סר ש. שלום,

צפיתי השבוע במשחק בין אשקלון לבני השרון, וגם כאוהד נייטרלי במקרה זה התעצבנתי מאוד עד קשות. מה הסיפור של משה ביטון? למה אף משחק שהוא שופט, או כמעט אף משחק, לא יכול לעבור בשקט, בלי עבירות טכניות ובלי הדיאלוגים הבוטים האלה עם המאמנים?

אני יודע שהיית שופט במשך שנים רבות. האם במהלך שנים אלו יצא לך לשפוט איתו? האם אתה מכיר אותו אישית ויודע ממקור ראשון אם מדובר בצורך עמוק שמחלחל בו לגנוב את ההצגה? או שמא בדחף בלתי נשלט להראות לכולם מי הבוס? האם הוא פשוט עצבני וקצר פיוזים מטבעו? באמת מעניין אותי מה נסגר איתו.

עמרי

את המשחק הספציפי הזה לא ראיתי, אבל באופן כללי התשובה היא לא, לא יצא לי לשפוט עם ביטון. אמנם פגשתי אותו פעמים רבות בכל מיני כנסים והשתלמויות שופטים, ובמשחקים רבים שלו ניהלתי את המזכירות, אבל ההכרות שלי איתו היא מאוד קורקטית, והצטמצמה בדרך כלל לשלום-שלום ולעבודה נטו. שום דבר מעבר לכך.

מה הסיפור שלו? לא חושב שיש כאן כזה סיפור. קודם כל ולפני הכל - לעניות דעתי הלא קובעת הוא אחד משלושת השופטים הטובים ביותר בארץ. לגבי התנהלותו על המגרש - בדיוק כמו אצל שחקנים ומאמנים, לכל שופט יש את האופי שלו, ואת הדרך שלו להעביר את המשחק. יש שופטים שמעדיפים מה שנראה להם כדרכי נועם (ולאחרים יכול להיראות כהתבטלות מוחלטת מול מאמנים, עד כדי הסמרטטות), ויש כאלה יותר אסרטיביים ואגרסיביים. יש כאלה שאתה יודע שמותר לדבר אליהם, להעיר להם, ואולי גם לצעוק עליהם בלי שזה יעלה לך בטכנית או בהרחקה, ויש כאלה שתחטוף מהם כבר אחרי הפִּיפְּס הראשון. אפשר לאהוב את זה, אפשר לשנוא את זה, אבל אי אפשר לשנות את זה.

כבר אמרו וכתבו את זה אינספור פעמים לפניי: כמו שעושים סקאוטינג על שחקנים ועל מאמנים, חובה לעשות גם על שופטים. ביטון לא התחיל לשפוט השבוע, גם לא לפני עשר שנים, ואין שחקן או מאמן בארץ, מליגת העל ועד הקט-סל, שלא מכיר אותו ויודע בדיוק, אבל בדיוק, איך הוא שופט, לאו דווקא מבחינת השליטה בחוקה, כמו מבחינת ההתנהלות במגרש.

אני בהחלט לא חושב שמה שעומד מול עיניו של ביטון כשהוא עולה לפרקט, הוא רק איך לגנוב את ההצגה, ולהראות לכולם מי הבוס ולמי-למי יש יותר כבוד. זה האיש וזו דרכו להעביר את המשחקים, מאז ומעולם, לטוב ולרע. כמו אצל כל שופט - ישנם כאלה שבמשחק ספציפי או לאורך קריירה שלמה מסתדרים טוב יותר איתו ועם סגנונו, וישנם כאלה שלא.

אני מכיר הרבה אנשי כדורסל, ואפילו הרבה מאוד, שבשורה התחתונה מעדיפים אותו על פני רוב השופטים האחרים, אבל כמובן שישנם כאלה שלא. זהו גורלו של כל שופט ושופט בארץ ובעולם, למעט אולי לואיג'י למוניקה האיטלקי, שקשה לי לראות מי יעדיף אותו על אחרים, אבל זהו היוצא מן הכלל.

אגב, בלי להכיר אישית את דן שמיר, ומבלי שהחלפתי איתו אי פעם מלה בנושא, אני מוכן להמר שאם תבקש ממנו, גם אחרי המשחק האחרון, לדרג את השופטים שהוא מעדיף לראות במשחקי קבוצתו, מה"מבוקש" ביותר ועד למי שממש מוקצה בעיניו - לא תמצא את ביטון במקום האחרון.

סר ש.,

ביקרתי לאחרונה אצל קרובי משפחה בבלגיה, והם הזמינו אותי לצפות במשחק של קבוצתם האהודה, המתמודדת בליגה השנייה. אני חייב לציין שלמרות שהגעתי למשחק בלי שום ציפיות, נהניתי מאוד. אולם די קטן (1000 מקומות בערך), אבל כמעט מלא, המון נשים וילדים בקהל ואווירה ספורטיבית עד כדי בחילה כמעט (לא מלמדים אותם לקלל שם בבלגיה? אתמהה ממושכות ולא אבין זאת).

טוב, לפני שהמייל הזה הופך לפרק בסדרה "מסע עולמי עם אייל פלד" (לאיפה הוא נעלם, באמת?), שאלה לי אליך בנושאי חוקה: סמוך מאוד לסיום המשחק, כשהתוצאה היתה נקודה הפרש לאורחים, קלעה "קבוצתנו" סל, כשלדעת רוב הנוכחים נעשה הדבר לאחר שתמו כבר 24 השניות של ההתקפה. השופטים אישרו את הסל, ולמרות שהמאמן האורח ושחקניו דרשו מהם בתוקף לפנות למזכירות, הם סירבו, בטענה שאין להם ספק שמדובר בסל חוקי למהדרין.

המשחק הסתיים בניצחון דחוק "שלנו", ועם כעס גדול של האורחים על אותו מקרה. שאלתי היא, האם במצב שכזה השופטים אינם חייבים לפנות למזכירות ולהתייעץ איתם? הרי מדובר בסל שיכול ואמנם הכריע משחק שלם?

עמיחי ו.

משחק ליגה שנייה בבלגיה? יפה לך עד מאוד. שמה, כמאמר הגששים, עוד לא היינו. אולי בהזדמנות. ולשאלתך: התשובה היא לא. בניגוד ל-NBA, למשל, שם השופטים מחויבים להיעזר בצילומי הטלוויזיה במצבים בהם נקלע סל בסמוך מאוד לבאזר - הן של שעון המשחק והן של שעון ה-24 - בליגות המקומיות באירופה, לפחות ככל הידוע לי, וגם בישראל, עדיין נתון העניין להחלטתם של השופטים במגרש.

רוצה לומר, השופטים יכולים להחליט על דעת עצמם שהסל חוקי או לא חוקי, ויכולים גם להחליט לפנות לשופטי המזכירות ו/או למשקיף כדי לשמוע מה דעתם, אבל בשורה התחתונה הנושא נתון לבחירתם. אם הם משוכנעים שהם צודקים, הם בהחלט לא חייבים לפנות למזכירות.

אגב, אם כבר התעניינת באייל פלד - האיש עבר לפני כשנה וחצי אירוע מוחי, ונמצא מאז בתהליך ממושך של שיקום. הנה הזדמנות ראויה לאחל לו רפואה שלמה ואריכות ימים.

שלומות ונצורות,

אני יודע שהקטע הזה שפונים אליך כזקן השבט די מיצה את עצמו, אבל בעקבות ויכוח סוער ביני לבין כמה מחבריי לא יכולתי להתאפק. מיהו לדעתך שחקן הקלאץ' הגדול בהיסטוריה? אני טוען שגם כאן לא היה ולא יהיה כמייקל ג'ורדן, אבל גם שמותיהם של קובי בראיינט ולברון ג'יימס עלו בוויכוח.

אופק

מה יהיה? עוד פעם שאלות ממשפחת "את מי אתה אוהב יותר, את אבא או את אמא"? לא אכחיש זאת, אך גם לא אתחמק. ברור ומובן שהתייחסותי תהיה רק לאלה שזכיתי לראות במו עיניי, כן? רבות שמעתי, למשל, על יכולותיו בנושא של ג'רי ווסט, הוא-הוא מיסטר קלאץ' המקורי, אולם לא ממש זכיתי לראותו משחק. כך שרק מי ששיחק "בתקופתי" יעמוד למבחן.

הייתי יכול עכשיו להתחיל להשתפך כאן על כל אותם ענקים בהם צפיתי, ושהפליאו לתפקד גם תחת לחץ השניות המתקצרות בשעון, אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה, ולכן אחתוך ישר לשלושת הגדולים, ותחילה על פי סדר אל"ף-בי"תי: לארי בירד, קובי בראיינט ומייקל ג'ורדן. חד משמעית, אלה הטובים ביותר במאני-טיים שזכיתי לראות עד היום.

מי הכי גדול משלושתם? בניגוד לרוב העולם, יש להניח, אני הולך עם קובי. בירד היה מדהים, ג'ורדן היה... ובכן - ג'ורדן, אבל ככל שחולפים הימים ומצטברות ההוכחות בשטח, קשה לי להשתחרר מהתחושה שמה שעושה האיש בשניות האחרונות, כשכל הכסף מונח על הכף, כמו גם אחוזי ההצלחה שלו בזריקות מכריעות - הם באמת משהו חסר תקדים.

אולי אני צודק, אולי זה רק נראה לי כך, אבל בינינו - אם צריך לבחור אחד מבין ג'ורדן, בירד וקובי, זה באמת משנה מי?

shaharhermelin@gmail.com