ערן,
בערך של איציק אוחנון ב"א-ב של כדורסלע" ציינת שהלה משחק בבלגיה. אז בבלגיה, והיום ברמת גן. שאלתי היא, איך באמת פותר הנשיא בעיות מסוג זה. איך פותר הנשיא ביוגרפיות משתנות ושאינן עוצרות מלכת?
חגי
שאלה נאה כרפאל היא זו. בעיקרון התשובה היא: לא פותר. כלומר, אין לי די זמן לעבור על ערכים שכבר פורסמו ואני מעדיף להתחייב להעלאת ערך חדש מדי שבוע על פני שינויים ותוספות לערכים קיימים. כמובן שזו ברירת מחדל ואתה צודק, מן הראוי לעדכן.
פתרונות אפשריים? אחד, להוסיף בסוף הטקסט שורת עדכון כפי שעשיתי בערך של אוחנון לאחר ההערה שלך, או להתגייס לעניין אחת לשנה בערך, באיזה יום קיץ משעמם לגמרי ולעבור בכל הערכים ולעשות שם סדר. איכשהו, בניגוד לתקווה ולרצון, כמעט שאין ימים כאלה, ואם כבר יש תמיד תמצא משהו אחר לעשות.
פיתרון נוסף הוא לקבל מפעם לפעם הערה כזו או אחרת של קורא ולתקן במקום. הדגש הוא מפעם לפעם, כי שוב – המטרה היא לא לשקוע לחלוטין במה שכבר מופיע, אחרת לא אוכל להתקדם. פיתרון אחר – להפקיד את מערכת הניהול של האתר בידי איש נוסף, ולהאציל סמכויות עריכה. גם אם יימצא אדם כזה שיהיה מוכן להקדיש זמן ואנרגיות, ספק אם אני בשל לרעיון. ובקיצור, בוא נסכם: זרוק לי הערה אחת לשבוע, אם אתה בעניין, ואני אתקן. ככה נסלק בהדרגה את כל המוקשים.
היי ערן,
אני מתמכר לאתר. שנים עקבתי אחרי הטורים שלך ולא הבנתי לאיפה נעלמת לי. זכור לי בעיקר שהיה איזשהו עיתון (מעריב/ידיעות) של שבת, ובו עיתון ספורט. בכל אופן, שנות ה-90 היו השנים החזקות ביותר בכדורסל גם באירופה וגם ב-NBA.
רציתי רק להזכיר לך כמה נשכחים שמגיע להם כבוד.
1. אמיר כץ - איך הבחור שהיתה לו יד שלדעתי יותר טובה מג'מצ'י לא בחייל התותחנים? היו לו משחקים של 40 + בגביע קוראץ', משחקים של יותר מ-7 שלשות ועונות שלמות של יותר מ-90% מהקו.
2. אדי אליסמה - היה פה בגלגול של הפועל אילת עליה השלום, ובאחד המשחקים שאתה מזכיר כאן באתר הוא עשה בית ספר לראדג'ה במדי פנתינאייקוס.
3. בריאן אוליבר - אחד התותחים שהיו פה והצעיד את מכבי ראשון לציון עם שחקנים מעפנים לצמרת ליגת העל ועם ממוצעים מעולים.
4. באמצע שנות התשעים הייתי אוהד של אליצור ראשון לציון וזכיתי לראות תותחי על בלאומית ב'. זכור לי באמת קבלן עליות אדיר שאמנם בגללו קבוצתי לא עלתה ליגה, אבל הוא היה מלך הסלים כ-5 שנים ברצף ושמו ג'ק ג'נינגס.
הוא העלה את גבעת שמואל, קרית מוצקין ונראה לי שעוד קבוצות. בכל אופן הייתי שמח לשמוע את תגובתך והערותיך המחכימות.
אבי הוק שוט שמאלית
אתה מתכוון למוסף 'אקשן' שרץ במעריב כמה וכמה (וכמה!) שנים מדי סוף שבוע עד שהחליטו לסגור אותו. חוץ מזה, מי אמר שאני נעלמתי? אם אתה אומר ששנות התשעים היו הטובות ביותר, אז אולי בכלל אתה נעלמת?
כך או אחרת, אחרת או כך, כדורסלע עומד לסגור בקרוב ארבע שנים לקיומו, זאת אומרת שאנחנו כאן. על הדרך אני מסתובב בעוד כל מיני מקומות, אבל בעיקר בלשכה הנשיאותית. אם תתאמץ אני מניח שתמצא אותי.
ולעניין: אמיר כץ עוד יגיע, אני מניח. הוא עדיין לא כאן כי ההשפעה שלו ברמות של גביע אירופה ונבחרת ישראל היתה מועטה יחסית. הוא כן מופיע, אגב, בלינק המופתי 'זה א-ב של כדורסלע' שמתייחס לישראלים בלבד.
אליסמה ואוליבר וג'ק ג'נינגס היו יופי של שחקנים, אבל אני לא רואה דרך שאני משלב אותם כאן. הם לא חביבים, לא גדולי תורה, לא הנהיגו את העם ולא נמצא בהם חן יוצא דופן אם כי אליסמה היה חלק מאותו ניצחון מפואר על פנתינאייקוס ואוליבר היה יופי של שחקן, אבל גם ג'ון הדסון, ג'ינו בנקס, ג'ראלד פאדיו ודניס הופסון, אם להזכיר כמה וכמה (וכמה!) ששיחקו כאן בתשעים, לא מופיעים. אי אפשר שכולם יופיעו, יו נואו. דווקא ג'ק ג'נינגס הכי מתאים לאחת הקטגוריות כאן והיא סוסוני יאור. אולי הוא ישתחל לביצת כדורסלע-האתר יום אחד לצד הסוסונים האחרים.
בכל מקרה, נתנו להם כבוד בעצם האזכור כאן. תראה לי עוד מקום שבו אליסמה, אוליבר, כץ וג'נינגס, זוכים לאזכור בו-זמנית ב-2010.
שלום רב,
קראתי משועשע את הטור שלך על כך שגיא גודס לא ימשיך בהפועל "בגלל ההפסדים לנתניה". בזמנו היתה קבוצה בשם גבעת שמואל שהיתה ה"סוס השחור" של הפועל וכמעט כל מפגש עם הקבוצה העלובה הזאת הסתיים בהפסד של האדומים.
לא זכור לי שאיזה מאמן סיים את תפקידו בגלל הפסדים לגבעה. כך נתניה: אדווה על המים, קבוצה שלא קשורה לכלום ושתיעלם למעמקי הלאומית הרבה לפני שהפועל ירושלים תזכה באליפות הראשונה שלה.
גודס ימשיך או לא ימשיך בגלל סיבה אחת: אי הגעה לגמר הפיינל פור או הפסד מחפיר בגמר, אם הוא יזכה באליפות אז מן הסתם הוא ימשיך, גם אם הוא הפסיד לנתניה.
אריה
נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שלקחת את הדברים בהקצנה מסוימת. הכוונה באייטמון אינה ברמת הפשוטו כמשמעו. וברור שאם גודס ייקח אליפות הוא ימשיך. הכוונה היתה שברגע שאתה מפסיד שלוש פעמים לקבוצה שנחשבת לנחותה ממך, פעם אחת מודח בגללה בגביע שנחשב למרחב מחיה נוח בדרך כלל לירושלים, ועוד פעמיים נוספות מפסיד לה בליגה, התמונה הכללית של העונה כולה עכורה יותר וכל ניצחון או הישג כזה או אחר יוכתם בגלל הפסדים מהסוג הזה, ממש כמו הפסד לנהריה אתמול.
לקבוצת כדורסל יש חיים דינמיים מאוד, דברים משתנים משבוע לשבוע. גודס, לדוגמא, לא הגיע לגמר הגביע או לגמר הפיינל פור בעונה שעברה ובכל זאת נשאר איכשהו, גם בניגוד לאחד הקריטריונים העקרוניים שזרקת כאן ("אי הגעה לגמר הפיינל פור").
בסופו של דבר שוקלים את כל הסיטואציות, כל רגעי האושר ומפחי הנפש, ומנסים להבין מה היה חזק ודומיננטי יותר לאורך העונה לאו דווקא בהקשר להשגת דירוג כזה או אחר.
וכאן, להערכתי, יש סיכוי מוחשי ששלושה הפסדים לאותה קבוצה, עולה חדשה, שניים מהם במלחה, אחד מהם אחרי שהיה לך משחק ביד, נצרבו אצל האנשים הקובעים יותר מהפסדים אחרים. אגב, האייטמון הספקולטיבי היה גדוש באפשרויות והערכות שאחת מהן, אם אני זוכר נכון, היא שבהחלט קיימת אפשרות שגודס עצמו הוא זה שילך הלאה ולא ימשיך שם מבחירה.
חוץ מזה ובניגוד למה שאתה אומר, בעונת 2000/01 שרף פוטר/התפטר יומיים אחרי הפסד לגבעת שמואל. אז בוא לא נפריד לגמרי בין עובדות להערכות.
אבל עזוב רגע, יש משהו אחר לדבר עליו: למה גבעת שמואל היא "עלובה"? ולמה נתניה "אדווה על המים"? דיבור לא יפה, חבוב. מאוד לא יפה ולא מכובד. שאל את החברים גודס וקליין אם גם הם הרגישו שנתניה היא אדווה על פני המים, או שמא גל גדול ומטביע, בכל אחד מההפסדים של ירושלים מולה העונה, או אם גבעת שמואל היתה "עלובה" בעיניהם אחרי הפסדים מולה במלחה בעבר.
ערן,
ברשותך בחרתי לתת עוד כמה מילות כבוד לנונשלאנט מחיפה. קבל.
אוקיי, אז מכבי הפסידה אליפות בגללו. אוקיי, אז הוא מוסר ונשאר לעמוד במקום. אוקיי, אז הוא עצלן שלא נותן כלום בהגנה. ומצד שני, לרכזים הישראלים של היום אין אפילו 10 אחוז ממה שהיה לאמישה, גם בידיים וגם בראש.
אנשים שלא ראו כדורסל בשנות התשעים אולי לא יודעים, אבל אמישה היה השאראס הראשון. כן כן. אמישה לא זז על המגרש, אבל את המסירה המטורפת הוא נתן, את הפינגר רול המרגש הוא היחיד שהיה מסוגל לעשות. וחוץ מזה, גם שאראס הפסיד עם פנאתינייקוס בשלבים המכריעים.
אם אתם שואלים אותי, אמישה היה צריך להישאר במכבי ולפתוח שם עידן חדש עם רכז ישראלי אמיתי. צריך לזכור גם שאמישה שנותן עוד 10 אחוז על המגרש, לוקח את שפר כמו כלום. רק לחשוב על הרכב של מכבי עם אמישה כרכז וקטש בשוטינג גארד. מרגש.
אז חבר'ה, אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים על אמישה, אבל בעיניי הוא היה הרכז הישראלי הכי כשרוני אי פעם. יותר מקטש, יותר משפר, ויותר מגודס. לא היה, לא יהיה, ואין עוד מלבדו.
חגי
אני לא יודע אם עד כדי כך, אבל אמישה היה שחקן התקפה מהמעלה הראשונה, בהחלט מרגש, טבעי, כישרון נשפך. הוא גם היה חלש בהגנה. מאוד חלש. וגם יעקב אדלר חשב כמוך, אגב, כשהביא אותו במקום שפר בעונת 1992/93 וראית איך זה נגמר.
אתה מדבר על 'אם אמישה היה מביא עוד עשרה אחוז', אז ככה וככה. אבל אמישה לא הביא את העשרה אחוז, ונכון לאותה עונה לחוצה שנוצרה, העומס עליו היה גדול והוא כבר לא היה אמישה הטבעי, הקליל והמוכשר, אלא זה שמנסה לעבור בשלום את המשחק במינימום טעויות. זה סחט ממנו אנרגיות, הוציא ממנו עוקץ ולא איפשר לו להיות הטאלנט הגדול שהוא. אני זוכר אפילו ניסיונות של אדלר לשחק עם היונה ההנפלדית כרכז, כדי לפתור איכשהו את הבעיות בעמדת הרכז ולהקל על אמישה מרגע שגודס נפצע.
אתה אומר שלא היה, לא יהיה ואין עוד מלבדו? אכן היה מאוד מוכשר וכשדברים עבדו היה כיף לראות. מאוד כיף. אבל בינינו, כמה הוא שילם לך, תגיד? טוב, סתם, נו.
ועניין אחרון: כתוב רגע קורן אמישה בגוגל, אוקיי? שלושה האזכורים הראשונים לגביו קשורים אלי איכשהו. קטעים שהופיעו בכדורסלע, כנראה בזכותך (לא בדקתי) או בכתבה מתוך בלייזר. בנוסף, אין אפילו צילום אחד שלו בכל הרשת המזורגגת. כנראה שבאמת אין עוד מלבדו. עכשיו תקעת אותי בלי תמונה, ואני צריך לאלתר.
שלומות,
רבות וגדולות דובר על השינוי שחל ביוגב אוחיון. נקודה מעניינת לציון הינה כי ב-6 המשחקים הראשונים של העונה הוא זרק 17 פעמים מהעונשין וקלע 5 קליעות בודדות (29%). לעומת זאת, ב-10 משחקים הבאים זרק 39 פעמים וקלע 34 (!), 87%. וזה נאה.
לעיתים אלה הדברים הקטנים שהשחקן לבדו יכול לשנות, שעושים את ההבדל בין אכזבה להצלחה.
שמיל
לא נכחיש זאת כלל ועיקר, אף לא נכחד. גם אני כבר נדרשתי פעם-פעמיים לסוגיה הזו ואז הגיע אוחיון ושוב זרק אייר-בול לשלוש או החטיא פעמיים מהקו. בכלל, נראה לי שצריך לקחת פרקי זמן ארוכים יותר מאשר חודשיים-שלושה ולהכתיר שינוי כמוצלח. לאורי יצחקי היתה עונה אחת גדולה בעירוני רמת גן עם נתונים מופרכים לגמרי ביחס לעברו, ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהוא לא חזר עליהם מאז.
גם לגבי יניב גרין היה איזה דיבור על ביקור מתמיד אצל פסיכולוגית שסייע לו מאוד לשפר את אחוזי הקליעה מקו העונשין. אני חושב שזה היה בעונה שלו בהפועל ת"א (2003/04) כשהוא סיים עונה עם 73% מהקו. נחש מה? מאז הוא לא הגיע באף אחת מהעונות שלו בארץ ל-70 אחוז.
שלום ערן,
לשאלתו של הנתין אבישי דנת בקצרה באחת המהדורות האחרונות באנשי כדורסל דתיים. כאחד שגם הוא חלק מהמגזר, אני רוצה להוסיף מאמן ועוזר מאמן שגם הם חובשי כיפה שלוקחים חלק דווקא בליגת הנשים:
1. זהר רייזמן, מאמן (בהצלחה) את אליצור מכבי נתניה, שהפסידה לפני כמה ימים בחצי גמר גביע המדינה.
2. זאביק שכטר שהיה עוזר המאמן של רועי איזנברג בהפועל ת"א לפני כשנתיים-שלוש (ואני לא יודע איפה הוא היום).
אגב, שניהם מנתניה, בני אותו גיל (32) שלמדו ביחד.
ישראל
רוב תודות ונצורות. כל פיסת אינפורמציה מהסוג הזה היא שבת שלום ו-מ-ב-ו-ר-כ-ת.
ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.
מיילים נוספים שהגיעו מבני העם ולא נענו כאן, ייענו בפעם הבאה. ואם לא בה, אז בזו שאחריה.
בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.
