ערב טוב נשיאנו,
קרה מקרה שמשפחתי כולה הלכה לישון מוקדם הערב ובטלוויזיה, הפלא ופלא, שודר משחק ליגה של מכבי ת"א מול הפועל ירושלים. מכיוון שאין ברשותי ערוצים מלבד 1, 2 ו-10 היה זה משחק הכדורסל הראשון בו אני צופה זה זמן רב, כך שאחזה בי התרגשות מה.
מספר רשמים על קצה המזלג:
גיא פניני - יופי של שחקן, לפעמים בזריקה לשלוש כבר חושב על ההצגה שאחריה כדי להוציא פאול ואז מחטיא את הזריקה עצמה, אבל ממש כיף לראות את הבחור.
צ'אק איידסון - לא משחק גדול שלו, אבל השחקן הראשון שהייתי בוחר לקבוצה שלי מכל מי שראיתי אתמול. חכם, יודע למסור טוב, המחשבות שלו רצות קצת מהר מדי, אבל לא נורא.
דורון פרקינס - שמע בילדותו שמסירה יותר מהירה מכדרור, אבל לא האמין אז וגם היום לא חסיד של האימרה הזו.
שחקני הפנים של מכבי ת"א - אין דבר כזה, חוץ משתי תנועות לסל, אחת של פישר על יובל נעימי (!) ואחת של לאזמה ממסירה של איידסון שהשאירה אותו לבד, לא זוכר פעם אחת שגבוה קיבל כדור עם הגב לסל ועשה עם זה משהו חיובי (בלות'נטל דווקא קיבל ועשה אבל הוא לא נחשב שחקן פנים).
שרון ששון - בילדותי הייתי צופה מעט בפוטבול אמריקאי (מותר לומר את זה כאן באנגלית?). היה שם שחקן שתפקידו היה להיכנס כדי לבעוט את הכדור ואז לצאת. ששון מזכיר לי אותו קצת, נכנס לזרוק שלשות, הולך -יופי, לא הולך - נחכה למחר. אי אפשר להיות שחקן רק משלשות פה ושם. מה עם כדרור, שמירה, חדירה פעם במשחק.
טריי סימונס - מגיעה לו קבוצה יותר טובה מירושלים, שחקן טוב, עם קבוצה של לא ברור מה מסביבו.
ברנדון האנטר - האיש הוא ממש מהדורה מהלכת של ללכת אל הקו.
הפועל ירושלים - יש משהו בגנים של המועדון הזה שגורם לו להיות שכונתי, קבוצה צריכה להיות עם מינימום של כבוד עצמי. איך מקבלים סל ממתפרצת אחרי שקלעת סל? לא ברור.
מגני שיניים - האם קיים בעולם שחקן לבן עם מגני שיניים? מה גדול יותר, מגן השיניים של ברנדון האנטר או החור בהגנה שגורם פישר כשהוא יוצא לחסימה על כל מה שזז במקום לשמור?
יאיר מ.
שלומות,
אלך איתך על פי אותם סעיפים ממש.
פניני – השחקנים הישראלים של מכבי ת"א קונים את מעמדם בעיני ההנהלה, המאמנים והקהל לא על פי הופעותיהם ביורוליג אלא על פי היכולת במשחקי הליגה החשובים. פניני, וגם לימונד, הוכיחו אתמול שכאשר רבי פנחס הגרשוני אמר בתחילת העונה שגם כיום, אחרי עזיבת כספי, אליהו ובורשטיין, השחקנים הישראלים הכי טובים נמצאים במכבי ת"א, הוא צדק (ואלה שלא שם, כמו אלישי כדיר, יגיעו בעונה הבאה). אני עדיין חושב, אגב, שגם גל מקל צריך להיות שם. זה יקרה בעתיד, אני כמעט משוכנע.
צ'אק איידסון – השחקן שאני הייתי לוקח איתי לכל קבוצה הוא לא זר בכלל, אלא קוראים לו נדב הנפלד. האיש, למרבה הצער, פרש. בהיעדרו, אסתפק באיידסון.
דורון פרקינס – פנתר. מעריך אותו. לא אוהב אותו, למרות שיש לו צלקת שמזכירה במשהו את השריף המופתי ירום הודו דייויד ת'רדקיל חסר התקדים.
שחקני הפנים של מכבי ת"א – יש דבר כזה ואין דבר כזה גם יחד. כלומר, קיימים, אבל לא מנוצלים נכון. המשחק של מכבי מבוסס כמעט אך ורק על הגארדים, אבל גם אם לאזמה ופישר הם לא שועי עולם אפשר להפיק מהם יותר ואת זה הקבוצה עושה מעט מדי.
שרון ששון – כנראה שלא לחינם הוא איבד את מקומו עם השנים בנבחרת ישראל, אחר כך במכבי ת"א ועכשיו גם את מקומו בחמישייה של הפועל ירושלים. למעשה, סטטיסטית, הוא תורם פחות מכל ישראלי אחר בירושלים: אוחיון, נעימי וקוקיה. לא שעתו היפה ביותר היא זו, בוא נגיד.
טריי סימונס – חביב סיפרה מכהן, בעל חסינות שאינה ניתנת לערעור. קנה את מעמדו בזכות, וגם בימים חלשים ורעים חס ושלום מללכלך לו את האמ-אמא. אגב, לא בדקתי אבל אני חושב שהוא אחד היחידים בליגה שקלע בכל עשרת המחזורים שהתקיימו עד עכשיו לפחות 10 נקודות.
ברנדון האנטר – נכון, סחט שבע עבירות וזרק עשר פעמים מהקו. לא קל לשמור עליו, יען כי סוסון יאור הינו, מהקטנים יחסית אבל סוסון. שורה תחתונה: לא יודע, בסדר כזה. נחמד. באותה מידה שהוא כאן יכול היה לחתום באשקלון, בני השרון או כאלה, יו נואו. אם זה התחליף לשחקני פנים ששיחקו בירושלים בעבר כמו בילי תומפסון, ראדיסב צו'רצ'יץ' או מריו ביג תחת אוסטין במיטבו או אפילו ג'יימי ארנולד שלא שמר ולא מסר, אז כנראה שזה לא מספיק טוב. פשוט ככה.
מגני שיניים – למה ללכת כל כך רחוק? לאורי קוקיה יש מגן שיניים, בוא לא נכחיש זאת. גם לשי דורון ולמתן נאור.
שלום,
אז לא ראיתי הרבה משחקים של טריי סימונס בירושלים וחולון, אבל אין סעיף "פסיביות יתר" שפוסל מועמדים מתואר חביב סיפרה?
הרי זה נראה שאם לבנאדם לא מתחבר הכל מההתחלה, אז אפשר לסגור את הסיפור של המשחק מבחינתו.
שלא לדבר על האין-הגנה והמילה המוזרה הזו שנקראת מנהיגות. מהבחינה הזו הוא מזכיר לי קצת את שפר, שיכול היה להביא משחקים מדהימים אבל מאוד היה תלוי באיך שהמשחק בא אליו.
ולחשוב שרק לפני כמה (וכמה וכמה) שנים היינו רואים מנהיגים מהסוג של קטש, גודס, עדי גורדון.
ובנימה קצת אישית - אם הייתי בונה קבוצה, הייתי מעדיף חבורת לוחמים ואפילו הם לא מוכשרים (שלא לומר נגרים) מאשר אוסף הפרינססות שהסתובב בנוקיהו (כולל המכבים).
עוד יאיר מ.
כאמור, על סימונס אסור למוסד הנשיאותי ללכלך. הוא נהנה מחסינות לכל הקריירה. זה נכון שישנם משחקים בהם הוא פאסיבי, אבל אם נמחק שחקנים על סמך פאסיביות אפילו היונה ההנפלדית הנערצת היה נמחק מהמאגר יען כי לפעמים הסתפק בעמדת משקיך על הנעשה מהצד. ובכלל, איידסון גם כזה. ויזנייבסקי לפעמים גם הוא כזה. דיז'ון תומפסון הוא כזה. הרבה שחקנים נעלמים לפרקים ולא לוקחים יוזמה.
בוא נגיד ככה: יכול להיות שאם היה סעיף פאסיביות שמתיר למחוק שחקנים ממועמדות לחביב סיפרה או מכל מועמדות אחרת שהיא, היינו נשארים עם שחקן אחד ברשימה: גיא פניני.
בעניין השחקנים הלוחמים מול המוכשרים, אני חושב שהחוכמה היא למצוא את המיקס הנכון. אין טעם ולא נכון לבנות קבוצה שמורכבת כולה ממוכשרים או כולה מלוחמים. קח את אפס פילזן-שלנו: כולם מוכשרים על הנייר, ועלו לטופ 16 עם מאזן שלילי וברגע האחרון. לעומת זאת, לוחם אמיץ וגיבור כמו אורי קוקיה מהפועל ירושלים סיים אתמול משחק ראשון העונה בלי אף נקודה ולא מצא את מקומו לחלוטין. אולי כי רוב האחרים פרינססות, כמו שקראת להם.
פעם, מזמן, בליגת קזינו של ענף הביפ, היתה קבוצה בשם הפועל יהוד. רוב שחקניה היו אפורים לחלוטין ושיחקו הגנה מלווה בכסאח עם מעט מאוד יצירתיות התקפית. הם הפכו למשל ולשנינה בכל הקשור לביפ גרוע, מתסכל וירוד.
לכן, כאמור, שילוב נכון ומינון מתאים בין כאלה לכאלה הוא הפיתרון הנכון.
