לפעמים, אני קצת מפחיד את עצמי. טוב, אולי לא מפחיד (אם לא מחשיבים את הרגעים מול המראה) אבל בהחלט מדאיג. לא מעט פעמים התוודיתי כאן על כישרון מוכח ורב שנים בתחום הניחוס - ובפעמים בהן כבר החלטתי לחסוך מכם את העניין, התנדב חיש קל החבר בורוכוב-סוקולוב לעשות זאת במקומי - וגם אם לא תמיד הוזכר הנושא במלוא הרצינות, באה המציאות ומוכיחה, כמו שאומרים אצלנו בבית, כי יש דברים אותם אסור לומר אפילו בצחוק.

הקורבן האחרון, עד שיוכח אחרת, הוא ג'רמי פארגו. בראשון בערב חזרתי הביתה די מאוחר, אבל בדיוק בזמן כדי לראות את שלשת הייאוש האחרונה של האיש מול מכבי חיפה, שלא שינתה שום דבר מהותי מבחינת ההפסד של ג"ג. מדבריו של עפר שלח בעקבות אותה שלשה, הבנתי שפארגו, ולא בפעם הראשונה בחודשים האחרונים, לא ממש היה במיטבו במשחק הזה.

על מנת לוודא שהבנתי נכון, גלשתי על הבוקר לאתר מינהלת הליגה, ואכן כי כן: פארש מוחלט היה ג'רמי: 12-3 מהשדה (5-1 מהשלוש, פעמיים חסמו אותו), 4-2 מהעונשין, שלושה אסיסטים, איבוד וריבאונד ב-25 דקות על הפרקט, מה שמסתכם בחמש נקודות מדד. ממש לא משהו לכתוב עליו הביתה, ואפילו רחוק מזה.

אני מניח שעודד קטש וליאור ליובין שוברים כבר אי אלה שבועות את הראש, בניסיון להבין מה קרה למי שבתחילת העונה הצטייר כאחד השחקנים המלהיבים ביותר שנראו כאן בשנים האחרונות. יכול להיות שהם סוברים שהקבוצות למדו אותו, אולי הם חושבים שהאיש מתגעגע הביתה, יש מצב שהם מאמינים שזה רק משבר קטן וזה חולף, אולי בכלל משהו אחר, אבל בכל מקרה הם טועים.

התשובה נמצאת ממש כאן, בכדורסלע-האתר. רק לפני שלושה חודשים, אפילו קצת פחות, הכתרתי את פארגו כזוכה הוודאי בתחרות "חביב נולד" לעונה זו, וכה כתבתי עליו: "ראשון במדד היעילות (24), ראשון בנקודות (24), 61.8% ל-2, 45.2% מהשלוש (ננזוף בו על 67.9% בלבד מהקו, אבל הוא עוד ישתפר) 4.7 אסיסטים, 3.7 ריבאונדים וכן הלאה וכן הלאה. הולכת לה הרשימה ומתארכת".

"אבל מעבר לכל אלה", המשכתי וכתבתי ב-1 בדצמבר, "בשביל אחד כמו פארגו, באמת שווה לצאת מהבית, או לכל הפחות להתיישב מול המרקע ולא לסור ממנו עד לסיום המשחק. בסדר, אז מדי פעם הוא קצת מתפרע וגם קצת שכונה. ממש לא מזיז לי. אם כבר החלטתי להקדיש זמן לכדורסל, אני מחפש את מי שבזכותו אומר לעצמי בסיום שהיה שווה. אחד ויחיד כזה, לפחות עד שיוכח אחרת, הוא פארגו שלנו, על קפיציותו, אתלטיותו, התלהבותו וכמובן יכולתו הטובה עד מצוינת".

שבועות לא רבים חלפו, והנה מצבו של החבר פארגו, נכון להיום: צניחה מהמקום הראשון ל-19 (!) במדד היעילות עם 14.6 נקודות בלבד, גלישה מהמקום הראשון לתשיעי בדירוג הקלעים, בעקבות ירידה מ-24 ל-16.1, אחוזי קליעה שהתדרדרו ל-51.2 לשתיים ול-35.3 מהשלוש. גם אחוזי העונשין עדיין על הפנים (66), ויחד עם כל אלה נרשמים לחובתו, פחות אסיסטים, פחות ריבאונדים ויותר איבודים.

אבל עזבו את המספרים היבשים. קפיציותו? אתלטיותו? התלהבותו? שווה לצאת בשבילו מהבית? איפה נעלמו כל אלה? הלא האיש נראה יותר כבוי מטלפון נייד של סוכן מוסד בזמן חיסול בדובאי (על פי מקורות זרים, כמובן). אין מה לעשות, מסתבר שישנם כוחות ביקום איתם אסור להתעסק, גם אם הכוונות שמאחוריהם טהורות לחלוטין.

באותו טור בו חרצתי, ככל הנראה, את גורלו המקצועי של פארגו, לפחות לעונה הנוכחית, מוזכר עוד שחקן. מאחר שמדובר לא רק במישהו שבניגוד לפארגו ממשיך להוכיח את עצמו גם בעצם ימים אלה, אלא באדם באמת חביב על המגרש ומחוצה לו - נעשה עימו חסד ולא נקרא לילד בשמו, על מנת שימשיך וישגשג. גם מובילים אחרים בקטגוריות המרכזיות בליגת קזינו לא יוזכרו כאן, מהסיבה הפשוטה שכמה מאוהדים עצבניים במיוחד של קבוצותיהן יודעים היכן אני גר.

עם זאת, נתקשה להתאפק מלהעמיד את הכוחות הטמירים במבחן נוסף, חשוב אף יותר, ולכן נקבע כאן ועכשיו כי סן אנטוניו ספרס תזכה בוודאות באליפות ה-NBA, וכי טים דאנקן, מאנו ג'ינובילי וטוני פארקר יזכו במשותף בתואר ה-MVP. ואם לא הם, אז קליבלנד ולברון ג'יימס, או בוסטון סלטיקס. עם כל השאר כבר נסתדר.

shaharhermelin@gmail.com