לכל אחת ואחד מאיתנו - אני מניח, לא שבדקתי - יש את הדרך שלו לדעת שהימים חולפים, שנה עוברת, ואפילו המנגינה לא לעולם נשארת. אתם יודעים, דבר מסוים, או כמה דברים מסוימים, שפתאום משדרים לכם שאין מה לעשות, אתם הולכים ומתבגרים, שלא לומר מזדקנים.

הילדים, למשל, הם אינדיקציה מצוינת. ליורש העצר כבר יש תאריך גיוס בקיץ הקרוב. תאריך גיוס! רק אתמול החזקתי אותו על הידיים וקיוויתי שהמוהל יחתוך מהצד הנכון, ואו-טו-טו הוא מתגייס. נסיכה א' כבר רואה באופק את הבת מצווה, בעוד נסיכה ב' מתקרבת בצעדי ענק לכתה א', וגם זה לא ממש ברור לי איך. בסוף השבוע, לגמרי במקרה, גיליתי עוד סימן מובהק לזמנים המשתנים: אין לי מושג מה קורה ב-NBA.

כלומר, ברור שיש לי מושג. אני עוקב מדי יום אחרי התוצאות, צופה בלא מעט משחקים המשודרים בטלוויזיה, או לפחות בחלקים מהם, אני יודע בוודאות שקליבלנד ובוסטון מובילות את המזרח, שהלייקרס הם בעלי המאזן הטוב ביותר במערב, וכמובן כל נתון אפשרי על ממוצעיו של עמרי כספי, אותם מזריקים לנו כל אמצעי התקשורת. ברם אולם, כשאני בודק את זה לעומק - זה פחות או יותר מה שאני יודע, וממש אי אפשר להשוות זאת למה שהיה פעם.

פעם, וזה לא היה לפני כל כך הרבה שנים, שלטתי ב-NBA ללא עוררין, משל הייתי לברון ג'יימס או קובי בראיינט. לא רק שעשיתי מאמצים לצפות בכל שידור, גם ידעתי בדיוק איזו קבוצה נמצאת באיזה מקום, מי מוביל על מי ובכמה משחקים, מי בתמונת הפלייאוף ומי במיץ של הזבל וכן הלאה וכן הלאה. מדי בוקר, כשראיתי את תוצאות משחקי הלילה הקודם, ידעתי מיד אילו השלכות יש לרוב התוצאות, עד לרמה של תמונת "לו היתה הליגה מסתיימת היום, אילו סדרות היינו מקבלים בפלייאוף".

והיום? כלום. או-טו-טו מגיעים לסופשבוע של האולסטאר (מתי ואיפה הוא מתקיים בכלל? אין לי זנב של מושג. הרי לכם עוד דוגמה למשהו שבעבר לא יכול היה לקרות בשום פנים ואופן, והיום הוא עניין שבשגרה), ובחיי שאני לא יודע איך נראית הליגה. ברור שלא מדובר במשהו דרמטי שאי אפשר לחיות בלעדיו, אבל ההכרה בשַמוֹת שעושים הזמן והחיים בסדרי העדיפויות ובהרגלים השונים שיעשעה אותי עד כדי כך, שהחלטתי לעשות מעשה, ולהתיישב לפחות פעם אחת מול טבלאות ה-NBA, לקרוא ביסודיות יחסית ולראות מי נגד מי.

אז מה היה לנו שם? נתחיל במזרח, הפארשי כהרגלו. נכון לסוף השבוע, רק לחמש קבוצות מתוך חמש עשרה שם יש יותר ניצחונות מהפסדים. שני שליש עם מאזן שלילי. שני שליש! איזה דְרֶעק של קונפרנס!! קליבלנד, בוסטון, אורלנדו ואטלנטה קילומטרים לפני כולם (זהו, החלטתי סופית ורשמית שאני בעד ההוקס השנה, מה שאומר כנראה שתוך חודש הם מתדרדרים למאזן של ניו ג'רזי), מיאמי איכשהו עם האף מעל קו ה-50 אחוז הצלחה, וכל השאר מתלבטות אם הן לא דומות לכלום, או לא דומות לשום דבר.

מזעזע המזרח, פשוט מזעזע. רוצים לדעת עד כמה מזעזע? הנה הסדרות שהיינו מקבלים לו הליגה הסדירה היתה מסתיימת היום: קליבלנד-שיקאגו, בוסטון-שארלוט, אורלנדו-טורונטו ואטלנטה-מיאמי. נו, אני שואל אתכם: חוץ מזו האחרונה, אולי, למען איזו סדרה הייתם מוותרים אפילו על חמש דקות שינה? הבנתי, תודה.

הלאה, כמאמר הפֶּט שוֹפּ בּוֹיז - Go west: הלייקרס ראשונים וזה ברור וידוע, אבל דאלאס במקום השני? דאלאס? מתי בדיוק זה קרה? חשבתי דנבר. איפה דנבר? מקום שלישי. טוב, אבל רק בהפרש של משחק, אז אולי אני קצת יותר בעניינים משחשבתי. סן אנטוניו רביעית, פיניקס רק שישית, פורטלנד עם 60 אחוז הצלחה והולך להיות חתיכת פייט על שמונת המקומות הראשונים ועל המיקומים בתוכם.

אה כן, רק לארבע קבוצות במערב יש מאזן שלילי, כולל סקרמנטו, כמובן, שלא תגיע לפלייאוף גם אם חייה יהיו תלויים בכך. הסדרות שהיינו מקבלים בפוסט-סיזן, נכון לרגע כתיבת הדברים: לייקרס-יוסטון, דאלאס-יוטה, דנבר-פיניקס, סן אנטוניו-פורטלנד. הבדל קטנטן ולא משמעותי לעומת המקבילות שלהן במזרח.

מה עוד קורה? את האולסטאר הזכרנו, אבל לא ממש ברור למה. לא מעניין כלב מת. אפילו לא אם כספי ייבחר למשחק הרוקי'ז. גם מי מוליך איזו קטגוריה סטטיסטית לא ממש מטריד את מנוחתי, ולכן נראה לי שכאן, פחות או יותר, אפשר לסכם מבחינתי את הנושא. נשוב להתעניין לעומק לקראת אמצע אפריל. עד אז, נמשיך להתרכז במשפחה, בעבודה, בעתידו הצבאי של היורש ובתכניות החיסכון לקראת הבת מצווה של נסיכה א' (דיסניוורלד, היא רוצה, לא פחות). ה-NBA יכול לחכות, ומסתבר שזה ממש לא כזה נורא.

shaharhermelin@gmail.com

דבר יו"ר הדירקטוריון במשפט אחד: welcome to the club