| |
|
| |
| |
 |
|
| 2.6 קילו טקסט. פפפפפפפפפפ |
| לא פשוטות הן המהדורות האלה והרכבתן, אבל מה לא עושים למען העם השואל, המתעניין, החפץ להביע דעה, לשמוע ולהשמיע. האזינו. |
| 24/2/2010 |
|
| |
שלום ערן,
ראשית מה אתה אומר/חושב על "סגנון הקולג'" שאימצה מכבי: ת"א משחקים בטירוף, לוחצים בהגנה עם שמירות כפולות, ובהתקפה המון שטויות ואיבודי כדור והקהל דוחף ודוחף, רק בלי צבעי גוף.
צ'אק איידסון למרות היותו שמאלי, לבן ומגוון, לוקח החלטות וזריקות לא לעניין. הערתי זאת על רקע הערכתך כלפיו.
גמר הגביע הבליט את הבעיות שהחוק הרוסי גורם למכבי. הישראלים לא יציבים ומכבי מדשדשת, ומצפה לנו סיום עונה לא ברור מאליו לצערו של פיני גרשון.
איתן
אני אומר שעם פנתרים בלב וברגליים כמו ויז'נייבסקי ופרקינס ולימונד, ועם פיזיות כמו של אנדרסון, זו מצווה להפעיל לחץ בהגנה, שמירות כפולות ושאר כאלה. שטויות ואיבודי כדור? אצל פרקינס זה כי הוא שואואיסט, אצל איידסון כי הוא סוג של היפראקטיבי, אצל אנדרסון זה כי הוא מאוהב בעצמו, אצל לימונד זה כי הוא לא נגמל מהכדרור המיותר בין הרגליים, אצל לאזמה זה כי אין לו ידיים ואין לו כדרור. ובכלל, ממשחק למשחק אני מתקשה לצפות בו ולהישאר רגוע. האיש מרגיז אותי. אם כי רצון ואתלטיות יש לו מעל ומעבר.
איידסון? שחקן מעניין מאוד, לא נכחיש זאת. גם כיום, אחרי שני שליש עונה, אני די בטוח שרב הנסתר על הגלוי. אם הייתי כתב שטח שמכיר אותו יותר טוב, מדבר איתו, פוגש אותו ומצוי אחרי ראיון של ארבעה עמודים, אולי הייתי יודע יותר. יש מכלול של דברים באישיות של שחקן, ולא תמיד מספיק רק לראות אותו על המגרש. אני מאמין שהוא מסוג השחקנים שרק אחרי העונה השנייה שלו כאן אפשר יהיה לנתח את היכולת שלו ברצינות גמורה.
ולגבי ההערה האחרונה שלך - בכל עונה שבה יהיה כאן פיינל פור כשיטה להכרעת אליפות יצפה למכבי ת"א סיום עונה לא ברור מאליו. מספיק ערב אחד של לחץ, של ידיים רועדות ושהאנרג'ייזר דריק שארפ יתקלקל לכמה דקות – והנה הוא עלול להיקלע לצרה.
שלום,
תודה לאל הוא שוחרר. על אף שאינני "נדמה לי", יסכימו איתי כולם שקווין מרטין החריב את סקרמנטו עד היסוד. מצד שני, אתה שואל את עצמך: אוקיי, מרטין הלך, אבל מה נשאר? האם מה שנשאר יספיק בשביל להחיות את תהילת הפרנצ'ייז? כאילו, גאד דמת, טייריק אוואנס עם כל הכבוד הוא עדיין לא פרנצ'ייז פלייר. הוא לא נמצא ברמות של שאק שמגיע ישר מהדראפט והופך את הקבוצה שלו למנצחת. יש לי תחושה שביום פקודה הקינגס ינסו להיפטר גם מאוואנס ולהביא מישהו מהוותיקים המובילים.
מצד שני, ליגת ה-NBA הפכה בשנים האחרונות לליגה נטולת כוכבים. כך שגם פה ישאלו הרבה שאלות בנוגע לקונספט שאליו צריכים הקינגס לפנות בשביל לחזור לימי התהילה.
עוד שאלה לגבי העונה הבאה, היא כמובן שאלת כספי. הבן אדם עושה, לפחות מבחינה סטטיסטית, דברים פנטסטיים. ומצד שני "נדמה לי" יתמה האם זה מה שהקינגס יחשבו שיעזור להם במסע חזרה לימי התהילה. לא יודע למה אבל אני מתקשה להאמין.
בכל מקרה, טוב שקווין מרטין לא בקליפורניה יותר. ומצד שני, לא בטוח שאלה שנשארו יהיו יעילים יותר בהמשך.
חגי
די מסכים איתך לגבי קווין מרטין. עושה רושם שסקרמנטו מחפשים דרך חדשה לעלות עליה, וגם אם זה לא קל ולא פשוט קווין מרטין לא אמור להיות חלק מהדרך הזו. ככה זה מרגיש לפחות על סמך מה שראיתי לאורך העונה הזו, בעיקר בתקצירים, מודה ומתוודה אנוכי. מצד שני, לך תדע עד כמה תקצירים יכולים לספר את הסיפור כולו.
בעניין כספי אני פחות מסכים. כלומר, מהצד של סקרמנטו. לא רואה פה שום שאלה, למען האמת. עד כמה שאני מבין, אף אחד בסקרמנטו לא רואה בו את הכוכב הבא או האיש לבנות סביבו או לידו את המועדון. הוא שחקן טוב, שאפתן, מוכשר, רעב, וככל שזה תלוי במועדון אין פה שאלה: הוא רצוי כחלק לגיטימי ובעל חשיבות במערך הכולל.
שלומות ונצורות וברכות רבות!
ריישית, אפתח בזה שבמענה הנשיאותי האחרון אלי (המהדורה, 17/2/2010) הזכרת את בני ("יום אחד אם תשלח את בנך לעשות עבודת גמר על סיפרה בסלע, שמור לו את הפיסקה הזו"), והיה זה אך כמה ימים לאחר אזכור מעלליו של איתי סלע הפלאי בהיכלי הקט-סל של גוש דן, אליהם התלבטתי אם להגיב בפרגון הראוי, והוא ראוי.
לא יודע אם אתה זוכר, אבל בפעם הראשונה שכתבת על איתי הפלאי בהקשרי קט-סל, עניתי לך כאב לעובר בן 39 שבועות. ובכן, אי-שם בעיצומו של השבוע ה-42 הגיח לו לעולם בני בכורי. וכיום, לאחר כ-3.5 חודשים, מזרן ההפעלה שלו כבר צר מהכיל את יכולת התנועה שלו (עדיין זוחל לאחור...). בעזרת השוכן במרום נכון לו עוד עתיד גדול!...
ברכה והצלחה!
מייקי
ברכות ונצורות מאוחרות להולדת הבן המכובד. מי ייתן ויגדל לתפארת מדינת ישראל ולהנאת משפחתו עד מאוד ועד בלי ועד אין קץ. בגיל 3 שים בידיו כדור כתום ואמור לו ליישר את האצבעות בסיום הזריקה. דווח מה ראית בבוא העת.
נשיאנו,
איך זה שמאמננו האולימפי לשעבר הוא לשעבר? יש פה איזה עניין טרגי עם האדלשטיין. מרגיש כאילו - האיש הושם באמצע מדורה וכולם רוקדים. אולי הנשיא ייתן עליו איזה תוכן חיובי? אולי ינסה להסביר לנאמניו את ההידרדרות ? אולי יסביר לנו משהו בפוליטיקה שם באיגוד? אולי יאיר את עיני נתיניו?
אפי
ריישית כל, אין כרגע נבחרת אולימפית, אז אדלשטיין הוא לא מאמן הנבחרת האולימפית כפי שהיה. למה אין? לא יודע, אולי כי אין משימה קרובה או איזו אוניברסיאדה. צריך לברר באיגוד הכדורסל, אבל נראה שהאולימפית והמשימות שלה אף פעם לא עמדו במרכז העניין, ככה שאולי אף אחד לא מאוד מתעניין ובאיגוד נרדמו.
בעניןי הנבחרת הלאומית – הוא היה עוזרו של מאמננו הלאומי לשעבר, אבל הוחלט לנקות הכל, כפי שאתה רואה, ולבנות צוות חדש לגמרי. זה לא עושה אותו מאמן פחות טוב, אם כי היה שותף לתוצאות הלא טובות של האליפות האחרונה בפולין. וסלח לי על שאני חוזר ומציג את הצילום הזה. מוצא חן בעיניי, מה לעשות.
חוץ מזה, חלק מדעותיי כתבתי באייטמון "בשיאו, ואז הקשקוש הזה". האיש הוא מוח כדורסל ערני ודרוך וחבל מאוד שהוא לא מאמן. אני חושב שליגת קזינו איתו היא מעניינת בהרבה מאשר בלעדיו (וחסר לי מאוד אגב גם דני פרנקו, אם כבר מדברים).
לא יודע מה קורה עם אדלשטיין, אבל אני מניח שהוא מאוד מרוצה עם הנישה הנוכחית שלו. אזכיר לך כי דמויות שעברו בשנים האחרונות בטלוויזיה כפרשנים זכו לקידום במגרש עצמו: אפי בירנבוים, שרף שכבר היה בחוץ, עודד קטש, גור שלף. יכול להיות שאם ארז יישב על הכסא הזה עוד שנה-שנתיים-שלוש, גם הוא ייקרא לאיזשהו דגל חשוב.
טרגדיה? בעיקר סביב העובדה שלא הצליח ליירט לכיוונו איזה תואר כמו שעשו מאמנים כמו שמיר, פרנקו, קצורין, בירנבוים, קידר, דורסמן וגרשון בתקופה שלפני מכבי ת"א. טרגדיה מקצועית אולי גם סביב עניין מכבי ת"א, אני חושב, ובמיוחד לנוכח העובדה שמי שהיה רבו, פיני גרשון, העדיף פעמיים עוזרים אחרים על פניו (בלאט, דרוקר) ודווקא לאולימפיאאקוס המכובדת אבל הרחוקה מהעין הישראלית לקח אותו, במה שהסתיים בפיטורין.
כבוד הנשיא שלום!
חדשות מרעישות נפוצו לכל עבר עת החליט איגוד הכדורסל המהולל להצטרף לאומות אירופה ולהרחיק את קשת השלוש בחצי מטר מכל צד או פינה במגרש החל משנת הפעילות הבאה.
אכן ימים עליזים עוברים על ארץ הקודש. ומכאן לקושייה: אני חי בארץ מפעל הפיס בה הכללים ברורים וחדים - ליד כל קו חוץ של מגרש יימצא קיר במרחק אפסי, או יציאת חירום או סתם יציע. האפשרות לסמן מגרש שלם מחדש (החל מליגות הקט-סל) ולהרחיק את קו קשת השלוש פשוט בלתי אפשרית. אתמההההההה ממושכות, שכן אם לא היה הדבר עצוב הייתי צוחק.
איתי
נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שסוגיה רמה ונכבדה זו כבר נדונה באחת ממהדורות שאלותשובות האחרונות. גם אז לא היתה תשובה מספיק טובה בפי. אין לי ספק וספק אין לי שמדובר בשאלה-שאלה, כן? מעניין מה יאמר רכז הליגות נפתלי גושן, האיש המסייר במגרשים ומאשר או פוסל אותם.
כבוד הנשיא הרם והנכבד שלום,
ברצוני להעלות הצעה לסדר היום בעניין התחרות המכונה 'חביב נולד'. לא יכולתי שלא לשים לב לאנומליה בתוצאות התחרות. שחקני הקבוצות שמשחקות שני משחקים בשבוע כמעט ואינם עומדים בקריטריונים לחביבות.
הדבר מפתיע עד מאוד בהתחשב בזה שלכאורה מדובר בעשרה עד חמישה עשר מהשחקנים הטובים בארץ בכל זמן נתון (לכאורה, יען כי נפילות תמיד יש). אבל בעצם, למה אני מופתע? הרי הנשיא בכבודו ובעצמו מרבה להסביר כי הרוטציה הרחבה של הקבוצות מקשה מאוד על שחקניהן להשיג את המספרים הנחוצים.
אך עלתה מחשבה במוחי, מה אם יכללו בתחרות גם משחקי הקבוצות באירופה? הרי משחקים אלה הם ברמת קושי גבוה יותר ובהם הרוטציה מצטמצמת, ונכון שהדבר מעניק יתרון לא הוגן לשחקנים שהקבוצות שלהן משחקות במפעלים אירופיים אבל מצד שני לא צריך לתגמל את מי שמצליח להצטיין ברמות הגבוהות ביותר?
המחשבה שוונדל אלכסיס או באק הפנתר הוורוד ג'ונסון לא היו אפילו מתמודדים על תואר חביבות רק בגלל שמרבית דקות המשחק אותן קיבלו היה באירופה, צריכה להספיק כדי להמחיש את הנקודה שלי.
ובאותו קו מחשבה, נראה לי שיכול להיות ראוי גם לכלול את משחקי הגביע בתחרות החביבות, הרי גם שם מוצדק לתגמל את אלו שהצליחו להוביל את קבוצתם למעמדים רמים ומצטיינים בהם. אני יודע שהנטל על זמנו של הנשיא והדקות הנוספות שיגזול הדבר בכל שבוע מבילוי עם פלאיו הילדיים כנראה יכריע כנגד ההצעה, אבל עד שיש מחשבה בראש, חבל לבזבז אותה.
הנתין גיל רוזנטל שיש לו פתאום קצת יותר זמן פנוי.
שמע, העניין הכי מטריד הוא מה שכתבת לגבי אלכסיס ובאק ג'ונסון. מטריד, באמת מטריד, כמו שהעצם צפית וחזית. אבל צריך להבין דבר אחד: אז נבחרו חביבים בדרך אחת והיום נבחרים חביבים בדרך אחרת. את שנותיה הראשונות של סיפרה בסלע כגוף החי בשטח ובוחר חביבים מקרוב –קרוב-קרוב לא ניתן להחזיר, אלא אם תחזיר אותי להיות ריפורטר כמו פעם ובזה אני לא מעוניין.
לכן עובדים על סטטיסטיקה. ייתכן כי האם המצב הזה יימשך, ובהחלט מדובר בעונה החלשה ביותר של המועמדים מבין ארבע העונות של 'חביב נולד' עד עכשיו, נפעל לשינוי השיטה. נחשוב על דרך חדשה. לעבור מחזור שלם עם שחקן אחד שעומד בקריטריונים? זה אומר שמשהו פה לא דופק, אם כי דפק היטב, יש לומר, בעונות קודמות.
ולהרחיב את מעגל המשחקים עליהם ניתן לקבל ניקוד? כפי שחזית, הוא שצפית. די והותר לי בעומס הקיים, ואל תשכח את דבר קיומו של מסדר הכלימה בו רוחשת פעילות רבה יותר וגוזל הוא לא מעט זמן בסדר הזמנים השבועי של מוסד הנשיאות.
לסיכום, ייתכן מאוד כי יבוצע סיעור מוחות בתום העונה, ומי יודע – אולי גם תאומץ דרך חדשה בעניין חביבי הסיפרה העתידיים.
שלום נשיאנו,
שני עניינים פעוטים עד מאוד בפי:
1. הוזכר פה לא מזמן ה"ה ארי רוזנברג. לפני כך וכך שנים, עת הייתי חייל אמיץ בתותחנים, הייתי חבר של כבוד בחמישייה של גדוד 55. השופט במשחקי אליפות החטיבה היה לא אחר מאשר ידידנו ארי רוזנברג. אני לא יודע אם זה היה שירות המילואים שלו, התנדבות של הבחור או כל סיבה אחרת אבל כך או כך הוא היה השופט.
מה אומר ומה אדבר, בחור חייכן, שמח, מלא הומור עצמי. איפה ישנם עוד שחקנים כמו האיש ההוא. שחקן שעד כמה שאני זוכר גם בראיונות לא לקח את העסק ברצינות רבה מהדרוש, שנון ובכלל מבין שבאנו לכאן כדי לכייף.
2. בשבוע שעבר ראיתי את משחק חצי גמר הגביע בין בני השרון ואשקלון. כדקה (ואולי קצת פחות) לסיום כבר נגמר למעשה המשחק, ואז ניגש המאמן המפסיד למאמן המנצח ללחיצת יד, חצי חיבוק ואיחולי הצלחה.
לא אהבתי את העניין ואסביר. המשחק עדיין משוחק, השחקנים שלך לא יכולים לרדת מהמגרש למרות שהמשחק כבר גמור למעשה וממש לא בא להם להעביר את הדקונת הזו בחוסר חשק גלוי, אז תן להם את הכבוד להמתין איתם לסוף המשחק. היתה לי הרגשה שהמאמן המדובר חשב לא על לחיצת היד שיכלה לחכות דקה-שתיים, אלא על ליווי המצלמה שהולכת איתו לצד השני ועוד שידורון חוזר אחר כך.
אם זה היה גמר היורוליג או משחק שביעי בגמר המזרח ב-NBA מילא, אבל חצי גמר הגביע בארץ? חכה לסוף המשחק, תאמר לשחקנים שלך כל הכבוד על המאמץ ואז גש לעמיתך תאמר יישר כוח וחסל.
יאיר
מסכים איתך בשני המקרים. ארי רוזנברג אליל הינו. בחור יוצא מהכלל שהיה כיף לתקשר איתו, לדבר איתו, לצפות בו. לא יודע עד כמה היה מצליח בכדורסל של היום עמוס הזרים, אבל היה יופי של שחקן. חריף, נועז, מוכשר, חכם. תענוג של איש, עושה רושם. חזר למקורות והתחזק, ככל הידוע. עורך דין הינו. וזהו בחו,כ היסטרי, אבל אני לא מוצא צילום שלו בשום מקום.
ובעניין לחיצת היד המוקדמת, מסכים עם זה שמוטב לחכות גם למען השחקנים שלך וקהל אוהדיך שביציעים, ואפשר להתאפק עד לתום המשחק. לדעתי, אגב, מקור העניין הוא אחר ולאו דווקא שיזוף לאור המצלמות כפי שהערכת.
אני חושב שמדובר בנפש פגועה שמתקשה לעמוד בסיטואציה. מתקשה לחיות עם ההפסד. לחיצת היד המהירה נועדה לקצר את הסבל, את העלבון, את הביאוס והאכזבה המרה. אתה רוצה להישאר ספורטאי וללחוץ יד כמקובל וכנהוג, אבל לא מסוגל לעמוד עוד אפילו דקה אחת על הפרקט המזורגג רק לברוח כבר לחדר הלבשה ולהסתגר עם עצמך ועם מר גורלך. בעיניי, זה ההסבר הנכון יותר לכך שמאמנים מתקשים להמתין בקור רוח עד לשנייה האחרונה וממהרים לסגור עניין ולהיעלם.שים לב שבמקרים רבים המפסיד אפילו לא מביט בפניו של המנצח, אלא ממהר להסתלק מהמקום.
שלום,
בתשובתך לאחד מקוראיך טענת שפניני האלוהי-שטני מזכיר לך את מוטי דניאל. הרשה לי להציע לך מודל אחר, דני גוט. שני פסיכופטים על גבול האלימים (ואני בעד!), שני שחקנים שנראים מגושמים משהו ודבר מה שם לא מתחבר עד הסוף, ועם זאת חודרים טובים מאד, ובעיקר שני שחקנים שכתוב להם על המצח, או על השיניים הטוחנות, "עבודה קשה".
ערן
"אלוהי-שטני" זה אתה אמרת, כן? שלא יבוא לי פניני עכשיו עם איזו תביעת דיבה על הקטע של השטן. כך או אחרת, אחרת או כך, עוד לפני שרשמתי את שמו של מוטי דניאל עברה בי גם דמותו של דני גוט. אחרי התלבטות בין שניהם הלכתי על דניאל, פשוט כי הוא מעט גדול ורחב פיזית, ומזכיר לי יותר חיצונית את פניני מאשר גוט, שהוא מעט קטן יותר במידותיו. מה גם שפניני, כמו דניאל, הולך עכשיו לקריירה של כמה וכמה (וכמה!) שנים לפחות בנוקיה-ההיכל ממש כמו דניאל. זה פשוט הסתדר לי יותר מבחינת ההשוואה, זה הכל. אבל הצעתך בהחלט לעניין ומתאימה למדי.
שלומות לנשיאנו הנערץ,
מזה כשנה אני קורא באדיקות את האייטמונים השונים (ולא רק אותם!) באתרך המופלא הזה. אכן פנינה של ממש.
עם זאת, מדי שבוע אני מוצא את עצמי בוש ונכלם לנוכח חוסר האונים האופף אותי בעת ניסיון הזיהוי בפינת "ונשאלת השאלה". איך למען השם מישהו מצליח לפתור שם משהו?! וגם אם יקרה הבלתי יאומן ואצליח לזהות את אחד משועי העולם המסתוריים, מי יבטיח לי כי חברך אנ-דנ-דינו ראדג'ה יגריל אותי מבין מאות הפותרים נכונה (כי אם אני הצלחתי, ודאי יצליחו לפתור את החידה גם כל שאר הנתינים והנתינות).
אך אז העלית למכירה את "מדריך הכדורסל השלם לעונת 98/99". מיד צדה את עיני היד האימתנית, השרירית, המזרה אימה המופיעה בכריכת הספר. ובכן, אולי עוד לא הצלחתי לפתור אף אחת מחידותיך הרבות מספור, אבל את היד הזו אני מזהה - זוהי ידו המסוקסת של רדיסאב צ'ורצ'יץ', הידוע בכינויו צ'ורה.
אולי כוונתי נועזת מדי. אולי אני בכלל טועה. את זאת יקבע ירום הודו. אני, בכל אופן, קבעתי לעצמי מטרה - אני רוצה את המחשבון המופלא של כדורסלע האתר! ואם לא אקבל אותו הודות לידע (שכנראה אין לי), אמתין לרגע המתאים ואקנה אותו במיטב כספי.
ובעניין אחר, רבות דובר כאן בחודשים האחרונים על נושאים מתמטיים שונים. לכן התפלאתי מאוד שאף אחד לא דיבר בגנותו של רבי פנחס הגרשוני על אותו ראיון לפני המשחק מול התורה מסיני וקבוצתו ה"לא כל כך מחוברת עד כה". אז אמר הרב כי לאחר כל כך הרבה הפסדים למאמן האיטלקי המופלא (או שדובר על הפסדים לקבוצות ספרדיות - לא זוכר) חוקי ההסתברות עומדים היום לצד קבוצתו הצהובה.
ובכן, אין דבר מופרך מכך (פרט אולי לניסיון הנלוז שלי לזכות במחשבון). אם נזרוק מטבע אלף פעמים ובכל אחת מהפעמים נקבל עץ, הסיכוי לקבל פאלי בנסיון הבא לא משתנה והוא עומד על 50%. כך גם במשחקי כדורסל. ההסתברות לניצחון לא תלויה בניסיון העבר, לפחות לא מן הפן המתמטי, ואולי דווקא כן מן הפן הפסיכולוגי.
בהערכה רבה,
רועי
אני רוצה להודות שפנייתך הרשימה אותי ביותר בכל מיני מובנים. בנוסף, אומר לך גם זאת: ריישית כל, היד אינה של ראדסיב צ'ורצ'יץ' אלא של דורון שפר (כן-כן), מה שאומר ששוב טעית. שיינית כל, מתישהו בקרוב יועמדו כאן למכירה ב"אוצר הנשיא" גם מחשבוני כדורסלע-האתר עבור כאלה שמנסים וניסו להשיג ולא הצליחו עד היום.
ושלישית, שים נא לב חבוב: הריני לחדש ולו חד פעמית נוהג שהפעלתי כאן בעבר ולפיו מייל נאה כרפאל במיוחד שיגיע למהדורת שאלותשובות יזכה את שולחו בפרס. כפי שאמרתי, פנייתך מצאה חן בעיני עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ, ולפיכך זקוף אוזניך כי הנה מגיע המשפט שנתינים רבים ממתינים לו:
שלח לי את כתובתך המלאה, חבר, ותקבל עד לבית מחשבון כדורסלע-האתר, לא פחות ולא יותר.
כן, זה רציני. ואמיתי גם.
באמת. שלח נא.
ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.
2.6 קילו טקסט אורכה, עובייה, משקלה ורוחבה גם יחד.
בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד. |
| |
|
|
|
|
|
|
|
