה "כולם". פעם "כולם" בכיס של שמעון מזרחי, פעם "כולם" עושים יד אחת כדי לקחת ממכבי אליפות ו/או גביע. פעם "כולם" ככה, פעם "כולם" אחרת. עכשיו, עושה רושם, "כולם" מושחתים ועבריינים.

לכן אני מרחם עליו, על אותו שופט ממוצע, שלא היה, אין ולא יהיה לו קשר לשום דבר מהפרשה הנוכחית. כל מה שהוא רוצה זה להמשיך לעשות את עבודתו בשקט ועל הצד הטוב ביותר, אבל רוב הסיכויים שזה יהיה קשה מאוד. חבל לי עליו, כי אפילו בלי לקיים סקר, אני משוכנע שאין לו שום בעיה להיות בן של זונה, אבל עם תווית של עבריין מוּעד קצת יותר קשה לתפקד.

shaharhermelin@gmail.com