אהלן,
בתקופה האחרונה פקד את כדורסלע-האתר מספר לא קטן של אייטמונים בעלי אופי שלילי. אנשים רבים מביעים סוג של מיאוס – מהליגה המקומית, מה-NBA, מהאווירה במגרשים ומהאווירה בטלוויזיה. קשה להתווכח עם תחושות כאלו, שבהחלט יש להן לעיתים בסיס. ברם, לא נכחיש שישנם העונה גם כמה סיפורים נחמדים מאוד, גם מעבר לים וגם בליגת קזינו. אחד מהסיפורים האלו הוא רכזה של נתניה, שמוליק ברנר.
נתניה היא אחד מסיפורי ההצלחה של העונה, והיכולת של ברנר היא לטעמי אחת הסיבות לכך, כזו ההופכת אותו לסוג של אנדר-רייטד בליגה הקטנה שלנו. ברנר הובא בתחילת העונה בכלל כתחליף לגוני, שעזב ברגע האחרון לג"ג הפקות. בצוותא עם זרים שמתאימים מאוד לליגה שלנו, נתניה מסוגלת לנצח כמעט כל קבוצה ביום נתון.
ההתרשמות מברנר מתחילה מהנתונים החיוביים שהוא מעמיד. קשה שלא להתרשם, או לפחות לתהות בקול רם ועל גבי מקלדת רועשת, כשמסתכלים על השורה הסטטיסטית של ברנר: 5.9 נקודות, 4.2 ריבאונדים, 3.3 חטיפות, 5.8 אסיסטים. צריך לקרוא כמה פעמים כדי להבין איזה מספר שייך לאיזו קטגוריה.
זכור לי שדיברנו על דורון פרקינס בעונה הקודמת, כאחד שמעמיד שורות של 15 7 6 4, ולא ידעת בכלל מהו ה-7, מהו ה-6 ומהו ה-4 – עד כדי כך "בכל מקום" הוא היה. שורת הסטטל'ה של שמוליק ברנר נראית בעלת אופי דומה. מתי ראינו שחקן ישראלי שרושם מספרים זהים כמעט (שאינם אפס, או אחד...) ב-4 קטגוריות סטטיסטיות נפרדות? טפירו אולי עולה לראש, אך אפילו טפירו לא חטף יותר מ-2 כדורים במשחק בעונה.
העניין השני לגבי ברנר שמרשים בעיניי, הוא הנתונים השליליים שלו - העובדה שהוא גורם להרבה פחות נזק מחלק מעמיתיו הרכזים הישראליים, ובעצם גם אלו הזרים, בקבוצות הליגה. ברנר זורק פחות מ-6 זריקות מהשדה בממוצע למשחק. ובצדק - האמת היא שאין צורך לשחקן כמוהו, כנראה ללא יכולות התקפיות מי-יודע-כמה, לכפות את עצמו על המשחק כשיש לידך קאנונים כגון פינוק, וושהאם ו'שווה-להרוג'. ברנר גם מאבד רק 1.2 כדורים למשחק, נתון מדהים של יחס אס'/איב', וגם של יחס דקות/איב' (ברנר משחק מעל 30 דקות למשחק), בכל קנה מידה.
לסיכומו של עניין, אם העונה מסתיימת היום, ברנר אמור להיות חזק בתמונת תואר השחקן המשתפר של השנה. כניסוי מחשבתי ומעשי, מעניין היה לראות מה היה קורה אם היינו מחליפים אותו עם אחד מבין ליפשיץ, בן-שימול, רוט ודומיהם. מעניין יהיה גם לעקוב אחריו בהמשך העונה.
שי גרץ
אני שמח שאתה מחזיר את כולנו לפסים חיוביים. באמת. לפעמים קל יותר לשקוע לאיי טמונים ביקורתיים, שליליים או מבאסים, מאשר לדבר בכיף או להחמיא. זה ריישית כל, כן?
שניים – מעבר לכל מה שכתבת, אני חושב שמאוד יכול להיות שברנר היה כזה גם בעונות קודמות אלא שאת רמת גן כמעט שלא ראינו בטלוויזיה, יען כי קבוצת תחתית הינה כבר שנים, ונתניה הפך לסוג של בייבי שמטפחים אותו ומשדרים לא מעט בעקבות ההצלחה. ובקיצור, יש לנו הרבה יותר ברנר מאשר היה בעונות קודמות. כנראה שגם היכולת באה לידי ביוטי מוצלח יותר כשאתה מוקף בשחקנים טובים יותר, ולא כל משחק הוא חלק ממאבק נגד הירידה.
עניין נוסף הוא הקבוצתיות השופעת והאופי המצוין, עושה רושם, של הבחור האינטליגנטי הזה. איך אני יודע שהוא אינטליגנטי? לאו דווקא לפי סגנון המשחק. לפעמים מספיק לשמוע מישהו מדבר לכמה דקות, לא צריך יותר מזה. אלא שברנר לא מגביל עצמו למשבצת השחקן החכם אלא לוקח על עצמו להיות גם סמן ומנוע ושאר כאלה, יו נואו. עקבתי אחריו ביתר עיון באחד המשחקים האחרונים ושמתי לב שהאיש משתטח על הרצפה לא מעט, מגיש ידיים לכיפים וצ'פחות והחלקות למיניהן עם שחקני הקבוצה במינון וכמויות שלא זכורות לי זמן רב אצל שחקנים אחרים. אוהב לפרגן, כנראה. לעודד, לתמוך. צריך אופי מסוים כדי להיות כזה, לא כל אחד יכול.
יחד עם כל אלה, כמו שכתבת בעצמך, הקטע ההתקפי אצלו בינוני מאוד. לפעמים בינוני ומטה. האיש נתקל בקשיים לא מעטים בעניין הזה, נתקשה להכחיש זאת. לכן זה באמת לא נדמה אלא אמיתי – הוא כנראה מעדיף שלא לעשות דברים שברור לו שישנם טובים ממנו בסביב כדי לבצע אותם. ואם הוא כן הולך על מהלך התקפי אישי, לא פעם זה כתוצאה מלחץ השעון, חוסר ברירה, תנועה קבוצתית שנתקעה.
בקיצור, אני בעדו, אבל מאוד ספקן לגבי היכולת של הקבוצה הזו להגיע לפיינל פור אם לא תביא לו מסייע, או לפחות לא תאפשר לו עוד חמש דקות מנוחה במשחק. יהיה מעניין לראות אותו מתפקד נגד מכבי ת"א ביום ראשון ואחר כך גם בגביע המדינה.
איכשהו, אני חוזה שחורות מבחינתו במשחק הזה, אבל לך תדע. אולי אני סתם קטן אמונה.
