סר ש. שלום,

במסגרת תפקידך המכובד כראש אגף שיפוט בכדורסלע-האתר, אני מבקש להפנות אליך שתי שאלות בו-זמנית, אם לא אכפת לך.

השאלה הראשונה היא אקטואלית וחוקתית הארד-קור: לפני מספר ימים צפיתי בטלוויזיה בתקציר משחק כלשהו מאירופה. לא זוכר כרגע אם בליגה הספרדית מדובר, או אולי היורוליג, יורוקאפ או כל מפעל אחר, וזה גם ממש לא משנה לענייננו. בשלב מסוים במשחק, פרץ שחקן של אחת הקבוצות לכיוון הסל, ונעצר בעבירה בלתי ספורטיבית ואף גסה במיוחד. חברו לקבוצה, שזעם מאוד על העבירה, התנפל על מבצעה והשניים החליפו מהלומות משל היו מוחמד עלי וג'ו פרייזר, ואולי קסיוס קליי נגד חלפון (וכל מי שלא דובר גששית, שיתבייש כאן ועכשיו).

עם שוך הקרבות, התברר כי השופטים הרחיקו את שני המתאגרפים החובבים, אולם משחודש המשחק, בוצעו רק שתי זריקות עונשין על ידי השחקן שעליו נעשתה העבירה שהתחילה את כל הבלגן. שאלתי היא: הכיצד? הלא, אם זכור לי נכון, כל עבירה או התנהגות בלתי ספורטיבית דינן שתי זריקות וכדור מהצד, כך שהיו אמורות להיות כאן לפחות שש כאלו. האם אני טועה?

ועוד שאלה, מעט יותר היסטורית, ואולי פילוסופית: איך בכלל הפכת לשופט, ולמה? האם, כמו רבים עליהם שמעתי וקראתי, היית שחקן מתוסכל שחיפש דרך אחרת לצמרת הענף? האם יום בהיר אחד, או שמא היה זה לילה כהה, התגלו אליך ראובן וירובניק ודוד דגן, וקראו לך להצטרף לשורותיהם? מה בעצם הביא אותך למקצוע, שלפחות כפי שאני רואה אותו גורם לעוסקים בו רק סבל ושיטפון בלתי פוסק של קללות וכעס מהיציע ומהמגרש גם יחד.

בחיי שאין לי שום כוונה להעליב או לזלזל בשופטים בכלל ובך בפרט (חלילה לי מלהסתבך עם בן מעמד האצולה). זה פשוט מעניין אותי מאוד ברמה האישית, ואשמח אם תתייחס.

אריאל

שלום אריאל,

בוא נעבור פרה-פרה (גם אם היא לא משוגעת, ואפילו אם היא לא מיקנעם/מגידו), וניתן לה את הכבוד המגיע לה.

בעניין קרב האיגרוף בו צפית, הרי שלכאורה הצדק איתך. העונש על עבירת פסילה, כלומר כל התנהגות המביאה להרחקה, הינו שתי זריקות וכדור מהצד. ברם אולם, כמעט באותה נשימה באה החוקה וקובעת את עיקרון הקיזוז. למה הכוונה: אם, באותו זמן, נפסקת נגד שחקנים יריבים עבירה שהעונש עליה זהה, יירשמו אמנם העבירות לחובתם, אולם המשחק יתחדש מהנקודה בה נעצר, כאילו לא בוצעו העבירות.

מסובך? לא ממש. אם נחזור לאירוע בו צפית - הרי ששם בוצעה עבירה בלתי ספורטיבית על שחקן קבוצה א', שהעונש עליה הינו, כמובן, שתי זריקות וכדור מהצד. מיד לאחר עבירה זו, התחילה תגרה, שבסופה הורחקו שני שחקנים. השניים אמנם נשלחו אחר כבוד אל חדרי ההלבשה, אולם מאחר שהעונש על הרחקתו של שחקן קבוצה א' התקזז עם העונש על הרחקתו של שחקן קבוצה ב', חודש המשחק בדיוק מהיכן שאמור היה וכאילו לא כלל האירוע עבירות נוספות - בשתי זריקות וכדור מהצד לזכות קבוצה א'. עד כאן בנושא הזה.

נקסט. איך נהייתי שופט? הווווו, שאלה נאה היא זו, שהתשובה עליה פשוטה למדי: הודות לצירוף מקרים. במשך כמעט 20 שנה הייתי שחקן (אם כך אפשר לקרוא לשוטטות הבלתי חוקית שלי על מגרשי הצפון), ובתשע האחרונות מתוכן גם כמאמן. במהלך השנים הללו נתקלתי בשופטים רבים מספור. חלקם היו ראויים ואף למעלה מכך, אולם חלקם הגדול יותר, אם להתבטא בעדינות, לא נמנו על העלית של המקצוע, ואם להתבטא פחות בעדינות - לא דמו לכלום.

יום אחד, נקראתי לשירות מילואים קרבי במיוחד: שיפוט ביום ספורט באחד מבסיסי חיל האוויר בצפון. הרקע שלי בענף הביא את המארגנים לוותר עליי בענפים אטרקטיביים כמו משיכה בחבל ומרוץ שליחים, ותחת זאת נשלחתי היישר אל אולם הכדורסל, שם פגשתי את נמרוד בֶּרִין, שופט-עבר בליגה הבכירה ובאותם ימים מנהל האזור מטעם איגוד השופטים.

אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל לעניות דעתי הלא קובעת שפטתי לא רע בכלל את קרבות הבּוּשידוֹ שהתנהלו על המגרש. גם ברין חשב כך, ואפילו טרח לומר לי את זה. "למה לא תצטרף לכוחותינו?", הוא שאל, "אין לי ספק שתוכל לעזור לנו". "אני בטוח", אמרתי בפרץ צניעות אופייני, "מספיק לי לראות חלק גדול מהטאלנטים שאתה שולח לי כל שבוע, כדי להיות בטוח שאני טוב יותר מרובם". "נו, נראה אותך מוכיח את זה בשטח", אמר ברין, "רק תגיד מלה ואני מכניס אותך לקורס שופטים הבא שנפתח".

רצה המקרה, והדו-שיח הזה התנהל ממש בתקופה, בה התחלתי לחשוב ברצינות על פרישה ממשחק. שום דבר דרמטי, פשוט נמאס לי מהמאבקים, תרתי משמע, בליגות הנמוכות, ומזה שבקבוצה בה שיחקתי רוב חיי נאלצתי להיות מאמן-שחקן-מנהל-אפסנאי-נהג. מצד שני, מאוד רציתי להישאר בענף, והשיפוט נראה פתרון טוב לשתי הסוגיות. משכתי את העניין עוד עונה אחת - אותה סיימתי במאמן הראשון בהיסטוריה שהעלה את אימפריית הפועל מגדל העמק לליגה ב' - ואז הרמתי טלפון לברין.

לגבי הקללות וכו' - לא נחזור שוב על קלישאת החוֹם והמטבח. אישית, זה מעולם לא הפריע לי. נהפוך הוא, זה רק גרם לי להיות מרוכז יותר בנעשה במגרש. חוץ מזה, נדמה לך שלהיות שחקן או מאמן זה קל יותר? שהם חוטפים פחות קללות מהיציע? ומה עם מקצועות אחרים? היית מעדיף להיות שוטר, או פקיד במס הכנסה? זה חלק מהמשחק וזהו. שום דבר שצריך להתרגש או להילחץ בגללו. כמו כל דבר אחר, אם אתה אוהב אותו - שום דבר לא ימנע ממך לעסוק בו, גם לא כמה בעלי פיוז קצר ותסכול ארוך בקהל.

shaharhermelin@gmail.com