שלום רב,
לאחרונה ראיתי משחק ליגה בין הפועל ירושלים לחולון (כמדומני) בו נשרקה עבירה על סף סיום הרבע (לא בזריקה) ובשל הצטברות העבירות נשלח שחקן אל הקו. השופטים החליטו כי אין יותר זמן על השעון וכי
השחקן יעמוד על הקו עם 00:00 בשעון. האם זה סביר? האין צריך להיות לפחות חלקי השנייה טרם העבירה, על מנת לקבל זריקות? ב-NBA רואים תדיר שחקן על הקו, כאשר נשאר על השעון חלקי השנייה.
אודה על תשובתך
שמיל
קבל נא את תגובתו של סר ש. הרמלין, ראש אגף שיפוט וחוקה בכדורסלע-האתר.
שלום שמיל,
התשובה היא כן, זה בהחלט סביר. כשקורה מצב כזה ב-NBA, השופטים מחויבים על פי חוק לצפות בהילוך החוזר, על מנת לקבוע בדיוק כמה זמן נשאר לשחק, גם אם מדובר בעשיריות בודדות.
במדינות השייכות לפיב"א לא קיים החוק המחייב היעזרות בטלוויזיה, ולכן, כל מה שהשופטים צריכים לקבוע הוא האם השריקה לעבירה הקדימה את הבאזר או לא. אם קבעו שכן, ואם מודד הזמן לא הצליח לעצור את השעון כשעליו עשירית או שתיים - יעמוד השחקן על הקו כשעל שעון הזמן 00:00.
שלומות,
התרגשתי מפנייתו של הנתין איציק באחת המהדורות הקודמות לקבל פרטים על דניס ויליאמס. גם אני אוהד הפועל חולון ואני זוכר את עונת 1992/93 כאילו קרתה בשנה שעברה. זו היתה שנה היסטורית בכדורסל הישראלי (מכבי ת"א הפסידה את האליפות לגליל), אבל אספר את הסיפור של הפועל חולון באותה השנה.
שנה קודם לכן סיימה חולון עונה יפה במקום ה-6, אחרי שבמהלך העונה נפטרה מטרי פייגינס, קית' בנט וג'יימס טרי והתבססה על סגל ישראלי חולוני (אלימלך, האחים בלול, אורן אהרוני, אחיה מולכו, תומר חנוך) ואמיר כץ הצעיר.
בעונה שאחריה כמעט ולא נותר דבר. חולון היתה מועמדת ברורה לירידה אחרי שאפילו ישראל אלימלך הסמל הגדול ביותר בתולדותיה עזב לגבעתיים. הסגל כלל את האחים בלול, אבנר שם טוב שהגיע במקום אלימלך, מייקל "משוגע" קרטר שחזר לעונה נוספת בחולון ועוז ויגודמן (קלע אלמוני שהגיע מליגה נמוכה). באותן שנים היו רק שני זרים בכל קבוצה, לכן החשיבות בבחירת זרים טובים היתה קריטית. אבל כאשר בוחרים בשני
חביבי הסיפרה, דניס וויליאמס ודייויד הנדרסון אי אפשר לטעות.
למרות התחזיות השחורות, חולוניה, בזכות צמד החתולים המעופפים, נתנה עונה סבירה וסיימה במקום העשירי (מתוך 14) עם מאזן של 11 ניצחונות ו-15 הפסדים. זכור במיוחד משחק חזרתו של ישראל אלימלך לאולם הפחים אחרי 14 שנים במדים הסגולים-צהובים. באותו משחק ניצחה חולון את גבעתיים 95:103.
דניס וויליאמס סיים את העונה כמלך הסלים עם 26.3 נקודות למשחק, כשגם דייויד הנדרסון לא מפגר בהרבה אחריו עם 23.5 נקודות למשחק.
יש לציין כי באותן השנים ובניגוד להיום, מלך הסלים "נדרש" לפחות ל-25 נקודות בממוצע למשחק. בשנים האחרונות מלכי הסלים מגרדים את ה-20 נקודות למשחק מלמעלה, כאשר בשנה שעברה נפל דבר ולואיס פלורס הוכתר למלך הסלים עם 19.8 נקודות בלבד למשחק. הפעם האחרונה שמלך הסלים קלע יותר מ-25 נקודות' למשחק היתה בעונת 2002/03 (צ'ארלס מינלנד מגבעת שמואל).
נחזור לוויליאמס והנדרסון. אני לא זוכר מי אמר את זה, אבל בתחילת העונה נאמר שעל מנת שחולון תוכל בכלל לנצח ויליאמס והנדרסון חייבים לקלוע ביחד 50 נקודות ומעלה.
במהלך העונה ההיא בחנתי את את ההנחה הזו:
כאשר שני חביבי הספרה קלעו מעל 50 נקודות המאזן של חולון היה 5 ניצחונות ו-8 הפסדים.
כאשר קלעו פחות מ-50 נקודות המאזן של חולון היה 6 ניצחונות ו-6 הפסדים.
בניצחונות הממוצע של שניהם עמד על 50 נקודות למשחק בדיוק, ובהפסדים עמד על 48.9 נקודות.
אין הבדל גדול במיוחד בין הפסדים לניצחונות. אז מה בכל זאת היה ההבדל? משחק יותר קבוצתי של השניים ותרומה גדולה יותר של יתר הסגל. בניצחונות וויליאמס והנדרסון תרמו ביחד 9.6 אסיסטים למשחק, ואילו בהפסדים רק 5.6 למשחק.
באותן שנים עדיין לא חושב מדד היעילות, אבל אין ספק שוויליאמס והנדרסון היו מובילים אותו. מלבד היותם סקוררים הם עשו הכל ותרמו בשאר האספקטים של המשחק. וויליאמס סיים גם עם 4.9 אסיסטים למשחק ו-3.9 ריבאונדים למשחק. הנדרסון סיים עם 2.5 אסיסטים למשחק ו-7.3 ריבאונדים למשחק (!) – מלך הריאונדים של חולון באותה שנה.
צורקה
שמע, זו חתיכת עבודה. עברו כל כך הרבה שנים מאז וגם אם היום הנתונים פחות מעניינים או רלוונטיים, זה בדיוק מסוג טובות ההנאה שנעניק כאן תמיד לאנשינו, חביבי הסיפרה, גם כאשר כמעט עשרים שנה עברו מאותה עונה שאתה מדבר עליה. היה נעים להיזכר, בקיצור. שועי עולם היו.
שלומות פינת נצורות,
סטפון לאזמה אמר פעם שכדורסל הוא התחיל לשחק בגיל מאוד מאוחר (17-18 אם זכרוני אינו מטעה אותי)
וכאן, לפי דעתי, הסיבה לבעיות שיש לו עם הכדור. זה נראה לא טבעי ביד, קשה לו בסמול טוק עם הכדור.
לא שמשחקן גבוה בעמדה שלו או בתפקיד שלו (כמניפה) אתה מצפה לטיפול בכדור כמו של גארד. וכן, זה
מאוד חינני שהוא מנסה להוריד כדור לרצפה מול קונוסים, אבל איך המורה שלי בבית ספר היתה אומרת לי: עכשיו באים?
אה, כן. רציתי לקנות חולצה של כדורסלע ואז ראיתי XXL. או.קיי, אם הייתי רוצה לקנות מפה לשבת לשולחן או שמיכה מפנקת הייתי נוסע למשביר לצרכן או ל- Golf & co. בחייאת, עם כל הכבוד ל-2.03 של הנשיא וליתרונות שבכך יש אנשים, ואני ביניהם, שהם ביום אביבי 180 סנטימטרים. אז אני מצפה בקוצר רוח לחולצות מדיום-לארג', כדי שאוכל לרכוש.
אז היידה - כל שסק מלמיליאן, כל אייטמון מטמון.
בברכה,
משה
זאת ועוד מהנתין משה:
במסגרת פינתנו "תראה מה זה יא אללה", קבל את הלינק הבא.
סובלים אך מגובשים.
וחוץ מזה, שיניב גרין יפסיק לקפץ ככה ליד הספסל. הוא עוד עלול להיפצע ולגמור לעצמו את הקריירה הנינוחה על הספסל, ואז יצטרך להתחיל להזיע.
בעניין פניני. אם יצא דבר טוב מהעזיבה של אליהו וכספי זה פניני. שחקן שנה ראשונה במכבי שמשחק עם ביטחון כזה ועושה דברים שאינם אופייניים לשחקן שנה ראשונה במכבי שמפחד על עכוזו. יש בו משהו מעבר לרגיל, וזו לא רק ה"פניניות" הרגילה. אני מאוד חושש שידביקו לו תדמית מאמי (עם כל הנשיכות שלו, כן), סוג של מוטי דניאל כזה, השחקן השישי הטוב באירופה קראו לזה בזמנו, והתכוונו לאנדרייטד וכל משחק הוא גילוי של ממש ומתייחסים אליו כ"כל מה שייתן נקבל".
ואנדרדוג, ואנדר קאבר ואנדראה מנגין. די, מספיק.
הוא סופר-שחקן עם יכולות בשני צידי המגרש ושכל בהתאם. הגיע הזמן שיהיו ממנו ציפיות. בלי אג'נדות אירופה, ובטח מעבר לאוקיינוס. הגיע הזמן! כאוהד מכבי אני רעב. היידה פניני, היידה, היידה היידה!
ובכן, משה, במשפטים קצרים: יכול להיות שאתה צודק בעניין סטפון לאזמה וזו הבעיה המרכזית. וד"ש למורה.
גם חולצות כדורסלע-האתר קטנות יותר מאשר XXL יוצעו כאן למכירה מתישהו בקרוב. צריך פשוט לעקוב, כי כל הקודם זוכה. קיימות בסטוק רק מעט מכל מידה.
הקטע בו הנעמת את זמננו עם אורי לוי וניב בוגין נאה כרפאל. כאילו שני עולמות בתקופת
חיים אחת. וגרין? עזוב אותו, בחייך. בערב הוא חייב לקפוץ בצידי המגרש, כדי שבבוקר תהיה לו הצדקה להיכנס לאתר האינטרנט של הבנק ולבדוק מה שלום החשבון שם.
פניני? דיברנו עליו כאן הרבה לאחרונה, כולל פיסקה-שתיים-שלוש באחת המהדורות האחרונות. עכשיו, כשאני חושב על זה, מוזר שכינו את מוטי דניאל השחקן השישי הטוב באירופה כאשר בתקופה שלו מכבי ת"א לא זכתה בתואר האירופי. כנראה שהעולם היה קטן יותר אז, פחות שידורים בטלוויזיה מרחבי היורוליג, בלי אינטרנט בכלל, פחות שחקנים שהכרנו באמת. יכול להיות שחשבנו שכל העולם כולו מכבי ת"א זה לא וריאציה לשיר, אלא אמת לאמיתה.
שלום ערן,
באחד ממדורי שאלות תשובות הקודמים טוען אחד הקוראים כי חשקה נפשו במחשבון כדורסלע. הוא אמר, כי אם לא יזכה בו במסגרת חידת כדורסלע, הוא ימתין ממושכות עד למכירה אקראית של מחשבונים ב"אוצר הנשיא". אכן כל הכבוד לאותו ברנש על נחישותו כי רבה היא.
ובכל זאת, הייתי רוצה להעלות הצעה למקרה שכזה. לטעמי, מכיוון שמחשבון כדורסלע מסמל כבר קרוב לשנה ואולי אף יותר, ידע רב בזיהוי שמות, ויכולת חיפוש גבוהה באינטרנט. הרי שמי שמשיג אותו בדרכים אחרות צריך להיות מודע לכך, שלא יוכל ליהנות מסגולות המרפא המיוחדות שטמונות במחשבון הזה.
ולכן, אני מציע שמחשבון שיימכר במסגרת עוד הפנינג אקראי של "אוצר הנשיא", יוטבע בקדמתו סמל כוכבית. יענו, מי שיקנה יידע שאינו יכול לנופף במחשבון סתם כך ברחוב ולומר: "היי, חבר'ה, לי יש ולכם לא".
לא, הוא לא יוכל לעשות זאת מכיוון שאם יעשה זאת יאמר כל מי שיראה: "גבר, מה אתה משוויץ, זה מחשבון עם כוכבית. כזה כל אחד יכול להשיג".
ולסיום, נרכין ראש לכבוד האלופה היוצאת ומאמנה שחור השיער ז'ליקו מבלגרד, שקלע פעם 8 נקודות בחצי גמר פיינל פור 88 בגנט נגד מכבי תל אביב. קשה מאוד, ומאוד קשה. אך עם זאת לא נרים יד ונאמר לז'ליקו: אוברדוביץ' - אתה עדיין המאמן הכי טוב באירופה.
חגי
בהחלט פנייה מפוארת הרבצת כאן. צחקתי למדי ואף למדי צחקתי בעקבות הרעיונות שלך לסמן מחשבונים בכוכבית לכל אותם שיימכרו ב"אוצר הנשיא" ולא יגיעו אל בעליהם בדרך הקשה יותר, לאחר פיתרון חידה והגרלה. קטע מלבב הוא זה, לא נכחיש זאת כלל ועיקר.
בימים אלה ממש, כמו שאתה ודאי רואה, עומד המחשבון למכירה בפני העם והנתינים באשר הם. מאוחר מדי להטביע כוכבית עליהם, יען כי כולם כבר עומדים כאן ומסודרים בשורות-שורות משל היו חייליו של אוברדוביץ', בימים בהם עוד יכול היה לעצור את הסחף.
כאן בכדורסלע-האתר, אגב, אנחנו יותר בעד התורה מסינה, יו נואו, מאשר בעד אוברדוביץ'. האם אך מקרה הוא או שמא הוכחה, שביום בו הודח אוברדוביץ' סופית מכתרו כאלוף אירופה, הרביץ מאמן ריאל מדריד ניצחון בדיוק בפער הנחוץ נגד סיינה, אחרי שפיגר מולה במשחק רוב המשחק וקיבל שלשה של יול שנייה וחצי לסיום? לא נוכל לאשר זאת, אם כי לא נכחיש כלל.
ערן,
ביום שישי האחרון שודר בחמש גולד משחק חצי גמר גביע המדינה מ-1994/95 בין מכבי תל אביב לבני הרצליה. מה אני אגיד, פשוט עצוב. פשוט עצוב. אתה רואה איזה רכזים היו פעם בכדורסל הישראלי ואתה שואל את עצמך: קיבינימט, איפה הם היום?
אני לא מתכוון למה רכזי העבר עושים בימים אלו, אלא מדוע רמת הרכזים בכדורסל הישראלי ירדה כל כך בשנים האחרונות עד שאין היום אפילו רכז ישראלי אחד שיכול להיות מועמד למכבי (בסדר, חוץ מלימונד והלפרין).
ת'אמת, אם אני אמשיך את הסוגריים, אני אוכל להגיד שפעם היו רכזים ישראלים טובים במכבי, אבל גם מחוצה לה. והיום? כלום. פשוט שממה ומדבר. על מי אנחנו יכולים להגיד היום שהוא ברמה שמתקרבת לסבירה? מורן רוט? יוגב אוחיון? נמרוד טישמן, שהיה אמור להיות הדבר הבא? אין כלום, פשוט כלום.
בוא ניקח למשל את קורן אמישה, גיבור המשחק ההוא. אמישה הוא רכז ליגה ישראלי קלאסי, עושה מה בראש באימונים, לא אוכל כמו שצריך, לא משחק בהגנה ושחצן. העניין הוא, שלאמישה היה בעשרים אחוז מאמץ שהוא היה נותן על המגרש, רמה פי 5 ממה שיש נגיד לאפיק ניסים.
אחח, איזה כיף לראות שוב רכז ישראלי עם פינגר רול, עם נונשלנט. מדהים. אוקיי, לא היו גם אז הרבה רכזים ישראלים טובים מחוץ למכבי תל אביב. אבל עדיין משהו היה. אני מחפש שיקום כבר רכז ישראלי עם יכולות מלהיבות ונונשלנט כמו פעם.
אגב, הזכרתי קודם את טישמן. לקחו במכבי נוער שחקן שהיה אמור לתת הופעות כמו שקטש היה נותן בזמנו, והפכו אותו לסטטיסט שמורידים לספסל בכל פעם שהוא מעיז לעשות איזה הטעיית פטרוביץ'. נקווה שהמצב ישתפר בעתיד.
חגי
יש משהו במה שאתה אומר, אם כי דווקא בימים אלה מטפס יוגב אוחיון מדרגה או שתיים קדימה בדרך להיות מי שהבטיחו לנו שיהיה. אז בוא נשים סייגים. אם הוא ממשיך לשחק כמו בתקופה האחרונה, תוכל לראות אותו במכבי ת"א בעוד שנה-שנתיים.
באופן כללי, זה לא רק רכזים. בתקופה בה שיחקו שתי זרים בכל קבוצה, ואולי עוד מתאזרח או שניים, היה יותר מקום והזדמנויות לישראלים להתבטא. ספציפית לגבי אמישה, אכן כי כן לא נכחיש זאת: היה עצל ושחצן על המגרש, אבל היה לו משחק התקפה מצוין. הרבה פחות מזה בהגנה, כן? מה שמוסיף להילה המסוימת שהיתה לבחור הזה היא הפרישה המוקדמת. יום אחד הוא קם ונעלם. אמרו פציעה, אמרו, אבל אף אחד לא ממש הבין איך הוא נפצע, אם תמיד היה אחרון בירידה להגנה (בדיחה, נו, פורים).
לגבי טישמן אני באמת לא יודע. לא עקבתי אחר משחקי הנוער של מכבי ת"א ולא ממש יכול להגיב בעניין הזה, או לדעת אם הטיעונים שלך שווים 100 אחוז, 50 אחוז או שום-כלום.
שלום,
מתוך מהדורת שאלותשובות האחרונה, או שזו שלפני כן: לא הופרדו ולא נעליים. צ'אק איידסון וניקולאס קייג'? לא נאשר ואף נכחיש זאת, נמרצות אפילו.
הנה התאום האבוד האמיתי:
מספר 12, הקפטן, הלא הוא מאירק'ה טפ-הירו, הגיבור הקשוח. הוא-הוא האיידסון הקרוב ביותר.
בנימין
אוקיי, הוא יותר קרוב לאיידסון מאשר ניקולאס קייג', אבל אין כמו באזלייטייר. אין.
שלום,
עוד מימי היות הסיפרה במוסף הספורט של מעריב עקבתי אחריה בשקיקה, ועלי לציין כי מחבב אני עד מאד את הנשיא, הנשיאות, והנציגים בארץ ובתפוצות. עד היום זכורה לי בהשתאות אותה חשיפה מופלאה, כי בכל פעם שבעיתון המתחרה היתה הכותרת: "X מחכה לY-", הסתיים המשחק בהפסדו של המחכה. פלא פלאים ממש.
ובכן, לעניין שלשמו התכנסתי כאן: נושא לחיצת היד המדוברת בין שני המאמנים כדקה לפני הסיום, שהוזכרה במהדורת שאלותשובות. דעתי היא, כי מהלך זה אינו בשל רצון המאמן המפסיד להימלט מן המגרש, אלא נעוץ במשהו עמוק הרבה יותר.
המדובר בניסיון אחרון של המאמן המפסיד להפוך את הקערה ובעזרת השפן האחרון, הלא הוא המנחוס, לנסות ולנצח את המשחק. כי הרי יודע כל חוגר כמפתח, כי אין נאחס גדול יותר משמחת הניצחון בטרם עת. במקרה כזה מתעוררים כוחות עמוקים ביקום והופכים את הקערה על פיה.
רק דוגמה אחת יש כרגע בראשי, ולמרבה הבושה והצער היא לקוחה מענף הביפ. חצי גמר צ'מפיונס, שנה שעברה, ברצלונה מפסידה 1:0 לצ'לסי, ויוסף גווארדיולה ניגש ללחוץ את ידו של חוס הידינק המנצח. חצי דקה אחר כך, אנדרס בעל הנס עושה כמעשה שארפ בז'לגיריס והשאר ייכתב בדפי ההיסטוריה.
אך טוב,
צוד
שלום צוד (כך במקור, שם נאה הוא זה),
אכן כי כן, סיפור ה-x מחכה ל-Y תפס היטב בזמנו. רק לפני שבועיים-שלושה הזכיר לי מישהו את העניין באקראי, שנים רבות אחרי שהקטע נכתב, בעקבות כותרת זהה בעיתון שהיתה לו מדינה שעסקה שוב, הפלא ופלא, במישהו שחיכה למישהו. מסתבר שהימים חולפים, שנה עוברת וגלגל המציאות ממשיך להתגלגל. חשבנו שעיתונות הספורט באמת השתנתה? נו, אז חשבנו.
ובאשר לסיפור הביפ ולחיצת היד: חזק מאוד היה ההסבר שלך, לא נכחיש זאת. וביפ אירופי, אגב, מותר להזכיר כאן מפעם לפעם. כולל שמות מפורשים סטייל גווארדיולה וכאלה. אבל אף מלה על קשטן וגרנט.
ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.
בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.
