מכבי רמת חן ומכבי אשדוד הן, ללא ספק, שתיים מהקבוצות הטובות ביותר בליגת העל לנשים, ויש לי הערכה גדולה לכל מי שקשור לאחת מהן בדרך זו או אחרת. עם זאת, ובמיוחד לאחר צפייה בחלקים נרחבים מגמר הגביע ביום שני - מאוד הייתי רוצה שלסדרת הגמר של הליגה הצמודה הזו יעפילו דווקא אלקטרה רמת השרון ואליצור רמלה. חד וחלק.

למעט שיפוט במשחקיהן (וגם זה היה כל כך מזמן שמן הסתם חל על העניין כל חוק התיישנות אפשרי) - אין לי ומעולם לא היה לי שום קשר לא לרמת השרון ולא לרמלה, אבל לעניות דעתי הלא קובעת - זה ולא אחר הוא הציוות המתאים לסדרת הגמר השנה. בעצם, כשחושבים על זה מנקודת מבט של אוהד כדורסל, נייטרלי או לא, כך צריכה להיראות כל סדרת גמר.

רמת השרון מול רמלה זה לא רק עימות בין שתי קבוצות כדורסל הנשים הטובות ביותר שהיו בארץ, לפחות מאז שאליצור חולון המיתולוגית ירדה מגדולתה. רמת השרון מול רמלה - ולא משנה אם מדובר במשחק ליגה שלא קובע לאף אחת מהקבוצות, או במעמד מחייב כמו גמר גביע - זה כבר הרבה מעבר למה שמתרחש על המגרש עצמו, וזה בדיוק מה שצריכה כל סדרת פלייאוף, ודאי וודאי שסדרת גמר.

כי כדי להיות טובה ומרתקת באמת, סדרת גמר צריכה, קודם כל ולפני הכל, שני דברים: יכולת ואמוציות, לאו דווקא בסדר הזה. לגבי היכולת, אין ספק. שתי הקבוצות מציגות מגוון מרשים ביותר של ישראליות וזרות, מהטובות ביותר הנמצאות כרגע בארץ, אבל זה עוד כלום, כמובן, לעומת היריבות המרה והיחסים הטעונים בין שני המחנות, בראשות אורנה אוסטפלד מכאן ויואל לביא משם.

ייאמר מיד, אין ולעולם לא תהיה שום הצדקה לאירועים כמו זה שהתרחש בסיום משחק הגמר, כאשר בפעם המי יודע כמה התעמתו חלק מאוהדי רמלה עם אורנה אוסטפלד. לא הייתי שם, ולמדתי על העניין רק בבוקר שלמחרת דרך אמצעי התקשורת, אבל יש לי הרגשה שלא בפעם הראשונה בעימות המתמשך הזה - אף אחד מהצדדים לא יצא שם נקי לגמרי: לא האוהדים שירקו ו/או חזרו שוב על הקללות הידועות נגד אוסטפלד וחברותיה, שחצו מזמן את הקווים המקובלים, אבל גם לא אוסטפלד, שעל פי הדיווחים התעקשה לגשת אליהם ולומר להם, אני משער, מה היא חושבת עליהם ועל התנהגותם. זה ממש לא סיפור חדש, אבל אין בעובדה הזו כדי להפוך את העניין לפחות דוחה, ובכלל לא משנה מי התחיל ומי המשיך.

אז זה לא, אבל כל השאר - יריבוּת, תיעוב הדדי, הקנטות וגם קללות "סטנדרטיות" - למה לא? כל מה שמתדלק את האירוע ומסייע ליצור אווירה של גמר - יבורך, אם רק לא יתדרדר למחוזות המגדריים ודרומה, ואוהדי שתי הקבוצות כבר הוכיחו יותר מפעם אחת שהם מסוגלים לדחוף את קבוצותיהם קדימה גם בלי לגלוש לאן שלא צריך, ויעידו על כך ההופעות המרשימות שלהם במשחקי חצי הגמר והגמר.

כאמור, לא משנה אילו שחקניות ילבשו את מדי מי משתי הקבוצות, מי יאמן את רמלה, מי יהיה התוצאה ומי מזג אוויר, איכשהו, במרכז העניינים יעמדו תמיד אוסטפלד ויואל לביא. על אוסטפלד, ועל פועלה למען כדורסל הנשים בכלל וברמת השרון בפרט, כבר כתבנו לא פעם ולא פעמיים. לביא הוא תעלומה בעיניי. לא האיש, כמו התנהלותו.

אומרים שהוא ראש עיר מצוין, ושהוא שינה את רמלה לטובה מקצה לקצה. מאחר שלא ממש יצא לי בשנים האחרונות לחרוש את רמלה לאורכה ולרוחבה, אין לי אלא לקבל את המחמאות כמו שהן, ולהצדיע לו על כך. כל ראש עיר שמצליח, עושה דבר גדול. לעומת זאת, הדרך בה הוא בוחר (?) להתנהל בתחום הכדורסל, ראויה להרבה פחות מחמאות.

זו לא רק ההתערבות בכל מה שקורה לפני משחקים, אחריהם ובעיקר במהלכם - וייזכר לעד התיעוד בערוץ הספורט על הדרך בה מספק לביא לאלי רבי שלל עצות והערות מקצועיות תוך כדי אחד המשחקים. זו הפטרונות המאוד מוחצנת על הקבוצה בכלל, הדרך בה הוא מפטר או מעורב בפיטורי מאמנים (השיא, מטבע הדברים, פיטוריהם של עדני דגן במהלך סדרת הגמר של עונת 99/00 מול כרמיאל, כאשר רמלה מוליכה 1:2 בסדרה, ושל טל נתן באותו מעמד חמש שנים מאוחר יותר, ובשידור חי), והעברת ביקורת פומבית ובוטה על מאמנים ושחקניות ברמלה ובקבוצות אחרות, במיוחד אם לקבוצה האחרת קוראים רמת השרון.

אבל לביא הוא לביא, ומן הסתם יישאר כזה, וגם אוסטפלד היא אוסטפלד, ולא תשתנה, כך ששני מיכלי דלק גדולים למדורת הגמר כבר יש לנו. הוסיפו לכך את האהבה הגדולה ורבת השנים בין מחנות האוהדים (מינוס הגועל נפש, אם אפשר), את מעמד הגמר עצמו ואת כל השאר, והרי לכם סדרת גמר כהלכתה.

כך שנעריך עד אין קץ את רמת חן ואשדוד, אולם עם כל הכבוד - לא נזיל דמעה אם יואילו ויפנו את הבמה לסדרה הכי מחשמלת שאפשר לקבל כאן, כולל המקבילה אצל הגברים, כמובן.

shaharhermelin@gmail.com