מה נגיד לכם? מה נגיד לכם שעוד לא אמרנו? יום שני, תשע בבוקר, רגע אחרי שנזכרנו ששכחנו אתמול ללכת לניורולוג, תור שהזמנו כבר לפני חודש. רגע אחרי שהשארנו את נגה בגן בוכה והלב נחמץ, כי קשה לה המעבר בין הגן הקודם לנוכחי. רגע לפני שנצא החוצה, אל החום, כדי להסתפר אצל אבי הספר נעים ההליכות ואחד מחופפי הראש הטובים בחלק הזה שעל פני כדור הארץ.

מה נגיד שעוד לא אמרנו, זו בדיוק השאלה הנכונה לשאול ברגע זה ממש.

שפדרר אליל? אמרנו. שרוז'ה-שלנו הוא שלנו? אמרנו. שלאנדי רודיק רעדו הביצים ברגעים המכריעים? צפינו וגם אמרנו. שהוא יהיה פשוט רודיק, זה שבועט בדלי ברגע הלא נכון שכבר הפך להכי צפוי? אמרנו. ואם לא, הנה, אנחנו אומרים עכשיו.

אנחנו, כל עדת המעריצים ההולכת ותופחת של רוז'ה פדרר, גדול טניסאי תבל והספורטאי מספר אחד בעולם, שאפילו טייגר וודס הביא את עצמו ליציעי האיצטד כדי לחזות בפלאיו.

2-6, 6-4, 5-7, 1-6, ככה זה נגמר. אין מגיש יותר חזק ועוצמתי מרודיק, כל כדור הגשה אצלו הוא בומבה אמיתית. ובכל זאת, עמדנו בפרץ. רודיק סיים עם 7 אסים בלבד, אנחנו עם 19. שלא לדבר על שאר נתוני הסטטל'ה, שכולם מדברים טובת רוז'ה-שלנו.

ביתרון 2-3 לנו, מערכה שלישית, הלכנו איתו ראש בראש ל-7 פעמים שיוויון, לפני שרודיק הצליח לנצל את ההגשה שלו כדי להשוות ל-3-3. נו, מרגיז, מתסכל, המון אנרגיות בזבזנו פה, אבל דברים עדיין לטובתנו.

ידענו שהם לטובתנו. כי מול רודיק, כמה שאתה מותח לו את העצבים יותר, שכרך יהיה גדול יותר בהמשך. והנה הפתעה, זה באמת קרה בהמשך. ביתרון 5-6 לנו, מערכה שלישית, רודיק שיחק כאילו הוא תיכוניסט ופשוט מסר את המערכה לידינו. אחר כך זה כבר היה גמור. לא רודיק, עם כל הכבוד, יכול לקום ולעמוד על הרגליים מחדש אחרי מפח נפש כזה.

ואז, בסיום, השתטחנו על המשטח מרוב אושר לכמה שניות. רודיק עמד שם והביט. פניו היו חתומים. נראה לנו שהוא לא כל כך אוהב אותנו. מילא אותנו, את רוז'ה-שלנו הוא בטח לא אוהב. איך אפשר לחבב מישהו שמביא לך בראש 11 פעמים לאורך הקריירה, וכל מה שאתה יכול לעשות מול זה הוא לנצח רק פעם אחת?

רוז'ה-שלנו פדרר זכה בגרנד סלאם התשיעי שלו, והוא האיש הראשון שלוקח שלוש אליפויות ווימבלדון ושלוש אליפויות ארה"ב ברציפות, שנה אחר שנה. הוא גם הראשון מאז איוון לנדל ב-1987 שזוכה שלוש פעמים ב-US OPEN.

בסוף העניקו לו בעלי החליפות הממושקפים והמזדקנים את המפתחות למכונית החדשה בה זכה מתנת טויוטה וצ'ק על 1.2 מיליון דולר. נודה לו אם יפריש לנו 50 אלף דולר בגין השקעתנו בקמפיין הנוכחי וליוויו לאורך כל הדרך, וזאת לצרכי ניהול האתר וקניית כמה עשרות חבילות של טישו, שיספיקו לעיניה הלחות של נגה ולעינינו שלנו, כאשר איננו עומדים בלחץ ונאלצים להיפרד בבקרים בכאב לב אחד גדול.

כן, כן. היה נפלא, היה כיף, גם אם צפוי מראש.

יש לומר זאת בקולם רם, בוטח וצלול: פלאי אתה רוז'ה-שלנו יותר מכל ספורטאי אחר בעולמנו הקטן. ולכן, נודה לך ואף נפרגן לך את קריאת הקרב בפעם האחרונה עד לאליפות אוסטרליה הפתוחה אי-שם בינואר.

היידה רוז'ה-שלנו, היידה, היידה, היידה!