הנה הנחת עבודה בסיסית, שלא תגרום לשום כלי תקשורת לפרוץ במבזק חדשות מיוחד: פיני גרשון ושרון דרוקר, כל אחד לחוד ושניהם ביחד, מבינים בכדורסל יותר ממני. הרבה יותר ממני. הרבה-הרבה-הרבה יותר ממני. עד כאן נכון? נכון. דווקא על רקע זה, איך תסבירו את העובדה שכבר לפני מספר חודשים, יום או יומיים בלבד אחרי ששמעתי על החתמתו של מאצ'יי לאמפה במכבי תל אביב, תהיתי באזני אושיית כדורסל בכירה לגבי מהות ההחתמה, והאם לאמפה הוא-הוא החתיכה החסרה בפאזל, או לפחות אחת מהן?

אין כאן עניין של "אמרתי לכם". ממש לא. אני באמת ובתמים לא מבין את זה. הלא מזה שש-שבע שנים לפחות, מאז הפציע האיש במדי ריאל מדריד, לא השתנה סגנון המשחק שלו כהוא זה. נכון שהוא 2.11 מ' וביריוני למדי, אבל גם נכון ואף ידוע כי בכל רגע נתון יעדיף לאמפה לברוח החוצה ולטווח מרחוק, לרבות מהשלוש, מאשר להרוויח את לחמו בקרבות חפירות בתוך הצבע.

יכול להיות שהוא ראה או רואה עצמו כמין מהדורה מודרנית של ביל ליימביר (מה זאת אומרת "מי זה?". זה ביל ליימביר!), והאמת היא שהוא כמעט צודק. הוא מאוד מזכיר את אחד מכוכביה הגדולים של הפיסטונס בכל הזמנים - רק בלי היד, הפיזיות, ההגנה, הריבאונד והרוע. סנטר קלאסי? יכולת משחק עם הגב לסל? ריבאונדר אימתני או חוסם משובח? התשובות, כמובן, הן לא, לא ולא. לא אז, לא כיום וגם לא בעתיד.

אי לכך ובהתאם לזאת, באמת שמעניין אותי מה אמרו לעצמם, או אחד לשני, גרשון ודרוקר, בעת שהחליטו להחתים את הפולני. האם סברו כי יכולו להקנות לו סגנון והרגלי משחק חדשים בגיל 24 - הנחשב על ידי הרוב המוחלט של אנשי הכדורסל למופלג ולחסר סיכוי לשינוי? האם היו בדעה כי באיזושהי דרך ישלימו לאמפה, לאזמה, פישר וגרין (טוב, גרין אולי לא) זה את זה וייצרו מתחת לסל שלם העולה על סך חלקיו?

לא ברורים לי הדברים, ולעומת זאת לא מובנים לי כלל וכלל. מה שכן ברור הוא שמכבי בבּרוֹך די רציני, אבל כל מי שצופה בהם מתחילת העונה יודע שבנושא הזה באמת שאין כל חדש, ולפחות עד לרגע בו נכתבות שורות אלו - הדברים ממש לא קשורים רק ללאמפה.

תרגיעו חבר'ה, תרגיעו

אני מאוד אוהב את שידורי ה-NBA בערוץ הספורט. מאז ומעולם אהבתי. כמעט תמיד השדרים והפרשנים זורמים, כיפיים, משלבים מצוין בין ידע, הומור ואף הומור עצמי. בקיצור, שום טענות מהותיות עד עכשיו. רק שמאז שעל לוח השידורים השתלטו סקרמנטו בכלל ועמרי כספי בפרט, השתנה קצת הניגון. לפחות אצל חלק מהחברים.

בסוף השבוע יצא לי לצפות בשני שידורים רצופים של הקינגס. האחד, מול גולדן סטייט, אותו הובילו ירון טלפז ועפר שלח, עבר בלי שום עניינים מיוחדים, למרות הדגש הבלתי נמנע על כל תנועה של כספי. לעומת זאת, שידור המשחק מול דנבר, עם גיל ברק ושימי ריגר, כבר התדרדר מדי פעם למחוזות שאיש מאיתנו לא רוצה לזכור, בוודאי לא להזכיר - אלה מתחום הענף-שאין-לנקוב-בשמו, המוכרים גם כ"היה מעורב במהלך".

עזבו רגע את זה שהאווירה באולפן ערוץ הספורט היתה הרבה יותר ביתית מזו שיצרו שדרי הקינגס עצמם בארקו ארנה, ושכל סל של הקינגס, במיוחד סל הניצחון של טייריק אוואנס, התקבל בשאגות שמחה אימתניות, שאיימו להעיר את הנסיכות בשעה בה אסור בשום פנים ואופן להעיר נסיכות. הבעיה הגדולה באמת היתה הניסיון לרומם, להאדיר ולקלס את שמו של כספי בכל דרך ובכל מהלך, כולל כאלה אליהם לא בדיוק היה לו קשר.

אל תתפסו אותי במלה, בכל זאת השעה היתה שש בבוקר פלוס-מינוס, אבל זה נשמע משהו בסגנון "שמירה מצוינת של אודריך במהלך הזה, והכדור שוב של סקרמנטו", "כן, ואל תשכח שגם כספי שמר יפה בינתיים בצד הרחוק מהכדור", או "חדירה יוצאת מן הכלל של אוואנס לסל, כשבינתיים כספי פותח יפה מאוד לפינה ומחכה לכדור, שלא הגיע אליו". כמה החטאות בולטות ומביכות במיוחד של כספי, דווקא עברו בשקט יחסי, אם לא מחשיבים את צעקות ה"רק רשת!" של ריגר בעת שהכדור באוויר, מה שרק העצים את תחושת הביתית הטיפה מוגזמת לה זוכים האיש וקבוצתו. התמונה נראית ונשמעת בדיוק אותו דבר גם אצל החברים בצ'רלטון בראשותו של לייזי גורדון.

בקיצור, בואו נסכם שעמרי באמת שחקן מצוין, העושה דברים יפים ומרשימים, קונה לעצמו מעמד לגיטימי ב-NBA וכל הסימנים מראים שעתידו עוד לפניו. נסכם גם שכולנו רוצים בהצלחתו מכאן ולתמיד, אבל בינתיים - בואו נרגיע קצת, לפחות כל עוד ניצחונות של סקרמנטו, דרמטיים ככל שיהיו, הם עדיין לא הדבר הכי חשוב ומלהיב בליגה.

shaharhermelin@gmail.com