קרבות עמוסי סלים בירושלים, קאמבק נאה כרפאל של נתניה בנהריה, הפרש ענק ולא לגמרי צפוי של בני השרון ברמת גן, מופע תיאטרון מרשים של חביב הסיפרה עומאר סניד באשקלון, עשרים ומשהו של מכבי ת"א על מכבי חיפה. עוד מחזור עבר על ליגת קזינו בשלום. אין פצועים, אין חזיזים, אין מורחקים, אין פציעות למיטב ידיעתי. הכל טוב ונאה, לפחות עד המשחק המשלים הלילה בין עפולה לחולון.

אבל איכשהו, מה שתפס את תשומת לבי ביום המעייף שעבר עלי אתמול (יש יום ראשון שהוא לא מעייף?) היו הקלוז-אפים של ערוץ 10 בסיום המשחק בין מכבי ת"א למכבי חיפה על המפהקים ביציעים.

לכאורה, יופי של דרך לסיים שידור. בחיוך, בהסתלבטות קלה על כולם: על הליגה, על המשחק עצמו, על השדרים שיושבים שם ומשחיתים את זמננו וזמנם של כולם במשחק שהפך די חסר עניין כבר בתום מחצית אחת ועל האוהדים עצמם שמפהקים עצמם לדעת.

חייכתי גם. הזדהיתי אפילו. באופן די לא שגרתי ב-23.15 כבר הייתי במיטה הנשיאותית, נפעם מעוצמת העייפות, מבסוט מחדש מהאופציה שעומדת לרשותי גם בימים אחרים ולא מנוצלת מספיק – לישון בשעה מוקדמת יחסית בסטנדרטיים משיאותיים.

כך או אחרת, אחרת או כך, יש להודות ואף להודות יש: ימי ראשון האלה הם חתיכת קילינגסוורת', לא נכחיש זאת. קוטלי אדם הינם. אתה מגיע אליהם בבוקר עם שיר חדש בלב, מסיים אותם עם לשון בחוץ, מפיל את עצמך על המיטה ולא מבין מאיפה זה בא לך. האומנם עד כדי כך הזדקנו, או שפשוט ראשון הוא סוג של חרטאבונה שיש להשאיר מאחור ולעבור הלאה?

בבוקר קמתי עם תובנה עמוקה: כדורסל עלול להיות משעמם נורא, ונורא כמה שכדורסל עלול להיות משעמם. החיוכים הקלים מאתמול למראה כל המפהקים שהטריחו עצמם לנוקיה-ההיכל הפכו לקמטים במצח. ביני לבין עצמי הגעתי למסקנה שיש כאן בעיה.

ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שיש לפתור אותה במוקדם או במאוחר. כי אם זה יהיה מאוחר, מספר המפהקים יגדל באופן טבעי (את ה"באופן טבעי" תגידו בנימת קולו של דורון שפר, זה יוצא יותר מדויק).

במלים אחרות: להתחיל ולשחק כדורסל בשעה 21.00 ביום ראשון, שהוא יום קילינגסוורת' מעצם היותו הפותח של השבוע, זו מכה. יש לשנות מועד, יש לשנות.

מאחר שבסופי שבוע משוחק כאן הענף הפלאי הקרוי 'ביפ', וכל אמצעי התקשורת נוהים אחריו כאילו מחלקים שטרות של 100 יורו בחינם בכיכר העיר, לא רצוי לשחק כדורסל באותו מועד. אף אחד לא יגיע לסקר את המשחקים וגם אם כן הם יזכו לנפח עלוב למדי.

אבל מה רע בשעה 18.00, למשל? או 18.30?

18.00 ביום ראשון, כן. משחק מרכזי. מכיר את כל התירוצים: אנשים עובדים, לא יספיקו להגיע, רחוק מהפריים-טיים, אין רייטינג.

ואני אומר: רבותיי וגבירותיי (אני יודע שגם אתן כאן לפעמים), כל הנימוקים האלה בטלים בעשרים לנוכח פיות מפהקים ביציע אל מול חידלון הכדורסל הקרוי מכבי ת"א – מכבי חיפה. המטרה היא ליהנות, להתרשם, לכייף ולא לפהק ולסבול ביציע. 18.00 היא שעה מצוינת, אין צורך לגרור משחקים עד 23.00 בלילה ולהגיע בחצות וחצי הביתה כשמדובר באוהדים שהגיעו מחיפה. לא במשחק של 20 הפרש, ולא בכלל.

18.00 היא השעה, אם כן. מי שיגיע יעיד בכך על אהבתו הכנה לכדורסל ועל רצונו להיות חלק מהעניין בכל מחיר, גם אם הוא צריך לצאת מהעבודה חצי שעה מוקדם מהרגיל. מי שלא יגיע
- נאחל לו לפהק במשרד או בפקקים ושלא יעשה לנו טובות שהוא חי. נסתדר בלעדיו. כל דבר שיוכל למנוע מאנשים לפהק למראה המשחק האהוד עלינו היא אופציה שצריך לשקול אותה.

הרי מרבי האוהדים הם בני נוער וילדים. הם גם אלה שמעודדים יותר מכולם, בדרך כלל. אני די משוכנע שאלה ישמחו להגיע למשחק ב-18.00 ולא ב-21.00.

רגע, רגע, רגע.

אלא אם כן, ועל זה לא חשבתי עד עכשיו, פיהוק מול כדורסל של עשרים הפרש ביום קילינגסוורת'י באופיו הוא תוצאה של מצב מנטאלי נתון ולא של שעה כזו או אחרת.

נשאלת השאלה, האם החבר'ה יפהקו גם בשעה 19.10 בערך כשהמחוג יראה 20 הפרש למכבי ת"א באמצע הרבע השלישי? חוששני שהתשובה חיובית. התרחשות הצפוי מראש היא זו שנוטלת את העניין מהמשחק. חוששני, אגב, היא מלה מאוד חושנית כשאני חושב על זה.

ואם זה ככה, והחשד שלי מוצדק, אז בעצם אין שום הבדל בין 18.00 ל-21.00. כמה מצער. נראה שגם בעתיד ימשיכו להאכיל אותנו בשידורים ממשחקים מייגעים אל תוך הלילה. כי כאלה כמו שהיו בנתניה בשבוע שעבר, יו נואו, קורים פעמיים-שלוש בעונה. אולי.

כך שבכל זאת, למען בני העם הזכים, המפהקים ואפילו למען עצמי, נשיא עייף של ימי ראשון מאוחר בערב, הייתי מבקש להקדים את המשחקים. להתחיל ב-21.00 גדול עלינו, במיוחד כשתומרינגו סטאר עלול לראות בחלומו מפלצת דמיונית ב-3.15 בלילה ולדפוק לנו את השינה ואת היום שלמחרת.

שלומות ונצורות בשלב זה.