אני לא משתגע על משחקי "נדמה לי" ו"מה יקרה אם" למיניהם. ברוב המוחלט של המקרים אין בהם שום טעם כי הם לא מובילים לשום דבר מוחשי, ובכל מקרה - ברגע שמתחילים עם העניין, אין לו לא סוף, לא גבול ואף לא קצה. אי לכך ובהתאם לזאת, עדיף להישאר עם הרגליים על הקרקע ולתת למציאות להכתיב את מה שהיא מכתיבה ממילא.

למרות הדברים האלה, הולכים ומתרבים בימים האחרונים המצבים, בהם אני מוצא את עצמי מהרהר בסוגיית השופטים ובהשלכותיה. בשטח, כידוע, מתרחשים כל הזמן דברים - המעצרים והחקירות של סמי בכר וירון זריף, הידיעות בדבר חקירות ושמא מעצרים נוספים שבדרך, שופטים שמנסים לבצע תיאומי מס לפני שהחוקרים אולי מגיעים גם אליהם, התגובות הרפות והלא משכנעות של איגוד הכדורסל וכן הלאה. אבל לא רק זה מעסיק אותי, אלא השאלה מה יקרה אם יתברר שישנם איזה שהם דברים בגו.

מדובר, לעניות דעתי הלא קובעת, בשאלה מטרידה ביותר. נניח - חס וחלילה חס ושלום ושלא נדע מצרות, לצורך דיון אקדמי בלבד ומבלי ששום דבר הוכח - כי יתברר ששופט אחד או יותר היו מושקעים ישירות בבנק של מוני פנאן. נמשיך ונניח, רק נניח, שעובדה זו השפיעה במישרין או בעקיפין על שריקות כאלו ואחרות של אותם שופט או שופטים. נרחיק לכת אף יותר מזה, ונניח כי מדובר בשריקות קריטיות במשחקים קובעים. מה אז?

כפועל יוצא ראשון, יש להניח שהכדורסל הישראלי כולו ייכנס למערבולת חסרת תקדים, שבמרכזה בחינה מיקרוסקופית של כל המשחקים הקובעים בעשר או חמש עשרה השנים האחרונות. כל שריקה או אי-שריקה בולטים יוכנסו מיד לקטגוריית החשודים המיידיים, ובעקבותיהם יבוא, מן הסתם, גל תביעות לנשל את מכבי תל אביב מתארים שונים בהם זכתה בשנים האחרונות.

צפו לוויכוחים עזים ומרים בין המצדדים בתביעות אלו, לבין המתנגדים להן. בין אלה שיטענו כי מעורבות וניגוד אינטרסים כל כך בולטים - אחד דינם, וכי אין ברירה אחרת אלא להעניק רטרואקטיבית אליפויות להפועל ירושלים או למי שזה לא יהיה, לבין אלה שאולי יאמרו כי גם אם שריקות ספציפית הלכו במכוון עם קבוצה מסוימת, אין בכך די כדי לקבוע כי זו עילה מספקת לביטול זכייה.

אכן סוגיה כבדת משקל (שזו דרך עדינה ויפה לתאר משהו בסדר גודל של כמה אלפי טונות), אולם ברשותכם אתעלם ממנה לרגע, בעיקר משום שלפתחנו תרבץ בעיה גדולה אף יותר: מה הלאה? איך ניתן יהיה לקיים כאן איזשהו משחק בדרגים הבכירים בלי שעננה שחורה וכבדה תרבוץ מעל כל אחד ואחד מהם? איך יוכלו שופטים, שמעולם לא היה להם קשר לבנק של פנאן, להוכיח לכולנו שאין להם אחות, ושכל החלטה שלהם על המגרש מתקבלת אך ורק מתוך שיקולים מקצועיים? איך נוכל להאמין למשהו שקורה על המגרש? איזה מין עתיד צפוי לענף שכולנו כל כך אוהבים?

המון שאלות, שהתשובה הטובה ביותר לכולן היא פשוט להניח להן ולחכות. נעזוב את ה"מה יקרה אם" הזה, ונחכה שהמציאות תעשה את שלה. מה שלא יקרה, נתמודד איתו, כי אין לנו ברירה אחרת. נתמודד איתו ואף נוכל לו. או שלא.

התרופה האולטימטיבית

הרהורים נוגים ומדכאים ביותר הם אלה. לא ננסה אפילו להכחיש זאת. לכן, נגרש אותם לאלתר בדרך החביבה עלינו: פרק נוסף בסדרת "אז מיהם האנשים מאחורי השמות שמפזרים כאן קשישי האתר כאילו כלום". חמישה מופלאים נוספים, שהצפייה בביצועי כל אחד ואחד מהם, ודאי וודאי שבכולם יחד, משכיחה מיד את כל הדברים שרצוי לשכוח.

והפעם, חצייה מהירה של האוקיינוס האטלנטי מזרחה, אל יבשת אירופה, ואל חמישה מגדולי הגדולים שידעה. בין אם יצא לכם לראות אותם בלייב ובין אם לא, שווה לכם להקליק. האמינו לי ששווה לכם.

ראש וראשון, איך שלא תסתכלו על זה, הוא כמובן דראז'ן פטרוביץ', זכר תותחן לברכה. איך, איך הלך מאיתנו בגיל כל כך צעיר, ואנחנו צמאים לעוד המון ביצועים כאלה?

בימים בהם מדברים פה על ביג-מן שכל כך חסר למכבי תל אביב, ולא רק לה, אין מתאים מלהצדיע לסנטר הגדול ביותר שיצא אי פעם מאירופה. קבלו בבקשה את ארווידאס סאבוניס, האגדה והאיש. אין דברים כאלה, באמת שאין.

מיד אחריו, יעלה ויבוא ניקי גאליס, האחד ואין שני לו. הנה הוא כאן באחת מתצוגות התכלית המדהימות בתולדותיו: 50 נקודות מול טרסר מילאנו הגדולה, שאפילו היא לא מצליחה להעביר כמו שצריך איזה שחקן הוא היה.

אם תעלעלו לרגע במדור "לזכרם", תמצאו בו גם את מירזה דליבאשיץ', הצלף הבוסני המופלא. זכיתי לראותו מקרוב, וגם עליו, כמו על כל האחרים כאן, אשמח להעיד: לא היו הרבה כאלה. קחו מיטב מביצועיו במדי ריאל מדריד של שנות ה-80', ועוד מול היריבה השנואה מברצלונה, ועוד, אם אני מזהה נכון, באולם ה"פאביליון" המיתולוגי, בו שום קבוצה ישראלית לא ניצחה מעולם.

ואם כבר הזכרנו את ברצלונה, למה לא לסיים עם אֶפִּי, הוא-הוא חואן אנטוניו סן אפיפניו, עוד חבר של כבוד בחיל התותחנים של כדורסלע-האתר. קבלו גם אותו, ואם כל אלה לא יעזרו לנו לשכוח מהצרות, מה כן?

shaharhermelin@gmail.com