קשה להחליט מי יצא יותר קטן וקטנוני בפארסת סמי בכר וגמר גביע המדינה. בצד אחד עומד איגוד השופטים, שהתעקש לשבץ את בכר למשחק הגמר למרות שגם בלי זכוכית מגדלת של שען חירש היה ברור שזה יהווה בעיה עבור איגוד הכדורסל. מנגד, ניצב זה האחרון, שלאחר שהבין שאיגוד השופטים מתעקש, יכול היה לצאת היותר גדול מבין השניים, ולשתף פעולה לצורך איזושהי פרידה רשמית מהשופט, גם אם מינורית ומינימליסטית, אבל התעקש להחמיץ את ההזדמנות, ויצא גם הוא פארש.

לא מבין אותם, בחיי שלא. לא את אלה ולא את אלה. כלומר, אני כן מבין את הטיעונים הבסיסיים, אבל לא את הראש בקיר שבא בעקבותיהם. הבסיס הוא די פשוט: איגוד הכדורסל המשיך עם הקו העקרוני, בו נקט מרגע חשיפת העובדה כי בכר הודה בהעלמת מס והמתנגד עקרונית לכך שהוא ישובץ, ודאי שלא למשחק כמו גמר הגביע. איגוד השופטים, מנגד, המשיך עם הטענות בסגנון "אין במה שעשה בכר שום דבר שצריך למנוע ממנו לשפוט, לפחות נכון לעכשיו, וחוץ מזה - אתם לא תגידו לנו את מי לשבץ ואת מי לא, ובכל מקרה זהו משחקו האחרון של בכר בישראל, כי מכאן ועד הפרישה בסוף השנה הוא ישפוט רק באירופה".

העניין הוא, שכל העסק נראה ונשמע עקום מההתחלה ועד הסוף. בהתחלה, כפי שציין נכון אלי סהר בערוץ 1, לא ממש ברורה ההחלטה שבכר יפרוש משיפוט בארץ אבל ימשיך לשפוט באירופה. אם הוא ראוי לשפוט, שיעשה זאת גם כאן עד לסוף העונה. אם הוא לא ראוי, שיפרוש בכלל. בסוף, כאמור, כולם יצאו רע. איגוד הכדורסל לא קיבל את מבוקשו ובכר אכן שובץ למשחק, בעוד איגוד השופטים חטף סטירה מצלצלת, בדמות התעלמות פומבית מוחלטת של איגוד הכדורסל מעובדת היותו של המעמד פרידה רשמית מהשופט.

וישנו גם סמי בכר עצמו. אתם יכולים לחשוב עליו מה שאתם רוצים, לטוב ולרע (והרי לא משנה מה אתם חושבים, אף אחד כנראה לא ישכנע אתכם אחרת), אבל בשורה התחתונה מדובר באחד השופטים המצליחים ביותר בתולדות הענף בארץ, שרק ראובן וירובניק הגיע להישגים גדולים יותר ממנו. אם כבר נפלה ההחלטה שמדובר במשחק האחרון שלו בישראל - ושוב, לא משנה מה מישהו חושב על ההחלטה ו/או על בכר - היה מגיע לו לפחות המינימום שבמינימום, בדמות ציון העניין על ידי הכרוז בגמר.

אישית, חשבתי ואני עדיין חושב שבכר לא היה צריך להמשיך לשפוט אחרי שהודה במה שהודה. כשכתבתי זאת לראשונה כאן, קיבלתי מכתב ארוך ומפורט מאחד הקוראים, שטען כי אני טועה בגדול. הציטוט המדויק אינו לפניי כרגע, אולם רוח הדברים היתה שלא צריך להעניש את בכר על עבירה פחותת ערך יחסית, ועל משהו "שממילא כולם עושים במדינה הזו".

זו אכן גישה מעניינת, אולם לעניות דעתי הלא קובעת שגויה מן היסוד. לא רק שעבירה היא עבירה היא עבירה, אלא שבמיוחד לאדם במעמדו של בכר, שצריך להיות התגלמות ה"ניקיון" בהקשרים הללו גם מחוץ למגרש, אסור ליפול בה. אם כבר קרה מה שקרה והאיש הודה במה שהודה, אין כאן ברירה אחרת, גם לפי תקנון איגוד הכדורסל, וגם, כך נראה לי, בהיבט הציבורי.

כל הדברים הללו כבר לא רלוונטיים, כאמור. איגוד השופטים החליט מה שהחליט, בעקבות זאת - איגוד הכדורסל החליט גם הוא מה שהחליט, הפארסה נראתה כפי שהיא נראתה, ולנו לא נותר אלא לצפות בגנון הזה, ואם לא להתבייש בשביל כל המעורבים, לפחות לגחך בעצב. הפתגם הישן: "ההבדל בין פיקח לחכם, הוא שהפיקח יודע לצאת מהצרות שהחכם אף פעם לא היה נכנס אליהן" - מעולם לא נשמע מתאים יותר.

shaharhermelin@gmail.com