לנשיאנו השלום והברכה,
1. אין בי יותר מדי סימפטיה לדמותו של רבי פנחס הגרשוני, אך כבחור צעיר שחולם להתקדם בתחום אימון הכדורסל, אני מוכרח להודות שאני מוצא עצמי לעיתים צופה בשידורים חוזרים של משחק ועוקב במשך 40 דקות אך ורק אחרי התנהלותו של רבי פנחס הגרשוני. אין מה לעשות, מבלי להיכנס לענייני כדורסל - האיש מאסטר בכל הקשור לעמידה על הקווים במשחק.
הצורה שבה הוא מתפוצץ לטובה אחרי מהלכים נאים כרפאל (קבל הפניה לשני ההאלי-הופים המפורסמים מחצי גמר הפיינל פור ב-2004 נגד צסק"א, ולבכורה שלו בעידן החדש במכבי נגד מלאגה, כשלאחר שלשה של מרכוס בראון האיש סוטר לו על ישבנו בעוצמה. עם כל חוסר הסימפטיה שלי אליו, הוא משדר לכל מי שמסביב שהוא בלתי מנוצח) מכוון, מסמן תרגילים באלגנטיות ולעתים אף מקלל - משדרת לכל מי שנמצא ברדיוס של עשרות קילומטרים שהוא הולך לנצח את המשחק הזה, and you should better get the fu** out of my way!
נדמה כי אין איש שלא מכיר את ההרגשה הזאת, כשמכבי רצה ל-0:15 וקולעת שלשות בהתקפות מעבר מחדר ההלבשה, ונראה כאילו היו כולם בובות על חוט בתיאטרון של רבי פנחס.
ביום ראשון, כשג"ג הפקות יגיעו לנוקיהו, יעמוד אחד מתלמידיו של רבי פנחס הגרשוני מהצד השני של המזכירות, וישדר אנטיתזה מוחלטת להתנהלות של פיני. הידיים השלובות על הבטן, שמתחלפות לעתים לתנוחת "האדם החושב" ולפרישת ידיו לצדדים וכפיו כלפי מעלה בתמיהה על שריקה זו או אחרת, מקנים תחושה של רוגע ושליטה בעניינים ו"עוד יום בעבודה".
עד כאן היתרונות מחד, מכירים אנו ואנו מכירים את הסיטואציות שבהן מכבי תל אביב מאבדת גובה, ובמקום לנסות להרגיע את הרוחות רבי פנחס הגרשוני ממשיך להתנהג כאילו קבוצתו בדרך ל-44 הפרש בגמר היורוליג, ובעצם גורם לבהלה שעשויה להיתרגם להתעוררות רבתי או לקריסה רוויית עצבים של המערכת למשחק זה.
מאידך, אני מודה ומודה אני שצפייה בהתנהלותו של קטש ברגעי משבר תוך כדי משחק מוציאה ממני ציטוטים בלשון אברהם הגלעדי (אברי גלעד, נו) כגון: "זה מגעיל ו-מ-ע-ו-ל-ה".
כאן נכנס הנשיא לתמונה. מהי עמדתך בנושא? האם המאמן צריך להתאים את גישתו לאופי הקבוצה או שמא לכפות התנהלות שכזו כפילוסופיה? ובכלל, באיזה מן הגישות אתה מצדד?
2. כמתמצא בשאלות היסטוריות שוליות ומשמעותיות כאחד, אני מוכרח לברר נקודה כלשהי: מגזר הכיפות הסרוגות, אליו אני משתייך, ידוע כחובב כדורסל לא קטן. ניתן למצוא ברוב כמעט מוחלט של קהלי הארץ הרבה כיפות, במיוחד בגושים השרופים. העובדה שכדורסל כמעט שאינו משוחק בשבת, ובנוסף יוצא לו שם של תרבות ספורט מעט יותר נקייה (תמיד מספרים על ישיבות בהן הוחזקה טלוויזיה, שנאסר השימוש בה למעט ימי חמישי ב-20:30 על ערוץ 1 דאז), גרם לכך שחובשי הכיפה הסרוגה נוטים יותר לכיוון הכדורסל.
משום מה, למעט אלי סהר הפלאי, כמעט ולא ניתן למצוא אנשים מהמגזר ברמות הגבוהות של הכדורסל הישראלי. פה ושם דניאל ששר מופיע אחת לשנה בגמר נוער, ועד כמה שזכור לי כשל בגדול אחד "משלנו" לפני שנתיים בליגה הלאומית במדי נתניה.
שאלתי היא כזאת - כיוון ששנותיי המצומצמות ומחלתי מקשות עליי לצלול לעומק הדברים, האם אתה יודע על עוד מאמנים חובשי כיפה שאימנו בליגת העל, ואולי אף הצליחו? (תראה מה זה, איזה מגילה יצאה לי מנקודה כה שולית).
3. הייתכן כי בפינת סוסוני היאור הפלאית שלך, לא מוזכר ולו ברמז הבחור העונה לשם רועי ניצן? לא מגדולי שחקני ארצנו, אך איש שרק למשמע שמו לוקים כמה משחקני ארצנו בהתקפי חרדה.
בברכת בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד,
אבישי
לא אכחיש כי מדובר באחד המיילים המעניינים ביותר מבין אלה שנעים לאורכו ולרוחבו של גבול השוליים של הכדורסל. גבול שנעים מאוד להלך עליו, אגב, מוצל וקריר הינו ומלא בנושאים חביבים כמו אלה שהזכרת.
המהדורה רואה אור יום אחד לאחר המפגש אותו תיארת בין מכבי ת"א לג"ג הפקות ואירועים, שאכזב עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ, אבל זה כבר סיפור אחר.
גרשון הוא אכן מאסטר של עמידה על הקו ומייצג את הגישה האקטיבית. המייל שלך גורם לי להתחיל ולהריץ בראש רשימה של מאמנים מפה ומשם ולנסות לקטלג אותם על פי הופעתם החיצונית. עד כדי נאה בעיניי הוא הרעיון, שלרגע חשבתי להקים לינק חדש שם למטה משמאל, ליד זריקות העונשין והשמאליים, ולהתחיל למיין את המאמנים על פי הופעתם במהלך משחקים. ככה זה אמור היה להיראות, נניח:
שמיר ד., רו"ח – כמעט שאינו יושב על הספסל. משתמש בישיבת כריעה לא מעט לאורך המשחק. מראה להביט לעבר לוח התוצאות ביחס למאמנים אחרים. משתמש בפסקי זמן ב"אוקיי" על חשבון ה-"א-רייט" שהלך לעולמו, כפי הנראה. נעזר בלוח שרטוט. פונה לשחקנים בשמותיהם הפרטיים. ממעט לגעור בהם. נוטה למחוא כף ולעודד אחרי פעולה לא טובה.
חסרה מאוד כיפה בצילום הזה, לא נכחיש זאת
וכך הלאה והלאה.
שמע, נדלקתי על זה. נראה לי שאפצח בלינק מהסוג הזה מתישהו. יכול להיות נאה כרפאל.
ובאשר לשאלתך – ספק אם יש לי משנה סדורה או אפילו סתם דעה פרועה בעניין. לא ממש זוכר עשרות שנים לאחור, אבל נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שאת פוזת שילוב הידיים ופני הספינקס הביא לכאן וינקו ילובאץ' המשופם באדם. וינקו היה 2.07 של דממה. עמד על הקו שלוב ידיים בין אם הוביל ב-15 ובין אם פיגר באותו הפרש. להבדיל ממאמנים משלבי ידיים אחרים, הוא כמעט שלא שינה את עמדת המוצא.
ישנם משלבים עקרוניים אחרים דוגמת קטש, או ספאחיה. גם סימונה "הפסנתרן" פיאניג'אני, חבר בסדרת מאמנינו, משלב ידיים לא מעט במהלך משחק. אבל כולם יוצאים מהעמדה הזו ומתחילים לתזז בזרועותיהם לאורך המשחק.
אגב, אפילו ראש שבט האפרים הידוע כתוסס במיוחד משלב ידיים והבעתו קפואה. זה קורה בעיקר במצבי לחץ כשהעייסק לא עובד ובאופן כללי לא טוב לו. קרה לא מעט בתקופתו הקצרה במכבי ת"א.
לא זכור לי, לעומת זאת, שרבי פנחס הגרשוני שילב ידיו אי פעם לפני, אחרי או במהלך משחק. יש לציין עניין נוסף בהקשר אליו: בשיאו, ואני לא מתכוון לשיא משקלו, נהג גם לרקד ולקפץ על הקו לפני משחק גדול. עם החליפה, כן. ייתכן שהוא עושה זאת גם כיום, לא שמתי לב. כולו אש וגופרית וגם נוהג לכנות חלק משחקניו בכינוי המחמיא "טומטום", כך מספרים המספרים אחרי פעולות לא חכמה במיוחד.
בנוסף, אני גם לא משוכנע, כפי שהזכרת, שההתנהגות של הגרשוני גורמת לקריסה אצל מכבי ת"א. אולי בעונה שעברה, מול כל הספרדיות וכו', אבל לא היו קריסות העונה למיטב זכרוני, וגם אם קרו
הן נעלמו במהירות והמשחק התאזן.
ובענייו הכיפות הסרוגות. יצא לי לכתוב על זה לא פעם. רבים מקוראיי וממכריי הם דתיים חובבי כדורסל. אני שומע מהם במיילים, אני רואה אותם בשבוע הספר, אני זוכר אותם כותבים לי מכתבים עוד לפני תקופת המיילים והאינטרנט.
מסכים עם אבחנותיך העקרוניות. הייתי מוסיף לצד אלי סהר גם אהרל'ה ויסברג מ-YNET ואריה ליבנת מעיתון "הארץ", אם כי כיפתו של זה הוסרה מראשו ככל הידוע לי.
מאמנים דתיים שהצליחו ברמות הגבוהות? לא זכור לי. אימן פעם משה רוזנברג נעים ההליכות את אליצור פ"ת ושאר קבוצות, יו נואו, אבל אלה לא רמות גבוהות. וישנו אריק דויטש, פלא מהלך בגילאי הילדים-נערים, שפנה לאימון ואין לי כל כך מושג מה קורה איתו כיום. גם כאן לא מדובר ברמות גבוהות אלא אזכור לכל היותר. אליל היה בשעתו על מגרש הבלטות של אליצור בני ברק עת שיחק מול מכבי פ"ת והנשיא עימה.
הזכרת מחלה, אגב. רק בריאות, חבוב. אמן ואמן.
ובעניין סוסוני היאור, לפני שאגיע אל רועי ניצן ארצה לעבור דרך שחקנים משמעותיים יותר מבלי לפגוע באיש. אגב, ניצן מזכיר לי את בול, ההוא מ"בית דין לילי", סדרה נאה כרפאל שרצה בטלוויזיה פעם. היות שאתה צעיר בשנים ספק אם שמעת או ראית אותו. לא אחד לאחד, כן? יותר בקטע של גזע עץ בולט בשטח. קבל צילום למזכרת.
זוהי, אם כן, המהדורה הפרטית שלך, אבישי. הרמת יופי של רעיון לביצוע בעניין המאמנים. אם נחיה גם נראה אם אלך עליו במוקדם או במאוחר.
שלומות ונצורות בשלב זה.
