הבסנו גם את ניקולאי דוידנקו, יא ווראדי, והרגע הגדול הגיע. אנחנו עומדים לפגוש בגמר את אנדי רודיק שקם לתחייה בשבועות האחרונים. ואני מצפה שכבר תדעו, שבכל פעם שהדיבור הוא בלשון רבים זה לגמרי לא רק רוז'ה-שלנו פדרר. זה רוז'ה שלנו, אמנם, אבל יחד איתו גם אנחנו – עדת מעריציו.

בכל אייס, בכל חבטת יעף, בכל בק-הנד, בכל ריצה לרשת, בכל לגימת מים בהפסקות הקצרות, בכל מהלך ומהלך – אלה גם אנחנו. לא נשאיר את רוז'ה-שלנו לבדו אפילו לדקה, למעט אותם רגעים בהם הוא מהדס קלות לנוחיות או מקיים יחסי אישות עם חברתו. בכל שאר הרגעים, אנחנו איתו.

ובקיצור, הבסנו את דוידנקו 1-6, 5-7, 4-6 ואנחנו בגמר. רודיק מצפה לנו עם מאמנו החדש, ג'ימי קונורס האגדי, ובואו נקווה שאליל הטניס לא ימצא פגמים בסגנון משחקנו, ויראה לרודיק מקרוב כיצד ואיך בדיוק להפתיע אותנו בגמר.

רודיק עבר בחצי הגמר רוסי אחר, מיכאיל יוז'ני, ומה שמדאיג הוא היכולת שלו לקום על הרגליים אחרי הפסד מתסכל במערכה הראשונה בשובר שיוויון, ולתת בראש מיד במערכה השנייה 0-6 ולנצח גם בשתי המערכות הבאות.

מסתמן: זה לא רודיק הנקניק שיצא לנו לראות מפעם לפעם. לנו ולרוז'ה-שלנו, ובמיוחד כשהוא התמודד נגדנו. זה רודיק שמפעמת בו רוח חדשה. וכך בדיוק, כמו בצילום, זה יתחיל. כשרודיק עדיין מאמין בעצמו ונחוש.

הבה נשבית במשהו את מצב רוחו, אם ככה. כמה נתונים יעשו זאת: פדרר עלה לגמר הגרנד-סלאם השישי ברציפות. לא קרה כדבר הזה מאז עשה זאת רוד לייבור בשנים 1961-1962. ולא לשכוח שאנחנו הולכים על ניסיון להיות הראשונים מאז ומעולם, שזוכים שלוש פעמים בווימבלדון ועוד שלוש פעמים בארצות הברית הפתוחה ב-ר-צ-י-פ-ו-ת. לא היה כדבר הזה. לא, לא. ממש לא.

כרגע, חשוב שרודיק יידע, עומד רוז'ה-שלנו על מאזן של 0-20 בטורניר הזה. כלומר, לא הפסיד שם כבר שלוש שנים. כן, חשוב שיידע. שירעדו לו הביצים ברגעי ההכרעה. ונראה את קונורס הגדול מצליח לייצב אותן ביד אמונה כשזה יקרה בזמן אמת.

חשוב גם שיידע רודיק, בעל הסרב האדיר והעצום, שהמאזן של רוז'ה-שלנו בגמרים של גרנד-סלאם הוא 1-8 וההפסד היחיד הוא על חימר לרפאל נדאל ברולאן גארוס, ולא לרודיק. ולסיום, כדאי גם שתזכור, אנדי, שהמאזן שלך נגד פדרר עומד על ניצחון אחד בלבד מול עשרה הפסדים. וגם הוא, עם כל הכבוד, הושג לפני שלוש שנים.

צא, צא למגרש, יא נקניק. בוא אלינו. לא יהיה קל, כי רודיק באמת רוכב על איזשהו סוסון כרגע. ובכל זאת, הב לו בראש, רוז'ה-שלנו. הב, הב.

כן, ככה זה ייגמר בדיוק. ממש כמו כאן, בצילומים. ורק למען הסדר הטוב, וכדי לעודדך לקראת המשימה כשכל הקהל האמריקאי עומד לצד הגיבור הלאומי החדש שלו בעקבות פרישתו של אנדרה אגאסי, לא נשכח, כמו תמיד, לזעוק את זעקת הקרב.

היידה רוז'ה-שלנו, היידה, היידה, היידה!

נכסוס ציפורניים בציפייה לגמר האדיר, ואולי, אתה יודע מה, נגדיל לעשות יען כי המתח גואה.

ונזעק זאת שוב:

היידה רוז'ה-שלנו, היידה, היידה, היידה!

ונשוב לדווח כשיהיה מה.