כבוד הנשיא שלום רב,

נושא מסוים המתרחש בעולם הביפ מרתיח את דמי, ומשום מה חשבתי שדווקא זווית הראיה המלומדת של הנשיא תועיל לעניין.

מודע אנוכי לאיסור החמור שחל על אזכורו של ענף הביפ ומאורעותיו בהיכל המקודש שהוא כדורסלע-האתר. אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי שבמקום לשאול אותך על ענף הביפ, ברצוני לשאול אותך לא על ענף הביפ.

הכותש עשוי היה לחשוב, לו היה בא מענף הביפ, שעצם היותו מי שהוא מעניקה לו זכות לאמן את הנבחרת גם מבלי שאימן עדיין ולו משחק בוגרים אחד! מזל, מזל שעודד-שלנו לא בא מענף הביפ, ויסתפק במשרת עוזר המאמן הנחשקת-אך-פחות.

והשאלה העניינית אותה רציתי לשאול היא, האם ראוי בעיניך, בעייני נשיא הסיפרה הבלתי מעורער, למנות שחקן עבר, מהולל ככל שיהיה, למשרת מאמן הנבחרת לפני שהוכיח את יכולתו לאמן קבוצת בוגרים?

נגיד שלפני חודשיים, כשעוד לא היה מאמן לנבחרת ישראל, נדב הנפלד, האחד והיחיד, או לחילופין דורון ג'מצ'י האגדי, היה מכריז כי ברצונו לאמן את הנבחרת, האם צריך לשקול ברצינות את המועמדות?
האם יכול להיות שאדם כזה יהיה עדיף על פני בכירי המאמנים בארץ?

מהיכרותך את הענף והנפשות הפועלות בו, זה היה יכול לקרות? היה יכול להצליח (נגיד, להביא את הנבחרת לרבע גמר אליפות אירופה)?

גיל רוזנטל

שלומות לנתין המכובד,

ריישית כל, ארצה לומר לך זאת: מתוך אלפי נתינים שפקדו, פוקדים ועוד יפקדו את כדורסלע-האתר, אני זוכר את שמך כנתין נאמן ודעתן שאינו מהסס להשמיע את אשר על לבו, ואף להקשות על הנשיאות בקושיות רבות ומשונות. מדוע נעלמת לאחרונה, אם כן? לא נאהב זאת.

שיינית, בוא לא נעשה מקטש מלאך, כן? הוא אמנם לא ביקש את הנבחרת הלאומית, אבל הפועל גליל עליון קפצה עליו מיד לאחר שפרש וביקשה ממנו לאמן את קבוצת הבוגרים שלה, בלי יום אחד של אימון מאחוריו בשום דרג שהוא ובלי תעודת הסמכה. לא שאני מאשים אותו במשהו, חלילה, אבל הוא לא היה מוכן להתחיל באימון ילדים ונערים, כן?

ואני שואל:
האם קיים הבדל מהותי בין אימון קבוצה מקצוענית לאימון נבחרת ישראל, או שאנחנו מניחים וטווים כאן איזשהו קו צדקני שלא באמת קיים, רק כדי לקיים איזושהי מידה עתיקה ונדרשת, כביכול, של שמרנות טיפוסית? של אילושהם
סדרים ונורמות מקובלים, שיתכן כי כבר אינם דומיננטיים כבעבר?

אני מניח שמה שמטריד אותך הוא בעיקר עניין הנבחרת הלאומית והיכולת התיאורטית, שעשויה/עלולה להפוך מעשית, ולפיה ימונה למאמנה מישהו שהיה ספורטאי מצטיין ולא אימן מעולם. אני לא נכנס לעניין הקמפיין העצמי ולמקרה הנוכחי מענף הביפ, כי ביפ לא ידובר כאן, כידוע, אלא מדבר עכשיו ברמת העיקרון.

ההיגיון אומר שיש ללכת בסדר מסוים. כמו מאמננו הלאומי לשעבר, כמו מאמננו שחור השיער לשעבר. מהבלטות ועד לגדולה. ודאי שמעת לאחרונה את אריק אלפסי מנתניה, שסיפר עד כמה הוא מתגאה בכך שצעד את כל הדרך מלמטה, בלי קיצורים, עד לניצחונות הביתיים המרשימים בליגת קזינו נגד מכבי ת"א, הפועל ירושלים וג"ג הפקות ואירועים בע"מ וגם עד למעמד חצי גמר הגביע.

אבל מעשית, איך בעצם אפשר לענות על שאלה כמו ששאלת? מה עושה האדם הממוצע, או נשיא, לצורך העניין, כשהוא צריך להחליט מה להשיב לך על שאלה כזו? הולך ובודק אם קיימים תקדימים והאם בני אדם נאורים כאלה ואחרים החליטו שניתן או לא ניתן, ראוי או לא ראוי, אפשר או אי אפשר.

האם שמעת על החבר פנאיוטיס ינאקיס, שזכה בגביע לפני מספר ימים? ודאי שמעת. האם ידוע לך שהאיש, שהיה מגדולי שחקני יוון בכל הזמנים, בטופ 5 בלי ספק, מונה לתפקיד מאמן נבחרת יוון זמן קצר לאחר פרישתו כשחקן ועוד לפני שאימן קבוצה? הוא אימן את נבחרת יוון באליפות אירופה ב-1997 (מקום רביעי) ובאליפות העולם ב-1998 (שוב מקום רביעי) באליפות העולם, ורק אחר כך עבר לעבוד עם פאניוניוס ומארוסי.

זאת אומרת, תקדים יש. ואפילו בשליפה. אני מניח שאם נחפש טוב-טוב ברחבי העולם כולו אולי נמצא עוד. גם בתחומים רבים אחרים של החיים והעשייה יש הקפצות והנחתות, אלה לא דברים שטרם נתקלנו בהם. מראדונה, אגב, בארגנטינה, כן? אם לחזור לביפ לרגע.

לא שזה קונבנציונאלי, כן? אבל היו דברים מעולם. בסופו של דבר, השאלה היא אם יש ללכת עם הזרם או נגד הזרם. האם לדבוק בכללים ההגיוניים, אם כי הבלתי כתובים, או לנסות ולהמציא את הגלגל במקומות בהן הדרך משובשת כבר די הרבה שנים? חזון או שמרנות? היצמדות לכללים או מעוף? אחריות או הרפתקנות? אלה הנושאים העיקריים שעל הפרק, אפילו יותר מאשר אם אימן או לא אימן, במיוחד בענף הביפ שבו מספר ההחלטות שצריך לקבל במהלך משחק חי הוא לבטח קטן פי כמה וכמה (וכמה!) מאשר בכדורסל.

אני חושב שכל מקרה לגופו ולא פוסל על הסף דבר, אם כי לא נותן להם בהכרח את מרבית הסיכויים.

יותר מזה, אומר לך בעיניים מצועפות כשל נערה מאוהבת בת 15, שאם היה היונה ההנפלדית המכובד עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ, מעמיד עצמו לשיקול דעתם של הממונים כמאמנה הבא של נבחרת ישראל, הייתי מאלה שמהססים ברגע הראשון, אבל אולי מתרצים אחרי מחשבה נוספת. סתם בתיאוריה, כן? כי אני לא בטוח שהוא האיש הנכון מבחינת הנהגה וכריזמה סוחפת, וגם לא ברור עד כמה הוא עמוק בקטע. הרי איכשהו זה צריך לבוא ממנו (או מג'מצ'י שהזכרת). צריכים להיות סימנים כלשהם על פני השטח, אפילו מינוריים, שיתנו להתאחדות להבין שהאיש בכלל בעניין. אתה הרי לא ניגש עכשיו לארי רוזנברג או חיים זלוטיקמן שנעלמו לחלוטין מנוף הכדורסל, ואומר להם לבוא לאמן את הנבחרת. צריך פה איזושהי הצהרת כוונות גם מצד שחקן העבר.

ובכל זאת, יו נואו, לפעמים, אם אתה יודע לעטוף את עצמך וסביבתך באנשים הנכונים ויוצר מערכת מנוסה וטובה שאתה מביא לה ערכים מוספים כדמות אהודה, מוערכת וכזו שבאה מתוך המשחק ועברה הכל, יש מצב שתצליח לא פחות מאשר מאמן מנוסה שעשה את כל הדרך מלמטה.

מהיכרותי את הנפשות הפועלות, אם לסגור את התשובה על סמך השאלה שלך, הסיכוי שאנשי איגוד הכדורסל היו ממנים מחר בבוקר את הנפלד או ג'מצ'י או מישהו מסוגם למאמן הנבחרת קלוש עד בלתי קיים.

שלומות ונצורות בשלב זה.