שלומות,

שמא יטו הנתינים הנכבדים אוזן?

את קילינגסוורת' צריך לתרגם "ערכן של ההריגות", ולא בשום צורה אחרת. נא לתשומת לבכם.

ואם כבר במרקו הנתנייתי (לפחות לעונה זו) עסקינן, אשמח לבקש את דעת האורקל הגדול הרובץ מאחורי קלעיו (כפי שהודה הנשיא בעצמו לפני אי-אילו אייטמונים, זה שעסק באי-הזמנתו לפורום הכדורסל):

האם הנ"ל הינו מסוג השחקנים שאינם מסוגלים לעבור את תקרת הזכוכית המפרידה בין כוכבי-קבוצות-קטנות לאלו הגדולים באמת?

כלומר, האם פיתח הנשיא מחשבות וסימנים בשאלה איך מזהים את אחד מהללו ללא הצורך המייגע במציאת קבוצה גדולה שתיקחנו-תחתימנו-תשתפנו וההמתנה המתבקשת (שהרי בנוחות נינוחות ונוחיות דגלינן) עד התברר תוצאות האמת?

שבוע מבורך, כבוד ויקר וכפיים לבורא עולם שלא השקיע כלום אצל מוני. שופט צדק, מה שנקרא.

בנימין

בהנחה שקהל הנתינים המכובד הבין את דבריך הלא-תמיד-פשוטים, הכי טוב פשוט לקחת את השאלה הזו ולנצל הזדמנות זו כדי לדבר על מאורעות המשחק בנתניה אתמול. סלח ומחל נא אם התשובה תגלוש גם לעניינים שלא לגביהם דרשת.

ובכן כי כן, הרשה לי לספר לעם כי מרקו קילינסוורת' כאלה כבר ניצחו את מכבי ת"א בליגה לאורך השנים, רק שפשוט קראו להם בשמות אחרים. פעם קראו להם פי. ג'יי טאקר, פעם קראו להם אריק קמבל, פעם קראו להם ג'ו דאוסן או ג'ון הדסון. אף אחד מאלה לא הגיע לקבוצה גדולה נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא.

למה? ככה. כי יש מין סוג טיפוס כזה של שחקן, אולי זה כתוב לו על המצח ואולי סתם על מבנה הגוף, שנועד לשחק במיד-ריינג', יו נואו. ואם כבר מישהו מנסה להביא איזה נואל פיליקס ונכשל, הוא זוכר את זה לשנים קדימה ולא מחתים עוד שחקנים שלא הוכיחו את עצמם בקבוצה גדולות.

אגב, יכולת לשאול שאלה זהה גם לגבי טוני וושהאם. יש לך ספק שהוא לא פחות טוב, או יעיל וטוב, או יעיל וטוב ומלהיב, או יעיל וטוב ומלהיב ומסור, מאשר שחקנים דומים לו שמרוויחים פי ששה ממנו ומשחקים בקבוצות גדולות? אני חושב שהוא יכול לעמוד שווה בשווה מול רובם. אלא שלפעמים זה עובד גם הפוך, יו נואו: שחקן כמו וושהאם, אם היה מגיע למכבי ת"א או קבוצה אירופית מובילה, היה משחק מעט, מקורקע אחרי החטאות או איבודים ובאופן כללי היה מרגיש כאילו קיצצו לו את הזנב. אז מה הטעם בכל זה? כסף? אוקיי, שיהיה כסף. אבל טוני וושהאם האמיתי הוא זה של חולון, של נתניה, ולא הוושהאם הודאי-מעוקר לו היו לוקחים אותו לקבוצה גדולה.

אני מניח שאתה זוכר מה קרה לדייויד אנקראם במכבי ת"א. הוא היה לא פחות טוב מאף שחקן ביכולות האישיות שלו, אבל בדרך כלל יש כדורסל אחד לקבוצות קטנות, וכדורסל אחר לקבוצות גדולות, קצת כמו שיש – בקווים כלליים - סגנון מסוים באירופה וסגנון אחר ב-NBA.

ברכות ונצורות אם כן לברק נתניה, שרצתה את המשחק יותר מאשר מכבי ת"א מהרגע הראשון, וידעה לשלב בין רוח לחימה לכדורסל שמתבסס על יכולת אישית, ריבאונד התקפה, רכז שגם במשחק כזה סוגר עניין עם 8 אסיסטים ורק איבוד אחד, ולא מעט טעויות קבוצתיות כחלק בלתי נמנע מהמשחק. אי אפשר לשחק את הכדורסל של נתניה מבלי שוושהאם ייקח איזה אייר בול או כדור לקרש, ופינוק יאבד 5 כדורים או יותר. זה חלק מהריסק, חלק מהסגנון.

על ברנר כבר הרבצנו אייטמון קודם. הנה הוא כאן עבור מי שלא קרא עדיין.

כל משחק הוא סיפור חדש, אבל ישנם מצבים שנמשכים יותר מדי זמן ואחר כך הופכים לבעיה קבועה. סטפון לאזמה הוא שחקן התקפה מוגבל ולא יציב, לפחות בעיניי, ואני לא מצפה ממנו להרבה. מד'אור פישר קצת יותר, אבל הוא ממעט לשחק. יניב גרין לא לקח את המשחק הזה כדי להתרומם. באמת שלא יודע לאם הם הולכים, מה הם עושים ומה בתוכניות שלהם. אלא אם כן יפתיעו ברגע האחרון, כנראה שמישהו החליט לשחק כדורסל של נמוכים גם בטופ 16 ולשחק עם בלות'נטל כארבע דומיננטי. מרוב שהוא חושב על משחק עם הגב לסל וניצול מצ'-אפים הוא סגר משחק של 1 מ-8 לשלוש ו-20 זריקות מהשדה ב-44 דקות. נדמה לי, על אף שאינני, שזה ממש לא הכיוון הנכון.

ואיכשהו בלות'נטל, שבקדנציות קודמות היה מעין שחקן משלים, צלף למשימות מיוחדות, מקבל בתקופה האחרונה הרבה מאוד דקות רק כדי להבין שבסופו של דבר, ברמה הגבוהה באמת, הוא לא יותר מאשר שחקן בינוני במיוחד בערבים שהידית שלו מתחפשת לנורמלית.

אני לא מצליח להבין מה עושים במהלכים אחרונים. איידסון? ויז'נייבסקי? פרקינס? מי עושה כמה ומה? האם במכבי ת"א מציבים אופציה לפיתרון לכל בעיה? האם השחקנים מודעים לכל אחת מהאופציות האלה, אם קיימות? כי ברוב הזמן זה לא נראה ככה.

אם האופציה היא יכולת אישית נטו, כמו בנתניה, כמו וושהאם או פינוק, אז יום אחד אתה למעלה ויום למטה. פעם זה נכנס ופעם לא ובדרך כזו אף אחד לא נבדל מהאחר. אין למכבי ת"א היום חיבור נכון. אין ייחוד. אפילו לא בזרים. מה שפרקינס יכול לעשות התקפית עם כדור ביד, יכול גם פינוק.

חלק מהזרים ברמה טובה פלוס, אבל לא מעל לליגה. בנוסף, המשחק הקבוצתי לא מאוזן, לא ברור. אין שחקן שהוא באנקר. יותר מדי שחקנים מועדים לפורענות בקבלת ההחלטות שלהם. כולל השחקנים המובילים. אותם אלה שנותנים הם גם אלה שלוקחים.

ובקיצור, פה ושם נרשמות פעולות גדולות. הדרך שבה פרקינס מוציא כדור בהגנה מהידיים של היריב שלו היא מופתית, לא פחות. ללמד את זה בבית ספר. אבל כשמיד מגיע איבוד כדור מטופש עד לא ברור בהתקפה הבאה, מה הטעם? כדורסל שמתקזז הוא לא כדורסל שמנצח. במקרה הטוב, הוא כדורסל שפעם מנצח ופעם מפסיד. כמו מאזן היורוליג של מכבי עד עכשיו, פחות או יותר.

היום יצוצו סיכומי הסיבוב הראשון מכל עבר. אלפסי יהיה מאמן הסיבוב, שמוליק ברנר המשתפר-או-משהו-כזה, ואחד מהזרים של נתניה, כנראה קילינגסוורת', שחקן הסיבוב הראשון. אפילו בטיימנג הולך להם, אלה. נכבדם ונעריכם על כך.

שלומות ונצורות בשלב זה.